תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 49:33.
סיימה את העונה: מקום 11, מחוץ לפלייאוף.
במשך כמעט 15 שנה המאבס היו אחד הפרנצ'ייזים המצליחים בליגה. סן אנטוניו היא אמנם הקבוצה שכולם אוהבים לאהוב, אבל המאבס הם מתחרים לא רעים על מדליית הכסף. מאז תחילת המילניום הם זכו באליפות אחת, היו להם 12 עונות של 50 ניצחונות לפחות, בכל עונה (למעט עונת ההנגאובר אחרי האליפות ב-2011) הייתה להם התקפת טופ 10 וגם אם בעונות האחרונות הם החלו לג'עג'ע ככל שדירק נוביצקי הזדקן, תמיד היה להם מאזן של לפחות 50 אחוזי הצלחה. אחת האקסיומות המקובלות בעולם ה-NBA בעשור האחרון הייתה שריק קרלייל ודירק נוביצקי שווים לבד 45 ניצחונות בעונה.
המאבס התחילו את עונת 2016/17 עם ציפיות להמשיך את הרצף. האריסון בארנס הוחתם על חוזה נוצץ שהסעיר את האינטרנט, אנדרו בוגוט הגיע מהווריירס בחינם כדי לפנות מקום לקווין דוראנט וביחד עם ווסלי מת'יוס, דרון וויליאמס, נוביצקי וקרלייל, נראה היה שלמאבס יש את הפוטנציאל להשתחל שוב לאחד המקומות האחרונים בפלייאוף. אלא שכבר בפתיחת העונה נוביצקי נפצע והמאבס מצאו את עצמם אחרי חודש בלבד עם מאזן 13:2 והחלומות על הפלייאוף התנפצו לרסיסים.
נוביצקי חזר מאוחר יותר ועזר לייצב את הספינה קצת לפני שדאלאס נכנעה לאלוהי הטנקינג איפשהו במרץ וסיימה את העונה עם 9 הפסדים מ-12 המשחקים האחרונים שלה.
חוסר ההצלחה של דאלאס לא הגיעה בוואקום. היו לכך שלל סיבות, בין היתר הם היו קבוצת הריבאונד החלשה בליגה (46.4% מהריבאונדים הפנויים), הגיעו הכי מעט לקו (18.5) ושיחקו בקצב איטי מדי (94.16 פוזשנים למשחק, 29 בליגה) שגרם להם לשחק מול הגנות מסודרות, ועם החסך בכישרון של הרוסטר הזה של המאבס, המשחק העומד שלהם לא היה בדיוק משהו לספר עליו לנכדים.
יחד עם זאת, בתוך החושך הגדול הזה עדיין היו כמה נקודות אור בודדות. יוגי פרל, בחור אלמוני שלא נבחר בדראפט, ניצל את מכת הפציעות שעברה על הקבוצה כדי להשתלט על עמדת הרכז ובעזרת כמה משחקים הירואיים, שהפכו אותו למועמד המוביל לתואר הוירטואלי "החוזה ל-10 ימים הטוב בהיסטוריה", הוא היה סיפור הסינדרלה של העונה, ובפברואר מארק קיובן הפך את הסטוץ הזה למשהו רשמי עם חוזה לשלוש שנים. בנוסף, האריסון בארנס הפתיע לטובה והפך לגו-טו-גאי של הקבוצה. הוא אמנם לא תרם יותר מדי חוץ מנקודות, והוא זרק לא מעט מאזור חצי המרחק המקולל, אבל 19.2 נקודות ב-46.8% מהשדה זה מה שהמאבס רצו לראות כשהם החתימו את בארנס על החוזה הענק שלו, והבחור בסך הכל בן 25, כך שסביר להניח שהוא עוד לא הגיע לתקרה שלו.
חוץ מפרל ובארנס, נרלנס נואל הגיע במחיר מבצע מפילדלפיה בטרייד דדליין כדי אולי להפוך לטייסון צ'נדלר הבא ודוריאן פיני סמית' הרוקי נתן כמה משחקים מעודדים, אבל פה זה פחות או יותר מסתיים. המאבס, לראשונה במילניום הנוכחי, סיימו עונה עם פחות מ-41 ניצחונות.
עוד בנושא:
קדם עונה: תאודוסיץ' הלהיב בבכורה במדי הקליפרס, שהפסידו לראפטורס
גולדן סטייט הפסידה 108:102 לדנבר, עומרי כספי לא שיחק בשל יום כיפור
לכל כתבות מחממים את הפרקט
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דניס סמית' ג'וניור (דראפט), ג'וש מקרוברטס (טרייד, מיאמי), ג'ף ווייטי (שחקן חופשי, יוטה), מאליק וויינס (שחקן חופשי, מכבי ראשון לציון), מקסי קלבר (שחקן חופשי, באיירן מינכן), ברנדון אשלי, גיאן קלאבל, פי.ג'יי דוזייר (רוקיז, לא בטוח שישארו לסגל הסופי)
עזבו: איי ג'יי האמונס (טרייד, מיאמי), ניקולס ברוסינו (נחתך, עבר לאטלנטה).
שתי הקבוצות האחרות של הטקסס היו הרבה יותר פעילות מדאלאס בקיץ הזה, גם לטובה (יוסטון) וגם לרעה (סן אנטוניו), אבל עדיין קרו מספר אירועים שכדאי להתעכב עליהם.
האירוע המרכזי של הקיץ היה הבחירה של דניס סמית' ג'וניור בדראפט. סמית' מגיע אמנם עם סימני שאלה בגלל פציעות מן העבר, אבל הוא נראה מצוין בליגת הקיץ ויכול להיות שסוף סוף נמצא הפיתרון לבעיית הרכז של דאלאס, שמסתמכת כבר 64 שנה בערך על ג'יי ג'יי בראה. "אנחנו מקווים שהוא יהיה אבן פינה עבור הפרנצ'ייז לתקופה ארוכה. הפוטנציאל שם", אמר נוביצקי על סמית'. יהיה מרתק לראות איך המאבס, שבערך מאז נוביצקי עצמו לא היה להם צעיר כשרוני עם מטען הציפיות של בחירה גבוהה בדראפט, מתנהלים עם הרוקי הקפיצי שלהם.
בינתיים הם היו צריכים להתנהל עם צעירים כישרוניים אחרים, ושם האופטימיות היא קצת פחות זהירה. נרלנס נואל הפך לשחקן חופשי מוגבל, והמאבס הציעו לו, לפי הדיווחים, 70 מיליון דולר ל-4 עונות כדי שיאייש את עמדת הסנטר שלהם. נואל, משום מה, לא אהב את ההצעה הזו וחתם על ה-Qualifying Offer (4.1 מיליון דולר לעונה הבאה), שתהפוך אותו לשחקן חופשי לא מוגבל בקיץ הבא. נואל למעשה מהמר על עצמו, הימור דומה לזה שגרג מונרו עשה לפני כמה שנים בדטרויט. אלא שהנוף השתנה בשנים האחרונות והשוק לביג-מנים שאין להם טווח קליעה מחוץ ל-Restricted Area לא ממש צומח. תוסיפו לזה את השמועות שריק קרלייל יעלה אותו מהספסל, את תקרת השכר שלא אמורה לזנק יותר ואת כמות הקבוצות המועטות היחסית שיהיה להן כסף פנוי מתחת לתקרת השכר בקיץ הבא, וכרגע זה נראה שנואל הולך להתחרט עמוקות על ההחלטה הזו.
חוץ מזה, הגיעו כל מיני שחקנים לא חשובים (מקרוברטס, ווייטי, קלבר) ועזבו כל מיני שחקנים לא חשובים (ברוסינו, האמונס), וביחד הם יצרו את השורה הלא חשובה הזו. קשה לי להאמין שהם יתרמו יותר על הפרקט העונה.
מה מי מו
חמישייה: דניס סמית' ג'וניור, ווסלי מת'יוס, האריסון בארנס, דירק נוביצקי, נרלנס נואל.
ספסל: דוריאן פיני סמית', סת' קרי, דווין האריס, ג'יי ג'יי בראה, יוגי פרל, דווייט פאוול, ג'וש מקרוברטס, ג'ף ווייטי, מקסי קלבר, מאליק וויינס, סלח מג'רי, ברנדון אשלי, גיאן קלאבל, פי.ג'יי דוזייר.
מאמן: ריק קרלייל, עונה 16 כמאמן ראשי.
מועמד לפריצה: דוריאן פיני סמית'. זו רמאות לתת לסמית' את המשבצת הזו מכיוון שהוא רוקי ולמרות הפוטנציאל שלו, יש יותר מדי סימני שאלה סביב נואל, לכן נלך על בחירה קצת פחות סקסית, על אף השם המופלא. פיני סמית' היה אחד המרוויחים העיקריים ממכת הפציעות של המאבס בעונה שעברה ואחרי שלא נבחר בדראפט 2016, הוא שיחק 81 משחקים עבור המאבס בעונה שעברה כשעד אמצע העונה הוא נראה לא רע בכלל והיה אחד השחקנים ההגנתיים הטובים ברוסטר הפגום של קרלייל. יש לו סממנים של תייר בכל מה שקשור לצד ההתקפי של המגרש, אבל בסגל של המאבס, יש לו מקום לעשות צעד קדימה. הרוסטר של דאלאס מורכב מ-700 רכזים, 600 סנטרים ומעט מאוד שחקני כנף. בהתחשב בכך שנוביצקי לבטח יפצע במהלך העונה ושאפשרי ורצוי שבארנס ישדרג את עצמו לעמדה 4, קרלייל יצטרך למצוא דקות ליותר שחקני כנף. פיני סמית' החתולי עלול להיות המרוויח הגדול מהסיטואציה הזו.
גולת הכותרת: עדיין, דירק נוביצקי. האירופי הגדול בכל הזמנים מתקרב בצעדי ענק לסיום הקריירה שלו. הוא טוען שהוא רוצה לשחק עוד שנתיים, אבל בגיל 39 ואחרי 18 עונות בליגה כל מה שצריך זו נחיתה אחת לא טובה כדי לפדות את קרן הפנסיה. העונה הזו תהיה אחת ההזדמנויות האחרונות שלנו לתפוס את אחד השחקנים הייחודיים בהיסטוריה, שחקן שבמובנים רבים שינה את ה-NBA ואת היחס שלה לכוכבים בינלאומיים (לא תמיד לטובה, עיין ערך דארקו מיליצ'יץ'), שחקן שתפקד כסטרץ' פור עוד לפני שהמושג הזה הומצא, שחקן שאחראי על אחד המובים הכי בלתי עצירים בתולדות ה-NBA, הפייד-אווי ג'אמפר על רגל אחת. תהנו ממנו כל עוד הוא שם.
האקס פקטור: דניס סמית' ג'וניור. הרוקי החדש של המאבס יהיה אחראי במידה רבה על הנרטיב של העונה הזו. הסגל של דאלאס, בטח במערב, לא שווה פלייאוף, אבל אם סמית' יראה ניצוצות בעונת הביכורים שלו, זה יפתח את התאבון לעתיד ויצבע את העתיד הזה בצבעים ורודים יותר. מנגד, אם הוא לא ירשים או יפצע או סתם יסתבך עם קרלייל, ההייפ סביב המאבס יתרסק.
המפתח: הריבאונד והחדירות לסל. קשה לנצח משחקי כדורסל כשהכדור לא אצלך, ובעונה שעברה המאבס היו הכי גרועים בלהשיג את הכדור אחרי החטאות. ההרכבים עם נוביצקי כסנטר, שהם נהדרים בהתקפה ומחרידים בהגנה, היו האחראים העיקריים לתופעה הזו, וכדאי לריק קרלייל לשקול להקפיא קצת את ההרכבים הללו. נואל צריך לקבל יותר דקות ויותר הזדמנויות ובאופן כללי כל תושבי האמריקן איירליינס סנטר צריכים להתגייס למשימה הזו כדי שהמאבס לא ימצאו את עצמם שוב אחרונים בקטגוריה הזו. מעבר לכך, המאבס לא חדרו מספיק לסל. הם היו בשליש התחתון של הליגה בניסיונות חדירה ובניגוד לקבוצות אחרות שנמצאות באזור הזה, כמו גולדן סטייט או מינסוטה או אוקלהומה סיטי, למאבס אין מספיק נשקים התקפיים כדי לוותר על אחד המהלכים שגורמים להגנות לצאת מאזור הנוחות שלהן. ההגעה של סמית' אמורה לעזור בתחום הזה.
ולכדור הבדולח
יש משהו מלחיץ במאבס של העונה. אמנם יש תחושה שהם מצאו את קוורטרבק העתיד שלהם עם דניס סמית' ג'וניור, אבל יותר מדי אחריות מוטלת על הבחור הצעיר הזה, שעוד לא חגג 20. החדשות הטובות הן שאין העונה ציפיות מהמאבס. המערב כל כך חזק שהם באמת יכולים להתרכז בלפתח את סמית' ואת שאר הצעירים שלהם, משהו שהם לא ממש התמקדו בו ב-15 השנה האחרונות. אם הם יתחילו את העונה חלש, לא יפתיע אותי אם נראה טרייד על ווס מת'יוס לצד וטרנים נוספים כדי להגדיל את כמות כדורי הפינג פונג. מנגד, הלייקרס, סקרמנטו והסאנס יתנו פייט קשה למאבס בתחתית המערב. התחזית שלי היא באזור ה-30 ניצחונות, אי שם במקומות 12-13 במערב, הרחק מכל האקשן.