נושאים חמים

הבילד אפ ניצח את המשחק: הדרך הנכונה לזכור את הקאמבק של ברצלונה

כשכולם דורשים ממך את הדרמה מראש, היו מי שלא עמדו בלחץ ועזרו לתסריט המבוקש להיכתב. חמי אוזן על הדרך הנכונה שצריך לזכור את הניצחון הענק של ברצלונה והפער הקטן-גדול מהדרמה ההיא עם השער של סולשיאר

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

אוהד הכדורגל שהצליח להישאר שפוי ביממה האחרונה היה צריך את המאמר של מיכאל יוכין כדי לקבל בדיקת מציאות אמיתית. ובו, במאמר, נאמר בפשטות משהו שאסור לשכוח. ברצלונה עשתה את הבלתי ייאמן, כן – הבלתי ייאמן, במשחק שבו בעטה 7 פעמים למסגרת השער. מסי וסוארס לא התעלו, ובכלל, כאשר משווים את מה שקרה אמש למשחקים הגדולים באמת של הקבוצה ההיסטורית הזו, קשה שלא להירגע מעט. תשווה את זה למאניטה, משחק בו בארסה פשוט החביאה את הכדור והפכה את הכדורגל לשירה על הדשא, ותבינו את הפער הענק.

יתרה מזאת, במשחק שכולם הכתירו לגדול בהיסטוריה, שניות ספורות אחרי סיומו, בארסה איבדה את התקווה והתשוקה במצב של 1:3, אחרי השער של קבאני. זה טבעי, זה אנושי, זה בכלל לא בעייתי, אבל זו עובדה: עד הכדור החופשי של ניימאר, בארסה שייטה אל שריקת הסיום בלי שום אמונה שאפשר להבקיע עוד שניים בתוספת הזמן. אי אפשר היה להבקיע צמד בתוספת הזמן.

עוד בנושא

ברצלונה עלתה לרבע גמר ליגת האלופות עם 1:6 על פ.ס.ז' ו-5:6 בסיכום שני המשחקים
מסי בחגיגות נדירות, פיקה עוקץ את ראמוס: ברצלונה מתקשה לעכל את ההישג המופלא
באולפן ליגת האלופות איבדו את זה לגמרי: עולם הכדורגל יצא מגדרו מהקאמבק ההיסטרי
"צלקת לכל החיים": בפ.ס.ז' נדהים מהתוצאה ומהשיפוט, וגם: אפילו שחקן בית"ר עוקץ
הגאונות של לואיס אנריקה, הגדולה של ניימאר: יוכין מנתח ומכתיר את גיבורי המהפך

שחקני ברצלונה חוגגים (צילום מסך , טוויטר)
רחוק מאוד מהמאניטה (מתוך הטוויטר של ארדה טוראן)

אז איך זה קרה? צריך גם לומר את האמת החלקית הזו. הבילד-אפ ניצח את המציאות. הרצון של כולם לפני המשחק לראות את הבלתי אפשרי השיג את מבוקשו. את הבלתי אפשרי. ולבילד אפ נכנעו שני גורמים מרכזיים: היריבה והשופט. היריבה שקשקה כי זו בארסה וזה קאמפ נואו, וכולם פמפמו לה במשך שבועות שהנס הזה אפשרי. בארסה הרוויחה את הכבוד הזה בזכות השלטון שלה בכדורגל העולמי בעשורים האחרונים, שלטון שהושג בזכות כדורגל עליון ושחקנים נשגבים. זו לא הבעיה שלה שפריס שיחקה כמו ילדות מליגה ג' בישראל, וזה לחלוטין לא מקטין את גודל ההישג. מי שכן עשה זאת וגימד את המשחק ההיסטורי הוא השופט, אותו שופט שנכנע לבילד אפ הענק לקראת המהפך הברור מאליו מהרגע ששרק לפתיחה. השופט הזה פספס פנדלים שבאמת הגיעו לברצלונה ופריס, נראה לחוץ ומבולבל, ולשיאו הראשון הגיע בפנדל הראשון שנעשה כביכול על ניימאר.

אפשר בהחלט לקבוע שזו בעיטת 11, ניימאר סחט זאת באמנות של גאון, אבל יש עוד פרט חשוב במהלך הזה: השופט, שלא היה כל כך בטוח שניימאר לא עובד עליו, לא שרק בתחילה. הוא היה יותר קרוב מהעוזר שלו למהלך. בזווית יותר טובה, זוית שבא ניתן להבחין האם ניימאר ניצל את המעידה ונצמד לשחקן עם הגוף, או שבאמת הופל. הוא גם החליט לא לשרוק, אבל הלחץ חנק אותו. הוא הלך לעוזר השופט המרוחק וקיבל החלטה שיכולה להתפרש כבעייתית. כשלוקחים בחשבון את ההחלטה הגורלית הבאה שלו, בהחלט מבינים שהבילד אפ שדרש את הדרמה עוד לפני שנוצרה – הכריע אותו.

הרגע השני החשוב שכדאי להתעכב עליו הוא רגע חידוש המשחק, אחרי הבעיטה החופשית העצומה של ניימאר, שקבע 4:1. המשחק נכנס למעשה לתוספת זמן. איש לא האמין שאפשר להבקיע שניים בתוספת זמן. השדר אמר את זה כי הוא צריך, הפרשן השלים אותו כי הוא חייב, אבל לא היה טירוף במגרש שהזכיר קבוצה שמאמינה שהיא יכולה לעשות זאת. איך אפשר לעשות זאת בזמן כל כך קצר? צריך מישהו שיקצר את הדרך. שיסדר גול תוך דקה, ואז יישארו עוד שלוש כדי להבקיע את השני ולהכניס משחק שלם לסחרור מחודש. בלי זה, אין סיכוי. השופט התנדב לעשות זאת. הפעם הוא אפילו ויתר על שירותי העוזר שלו, למרות שהיה רחוק מאוד מההצגה הברורה של סוארס. אין דרך אחרת לתאר מה שעשה לטובת השער החמישי של ברצלונה.

שחקן פריס סן ז'רמן, מרקו וראטי (רויטרס)
ההייפ העצום הכריע אותם. מרקו וראטי (צילום: רויטרס)

אבל כשכולם דורשים ממך את הדרמה מראש, וכולם מבקשים לספק את הרעב שלהם לשיא חדש, היסטוריה חדשה, למרות שהם קיבלו זאת ביו טיוב או בתכניות הריאלטי רק לפני זמן קצר – השופט חייב בסופו של דבר להיכנע ללחץ. טעויות של שופטים זה חלק מהמשחק, אבל במקרה הזה זה היה יותר מכך. זה היה כמו סרט שהבימאי הבטיח שיהיה שובר קופות עוד לפני שכולם צפו בו. זה יפה מאוד שהתרגשתם, אבל פעם ברצלונה היתה צריכה לתת משחק ענק באמת כדי שזה יקרה.

זהו. סליחה על הפרופורציות. העיקר שכולם קיבלו את מה שרצו מראש. הטלוויזיה את הדרמה אותה הזמינה, האוהדים את הריגוש הזמני אליו השתוקקו וברצלונה את הכרטיס המוצדק לרבע הגמר (קבוצה שנחנקת כך בשלב כזה כמו פריס לא ראויה לעלות). וזה בסדר. רק צריך לספר את הסיפור כמו שצריך, כמו שהוא באמת קרה.

היו שנזכרו מיד בשער ההוא של סולשיאר, בגמר של יונייטד מול באיירן ב-1999. וזה מצחיק לא רק כי זה נערך באותו אצטדיון, אלא גם כי בשני המקרים המנצחת שיחקה בצורה לא מושלמת עד הסוף המושלם. יש רק שני הבדלים מאותו גמר אלופות בלתי נשכח. היריבה היתה קצת יותר טובה, ואת הדרמה ההיא כתבו שחקני יונייטד לבדם. במקרה האחרון היה מי שעזר לברצלונה לכתוב אותה.

אולה גונאר סולשיאר רוני יונסן דוויט יורק שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים שער (GettyImages , Gary M. Prior)
אין מקום להשוואה. יונייטד ב-1999 (צילום: AP)

האזינו לפרק החדש של "הפודיום": דור הופמן על ה-1:6 ההיסטורי של ברצלונה