תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 33:49, מקום רביעי במזרח.
סיימה את העונה: הפסד 4:3 לסלטיקס בסיבוב השני.
קיץ 2016 היה אמור להיות בסימן השבת קווין דוראנט הביתה, ובמקום זאת מה שנזכור ממנו הוא את הריב הפאסיב-אגרסיבי שניהלו ג'ון וול ובראדלי ביל דרך התקשורת. גם העונה הרגילה של הוויזארדס הייתה דחוסה בדרמות, וכללה קצת מהכל. תחילת העונה לא הייתה שונה בהרבה מהקיץ שקדם לה - הוויזארדס נראו בצרות וניצחו רק פעמיים בעשרת המשחקים הראשונים שלהם. אחרי שכבר קראו את כל ההספדים בתקשורת, משהו נדלק בחבורה של סקוט ברוקס, והמאמן בעונתו הראשונה בארגון מצא דרך להצעיד את החבורה הצעירה חזרה במעלה ההר. בין הפסד הבית לספרס ב-28 בנובמבר, ועד הפסד הבית לקליבלנד בשישי לפברואר במשחק העונה (140:135 בהארכה), המכשפים ניצחו 17 משחקי בית רצופים. הם עשו זאת בחסות הגנה מחויבת, רוטציה מצומצמת, ומשחק מעבר קטלני.
למעשה, מאמצע ינואר וושינגטון הייתה לאחת הקבוצות החמות בליגה, עם מאזן 2:15. בתוך הרצף המרשים היה גם משחק "ההלוויה" מול הסלטיקס, שבו נקמו ג'ון וול וחבריו בבוסטון, תוך שהם מגיעים לאולם לבושים בשחור. קצת תיאטרלי בשביל משחק מספר 45 של העונה הרגילה, אבל לפחות הם לא הפסידו. בסוף ההיי הגיע האנגאובר קל, והקבוצה מהבירה סיימה במקום הרביעי במזרח, במאזן 33:49.
אחרי שניצחו בשישה משחקים את אטלנטה בסיבוב ראשון, וושינגטון פגשה את בוסטון בחצי הגמר האזורי. היריבות המתפתחת לא אכזבה, והסדרה הגיעה לשבעה משחקים, לא לפני שאייזאה תומאס המטיר 53 נקודות על הראש שלהם, ביל פספס הזדמנות לנצח משחק על הבאזר, וול לא פספס במשחק 6 במשחק הלוויה נוסף (הפעם מצד הסלטיקס), וכמובן מקרה מרקיף מוריס. האינטרנט כמעט נשבר מתיאורית קונספירציה שגרסה כי האחים מוריס החליפו ביניהם, כדי להסביר איך "מרקיף" היה גדול במשחק 2 אחרי שנפצע 11 דקות לתוך משחק 1 וירד מהפרקט. אין רגע משעמם עם החבורה הזו. למרבה הצער, משחק שבע בחוץ כבר היה מעבר ליכולותיה, ובוסטון צחקה אחרונה בדרך לגמר האזורי.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: טים פרייז'ר (מניו אורלינס), מייק סקוט (חופשי), ג'ודי מיקס (מאורלנדו).
עזבו: בויאן בוגדנוביץ' (אינדיאנה), ברנדון ג'נינגס (שאנז'י דראגונס, סין), טריי ברק (עדיין ללא קבוצה).
השאלה של הקיץ הייתה מה יעלה בגורלו של אוטו פורטר הנחשק, שנכנס לאוף-סיזן כשחקן חופשי מוגבל. הוויזארדס פיזרו את הרמזים הקבועים (בצורה שהיא לאו דווקא חוקית) שישוו כל הצעה שיקבל הסמול-פורוורד הפותח שלהם, לרבות הצעות לחוזה מקסימום. וכך היה. מי אם לא ברוקלין "אין לנו מה להפסיד אף-אחד לא יבוא לפה מבחירה גם ככה" נטס, היו המקפצה של פורטר, שירוויח 106 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות, בחוזה שכלל אופציית שחקן בשנה האחרונה. פורטר דילג מעל וול וביל לראש טבלת המשתכרים בקבוצה, אך הוויזארדס דאגו לתקן את העוול היחסי הזה, כשהציעו לוול הארכת חוזה במסגרת ה"סופר מקס" שלו הוא זכאי כשחקן שנבחר לאחת משלוש חמישיות העונה. וול יעקוף את פורטר ב-2019/20, ועבור עונת 2021/22 הוא כבר יקבל 43,848,000 דולר. ברוטו, כן? אל תתרגשו. אחרי מסים בקושי נשאר מזה משהו.
וול בן ה-27 - שנתפס בוהה בצלחת של אחרים יותר מפעם אחת - קיבל את מבוקשו, וצפוי להעביר את שנותיו הטובות ביותר בבירה. גם אם וול לא יוביל את המכשפים לאליפות הנכספת, הוא במסלול הנכון לראות את החולצה שלו על תקרה ביום מן הימים.
אחרי שטיפלו בדברים הגדולים, הנהלת הקבוצה ניגשה לבעיה הטורדנית של המכשפים, שמציקה להם כבר שנים - הספסל. בוגדנוביץ' עזב אחרי חצי עונה, ובקבוצה לא היה עניין להשאיר גם את הרכזים ברנדון ג'נינגס וטריי ברק. GM הקבוצה הנצחי, ארני גראנפלד, ידע שאין לו מספיק לימונים ללימונדה, אז הוא דילל הכל בהרבה מים. בחירת סיבוב ראשון אין כמובן (היה תענוג לעבוד איתך, בויאן). הבחירה ה-52 בדראפט הועברה לניו אורלינס בתמורה לטים פרייז'ר, שאמור להיות רכז מחליף סביר, ולכל הפחות שדרוג על השניים שעזבו. ג'ודי מיקס סיכם לשנתיים בקבוצה עבור קצת פחות מ-7 מיליון דולר. כשהוא בריא, כלומר אף-פעם, מיקס הוא קלעי קטלני מבחוץ שיכול להתאים להרכבים בהנהגת וול. מייק סקוט הגיע (1.7 מיליון דולר לעונה אחת) כדי לתת אופציה נוספת מהספסל. סקוט הוא סטרץ' 4 שעוד לא הוכיח שהוא שחקן רוטציה בקבוצה טובה. הוא יכול להתחיל בכך שיתגבר על ג'ייסון סמית'.
מה מי מו
חמישייה: ג'ון וול, בראדלי ביל, אוטו פורטר, מרקיף מוריס, מרצ'ין גורטאט.
ספסל: קלי אוברה, יאן מהינמי, טים פרייז'ר, תומאש סטוראנסקי, מייק סקוט, ג'ייסון סמית', ג'ודי מיקס, שלדון מק, דניאל אוצ'פו.
מאמן: סקוט ברוקס, עונה תשיעית בליגה (שנייה בקבוצה), מאזן 240:387.
מועמד לפריצה: קלי אוברה. מתחילת דרכו כמאמן, ברוקס ידוע בתור זה שמקדם את הצעירים. בוושינגטון, הרשימה הזו מסתכמת באוברה, פחות או יותר. בעונתו השלישית, הסמול פורוורד בן ה-21 יהיה הוויילד-קארד. אם הוא מסוגל לתת תפוקה של שחקן חמישייה מהספסל, הוויזארדס - שלא באמת התחזקו באוף-סיזן - יוכלו לקחת צעד נוסף קדימה על השטיח האדום של המזרח. לאוברה כלים פיזיים נהדרים (הכוללים מוטת ידיים באורך 2.20 מ'), הוא אתלטי ונייד, ויש לו פוטנציאל להיות קלעי טוב מבחוץ. הוא עשוי להיות רול-פלייר אידאלי לסגל שמונהג על ידי וול. מבחינה הגנתית, הסווינגמן מקנזס עשוי להוסיף אלמנט מעניין - ברוקס ניסה אותו כבר כסטופר על רכזים. בינתיים זה לא תמיד נראה טוב, אבל עם קצת ליטוש ומשמעת, אוברה יוכל להקפיץ את הפוטנציאל ההגנתי של הקבוצה.
גולת הכותרת: ג'ון וול. הקבוצה הזו הקבוצה של וול. ביל יותר קרוב אליו מאשר לפורטר, אבל הפער בין השניים טרם נסגר, וגם העונה המכשפים יקומו ויפלו על מה שוול ייתן להם. הרכז מקנטאקי, שהיה הבחירה הראשונה בדראפט 2010, נתן עונת קריירה בשנה שעברה עם 23.1 נקודות ו-10.7 אסיסטים לערב. העונה הוא יצטרך להוסיף למספרים המפלצתיים את האינטנסיביות ההגנתית שאבדה לו, והתקווה היא שברוקס יוכל להוציא זאת ממנו. הסגל ידע לא מעט עליות וירידות מבחינה מנטלית. בשיאם, הוויזארדס הוכיחו כבר שהם יכולים להתמודד עם אריות המזרח. המפתחות אצל וול. הם תמיד היו.
אקס פקטור: יאן מהינמי. מרצ'ין גורטאט כבר לא ילד. אם יתחיל להאט העונה יהיה קשה לוויזארדס להיראות מופתעים. גורטאט משלים את וול וביל נהדר בתור אחד החוסמים הטובים בליגה, אך בגיל 33 הוא צפוי לראות פחות דקות מבעבר, גם אם ישמור על התפוקה שלו. מהינמי היה ההחתמה "הנוצצת" בקיץ 2016, אך פציעה טורדנית (במיניסקוס בברך שמאל) מנעה ממנו לפתוח את העונה, וכשכבר חזר לפרקט הוא נראה כמו הצל של מי שהיה באינדיאנה. מהחמישייה או בתפקיד מרכזי מהספסל, אם הסנטר הצרפתי יוכל לחזור לכושר שהרוויח לו את החוזה שלו (יכנס לעונה שנייה בחוזה של 64 מיליון דולר לארבע שנים), הוויזארדס יהיו בסדר. שימו לב גם למרקיף מוריס, שמצא לעצמו נישה מיוחדת בתור אופציה רביעית עם אחריות ליצירת נקודות.
מפתח: יחידת הסמול בול. וול, ביל, פורטר ואוברה שיחקו בסך הכל 288 דקות יחד בעונה שעברה, והקבוצה הייתה טובה ב-18.5 נקודות מהיריבות בזמן הזה, לפי NBA.com. הקידום שיקבל אוברה אמור להקפיץ את מספר הדקות של הרביעייה הזו משמעותית, ולא מעט מהעונה של הוויזארדס יקבע בדקות האלה. הספסל לא קיבל חיזוק רציני (כלומר, אם מתעלמים מהעזיבה של ג'נינגס), ותקרת השכר לא תאפשר לקבוצה להתחזק בזמן הקרוב - זה מה שיש. שלושת האחרים כבר הוכיחו את עצמם בליגה. אוברה הוא זה שיקבע כמה ברוקס יוכל לשחק בהרכבים נמוכים, וכמה מוצלחים הם יהיו. זה נכון גם לפלייאוף, אם וכאשר, אבל שם האתגרים כבר יהיו שונים וקשים בהרבה.
ולכדור הבדולח
משחק המעבר הנפיץ של המכשפים תלוי בהגנה, שבאה והלכה בעונה שעברה. הפציעות, שהיכו בוושינגטון בשנים קודמות, דווקא לא חזרו לבקר - ב-2016/17 כל שחקני החמישייה שיחקו לפחות 76 משחקים. אם המזל יתהפך, הוא יכול לבטל כל התקדמות פנימית שתבוא מאוברה או מהאחרים. אפשר להניח שברוקס ידאג לעקביות בהגנה, ו-וול ידאג לשאר. מדד הפלוס-מינוס של הקבוצה היה שווה 46 ניצחונות, אני לא חושב שהקבוצה הזו תעשה צעד גדול מדי קדימה, אם בכלל. 34:48, מקום רביעי במזרח והפסד סביר בסיבוב השני.