רגב פנאן, מאמן הכושר של מכבי תל אביב בכדורסל ובנו של מוני פנאן ז"ל, התארח היום (רביעי) בפודקאסט של "הפודיום" ודיבר על המצב בקבוצה, הטרגדיה האישית, ההתאוששות ממנה, ובאופן כללי על כושר, פציעות וביקורת אישית.
עוד בנושא
ליגת העל: בני הרצליה ניצחה את מכבי תל אביב 92:99
זעם במכבי תל אביב על השיפוט מול הרצליה, ראד ישחק נגד צסק"א
נקמת המושמצים: מכבי תל אביב החליטה בגמר הגביע שנמאס לה מההשפלות
להאזנה לפרק המלא
להאזנה באייפון/אייטונס
להאזנה בסאונדקלאוד
על הגביע של מכבי תל אביב: "זה תואר מיוחד כי סימל התפרקות של שנתיים, זו הייתה שמחה אמיתית כי לא נתנו לנו סיכוי אמיתי, ולא אהבנו את זה בכלל. היה ברור לכל האנשים בארנה שבאנו לטרוף את הגביע הזה. לא באנו לשחק, לא להשתתף, באנו לקחת את זה".
על הביקורות עליו: "המון מהביקורות מונעות מאינטרסים, מאינטריגות, זה רוצה לדאוג לזה, זה רוצה לדאוג לזה. אני קורא הכל, רוצה לדעת הכל, לא מוכן שישמיעו עליי ביקורת טובה או רעה ולא אדע על זה".
על הפציעות: "תמיד אפשר להאשים את מאמן הכושר. מבין את ההקשר בין מאמן כושר לפציעות. ברור שיש פציעות שצריך ואפשר למנוע. אבל אין מערכת שאין בה פציעות. קווינסי מילר? הוא נפצע לפני העונה, למרות שכבר מצאו קשר אליי. לא רוצה להגיד חזר מוקדם מדי, הוא עשה שיקום מדהים. יכול להיות שבחזרה שלו היינו צריכים להגביל אותו יותר. אבל אלה דברים שקורים בלהט משחק, הוא מסמן שהכל בסדר, ולפעמים אתה הולך עם התחושה של השחקן. הוא עדיין בתהליך".
על הקללות מאוהדי הפועל תל אביב: "לא מתרגלים. לא רוצה לתת להם במה גדולה מדי. יש להפועל המון אנשים טובים, גם בקהל וגם בהנהלה, שעושים דברים מאהבה, אבל יש כאלה שיוצאים להם מהפה דברים לא טובים, בלשון המעטה. הכנה למשחק כזה היא לא פשוטה. אתה עומד על המגרש, מעביר חימום, ושומע דברים קשים, שאתה לא מבין. גם הבנאדם שאני הכי שונא בעולם, אני לא אצליח להגיד לו דברים כאלה. יש פה משהו אישי. אתה מסתכל על אנשים, ורואה בעיניים שנאה. לא חושב שזה יפסיק. זה החינוך שהם קיבלו מהבית".
על הגעגועים לאבא: "אני לא היחיד שאיבד מישהו קרוב. זה משהו שלא עובר. זה נהיה יותר גרוע. אתה עובד דברים בחיים, נולדים לך ילדים, אתה רוצה שהוא יהיה שותף. אני רק רוצה שיבוא יום אחד, יראה את הנכדות, ויחזור בחזרה. באופן מעוות הטרגדיה הזאת הפכה אותי לאדם יותר טוב, חושב על דברים בצורה אחרת. זה תהליך התבגרות נורא מהיר".
על העבודה במכבי: "להגיע למכבי זה חלום, גם בתור שחקן ועכשיו בתור מאמן כושר. קיבלתי הזדמנות לסגור מעגל, לעשות תיקון, אבל לא בשבילו או למענו, אלא זה משלים לי משהו שהייתי צריך. בהתחלה הייתי עסוק בלכעוס על כל העולם, על התקשורת, על עצמי, על מכבי, אבל הבנתי שזאת לא הדרך. קיבלתי צ'אנס מדהים. אני יודע שמכבי יכלה להתנהל אחרת, ואני מעריך את זה".
על החשיבות של מוני במכבי: "לדעתי בעונה האחרונה שלו במכבי הוא כבר מיצה את זה. הוא נראה יותר עייף, לקח דברים בצורה קשה, שלא הגיונית, ראיתי את הסוף. אם אמרתי לו משהו? זה קשה. זה כמו שתגיד לשמעון לעזוב. יש אנשים שזה בהם, שלהיות במכבי זה מה שהם".
על התחושות האישיות על אבא: "עד היום זה נורא משתנה. יש ימים שאתה כועס, יש ימים שכואב לך, יש ימים שאתה מבין, יש ימים שאתה אוהב, יש ימים שאתה מתגעגע. אני יודע שהוא לא אחד כזה שהיה אומר 'קשה לי'. היה קשה שלא לראות את זה, אבל לא היה באופי שלו לבוא ולדבר על הדברים... השיחה מידרדרת למקומות חולניים, ואני אוהב את זה. מי שרוצה להתאבד, יתאבד. לא חושב שזה ניתן לשינוי".
לו"ז האזנה:
פריקת תסכול בגמר הגביע (01:00), אולי תתחילו לקבל את זה שלפעמים מפסידים? (03:00), מאמן כושר ראשי של מכבי - הגדרות תפקיד (08:00), הגבלת דקות, למשל: גאודלוק (12:30), הביקורות ה"אינטרסנטיות" (16:00), בין קווינסי לדווין - פציעות, פציעות, פציעות (22:00), התלמיד הכי טוב גל מקל (28:30), עבודה מול מאמנים מתחלפים (32:00), ה"כישלון האישי" עם רנדל (35:00), הנאצות שהוא סופג מאוהדי הפועל תל אביב (37:40), הגעגועים לאבא (44:00), מה היה קורה אם מוני היה במכבי עכשיו (48:00), האם כעס עליו (51:00), עומרי כספי, בימים שהסתובב עם כרס וממתקים (53:00).