את הראיון הזה אריאל הרוש ממש לא רצה לקיים. במיוחד לפני המשחק מול בית"ר ירושלים. בתוך תוכו הוא יודע את המשמעויות של כל מילה שלו, וכבר בתחילת הראיון הוא ביקש "תעשה לי טובה. בלי כותרות מפוצצות על בית"ר". עם זאת, נראה שהכל כבר קטן על השוער בן ה-28 והוא ראה כבר הכל בכדורגל. ולכן כשהוא התחיל לדבר על הדברים שקרו לו בעונות האחרונות, הכל נשפך ממנו.
"מה הדבר הכי הזוי שקרה לי מאז שהגעתי?", הוא חוזר על השאלה וצוחק. "הכל. מה שעברתי פה בפחות משנתיים זה כמו עשר שנים במקום אחר. כמות המאמנים, השחקנים, זה פשוט לא הגיוני. הקפאת הליכים, פירוק, מצילים את המועדון בדקה ה-90, חוזים חדשים, עשרה שחקנים באמצע ינואר, הזיה זה קטן על מה שעברנו פה".
ובכל זאת, תן דבר אחד.
"זה יישמע מצחיק אחרי כל מה שעברנו, אבל דווקא בתחילת השנה שעברה, כשהגעתי לאיזה אימון ופתאום ראיתי איזה 50 שחקנים שבאו למבחנים. עלינו למגרש ופתאום היו פה שחקנים מנערים א' ו-12 זרים שבאו להיבחן. עשינו משחקונים כמו כשבוחנים במחלקות נוער. זה לא רגע שצריך להיות במועדון כמו הפועל תל אביב. זה בהחלט היה הזוי, אבל בגדול הכל היה הזוי".
יותר הזוי מהעונה ההיא עם סדאייב וקדאייב?
"וואי וואי, לא יודע, שתי העונות הזויות מאוד ברמה מטורפת. חבל לי שזה קורה, ועוד לי. לא יודע איך לענות על זה באמת. עברתי דברים בכדורגל שאף שחקן אחר לא עבר ואני יכול לחתום על זה שאף אחד אחר לא יעבור את זה. זה בית ספר לחיים. אני מרגיש יותר בוגר וכל דבר קשה שקורה לי אני לוקח אותו היום הרבה יותר בקלות. אם אני אסתכל אחורה, אני יכול להגיד איזה מזל רע יש לי, אבל אני לא מתעסק בעבר".
בגיל 28, הרוש כבר גורש מבית"ר, סבל במכבי נתניה מבעלים שברח באמצע העונה, והגיע להפועל תל אביב כדי לשקם את הקריירה אבל גם שם חווה שנה וחצי מסויטות. אבל כמו שהבנתם כבר קודם, הוא לא היה משנה כלום.
"כן, הייתי עושה אותו דבר. אתה (אלי טביב, ע"ג) לא יכול לבוא אליי, לאחד שגדל במועדון מגיל 12, ולשלוח מישהו שיאיים עליי שאם אני לא אקצץ 60 אחוז אז כל העונה אני אהיה ביציע. ויאיים עליי שהוא ירסק לי את הקריירה ואת הנבחרת. אתה לא יכול להגיד כזה דבר. אם היה בא ואומר לי 'תשמע, זה מה שיש לי לתת ואם לא מתאים לך אז נגיע להסדר על שחרור', הייתי לוחץ לו את היד, אומר לו תודה רבה על הכל והולך הביתה. זה עניין של גישה. אני לא אוהב שמסתכלים עליי כמו אל שטר של דולר. אני בנאדם לפני הכל. גם אם הייתי יקר, היה אפשר להגיד את זה. ואם היה מאריך לי את החוזה, אז גם הייתי מקצץ. אבל במקום זה הוא שלח לי מכתב בתחילת האימונים שאני מתאמן בצד. הייתי מתאמן בצד עם מאמן של נערים ב', זה הכי השפלה שיש. מועדון שגדלתי בו, ככה יורקים עליי ומרסקים אותי? וזה היה הוא עם הקהל ביחד. הקהל עוד רצה את זה יותר ממנו".
אבל זה לא התחיל רק בטביב. בראייה לאחור, אתה מתחרט שעמדת בפרונט בכל פרשת הצ'צ'נים?
"לא הייתה לי בחירה, זה מה שאנשים לא מבינים. אולי אם הייתה לי בחירה הייתי מעדיף לא לעשות את זה, כי אתה נשרף ואף אחד לא עומד מאחוריך לאחר מכן. הייתי קפטן של הקבוצה וזאת ההוראה שנתנו לי, לשבת במסיבת עיתונאים ולהוביל בתקשורת את קבלת הפנים לשני השחקנים הצ'צ'נים, מה רצו שאעשה? גם בשביתה אני ייצגתי את השחקנים שהתלוננו ולא את עצמי. בדיעבד אולי הייתי עושה את הדברים אחרת, בכדורגל צריך להיות בן זונה ולא להיות הילד הטוב כי אחרת אתה משלם על זה".
מחר בית"ר מצרפת שחקן מוסלמי ודן איינבינדר שואל אותך מה לעשות, מה תגיד לו?
"קודם כל הוא חייב לעשות את מה שהמועדון יגיד לו, אבל הייתי ממליץ לו למצוא דרך חכמה לעשות את זה, לא כמו במקרה שלי, כי אחרת הוא יישרף והכל ייפול עליו. צריך למצוא את הדרך לקבל את השחקן ולהוביל כקפטן, אבל מצד שני גם לא לשרוף את עצמך. זאת גם האחריות של המועדון, אני שילמתי מחיר יקר שלא הגיע לי לשלם".
איך הפכת לאיש הרע בסיפור הזה?
"כי טביב החליט שאני עשיתי את השביתה הזאת. זה מצחיק כי אני הייתי אחרון השחקנים שרצה את השביתה הזאת. אף פעם אני לא מחפש את הדברים האלה. גם פה בהפועל כשרצו להשבית אימונים אמרתי להם שעבודה לפני הכל. יש לי עד היום הודעות בטלפון שמוכיחות שאני הייתי נגד ואני זה שניסיתי למנוע אותה, אבל יש נשמות טובות שרצו להוציא אותי לא טוב. הקהל צריך ללכת עם השחקנים ולא עם הבעלים. השחקנים הם לא שכירי חרב. יש לנו נשמה וברגע שלא מתייחסים אליך בהתאם, לא יהיה לזה סוף טוב".
הנחאס הזה שנדבק אלייך בשנים האחרונות זה משהו שאתה חושב עליו?
"אומרים שאתה יכול לתכנן תוכנית ובסוף הכול נקבע מלמעלה. אני יכול להסתכל אחורה ולאכול את הלב, אבל אני תמיד מסתכל קדימה".
נראה שעשית דווקא שבאת בסופו של דבר להפועל.
"זה לא היה בקטע של להחזיר לקהל, אלא רק בקטע של לשקם את הקריירה שלי. כמובן שהריב עם הקהל של בית"ר הקל על החלטה לחתום בהפועל. אבל אני זוכר הרבה רגעים יפים עם אוהדי בית"ר ומאוד אהבתי את הקהל שלה. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בהם. לא אשכח את בית"ר בחיים שלי".
גם היום הוא מודה ש"כשהייתי בבית"ר, אמרתי לאנשים שאני לא אשחק בהפועל. אבל איך אומרים: 'אף פעם אל תגיד אף פעם'". וכך בגיל 26 אחרי פגישה מקרית עם כבירי, השוער שגדל בבית"ר מצא את עצמו בהפועל. "בית"ר זה מועדון ענק עם קהל מטורף וכשאתה מתרגל לדבר כזה, עם כל הכבוד לנתניה, אתה רוצה לחזור לזה. רציתי להיות באחד מארבעת המועדונים הגדולים. אמרתי שגם ככה מקללים ולא מעריכים ושוכחים מה עשיתי לפני יומיים, אז קיבלתי את ההחלטה ללכת להפועל".
כשהכרת את אמיר כבירי מה חשבת עליו?
"הוא הרשים אותי ואת כולם. היו לו כוונות מאוד טובות, אבל הוא היה חסר ניסיון. הובטח לי שהפועל תל אביב תחזור לימים הגדולים שלה ושבונים פה משהו לטווח ארוך. אחרי שכבר עברתי תקופות בלי שכר במועדונים מתפרקים אמרתי לעצמי שהנה סוף סוף משהו רציני ומועדון מסודר, שנרוץ לאירופה ולתארים וזה מה שרציתי. לצערי זה לא קרה".
נחזור להתחלה: מתי הבנתם שמה שנבנה פה עם מנדיונדו זה סוג של בדיחה?
"את האמת, כבר במחנה אימונים, ואמרתי את זה גם לכבירי. כי לא היה צורה במגרש וזה היה נראה ממש רע, ובגלל זה אמרתי לאמיר שבסגל הזה ואיך שזה נראה לא נראה לי שנשרוד ככה בליגה. מנדיונדו זה לא מאמן שמתאים לליגת העל. אחרי זה היה קצת באדיר שהביא תוצאות אבל לא נראינו כמו קבוצה, ואחרי זה הגיע גיא לוי שגם איתו זה לא ממש הלך. כשהגיע אלי גוטמן הוא כנראה לא ממש אהב את מה שראה מגיא לוי והחליט לפטר אותו כדי להציל את הקבוצה מירידה".
כמה פעמים שינית את החוזה מאז שהגעת?
"שלוש פעמים לצערי".
מה אמרו לך בקיץ?
"אמרו אז שיש כסף. שיש משקיע מסין ושיש עוד איש עסקים חזק מרוסיה שמגיע. הבטחות בקיצור. אני איש של מועדון ואני הלכתי עם מה שאמרו לי. לא האמנתי שזה מה שיקרה בסוף. גוטמן בא ואמר בקיץ 'אני מאמן שרוצה אליפויות. אני רוצה פה זרים ברמה הכי גבוהה שיש וישראלים הכי טובים שיש ואני רוצה לרוץ פה הכי גבוה שאפשר. אלה השאיפות שלי'. אז קיצצתי קצת מהחוזה ודחיתי כספים לעונה הבאה. הם כל הזמן ציירו את זה זוהר ויפה".
למה עשית את זה אחרי שכבר עיכבו לכם את המשכורות בעונה שעברה?
"כי אמיר בא ואמר לנו שניתן לו עד אוקטובר והכל יסתדר. כשבעלים בא ואומר לך שאין לו כסף ב-15 בחודש לתת לך ותקבל אותו ב-30, עם זה אין בעיה. אתה יודע שאתה תקבל את הכסף. ובכלל, שאתה יודע שבאוקטובר יגמרו העיכובים. אז אתה הולך לקראת המועדון. בכל פעם אמרו לנו עוד חודש, עוד חודשיים, יהיה בסדר, אל תדאגו, נייצב את המועדון מבחינה כלכלית. ואחרי זה גילו עוד חובות ועוד חובות. עד שאמרנו לו: 'תבוא ותגיד לנו את האמת בפנים, מה יש. גם אם המצב לא טוב, עדיף שתגיד לנו, שנדע'".
לא הרגשתם מתישהו מרומים?
"בדיעבד כן, אבל מה זה רימו? שילמנו על טעויות של בעלים. לא הייתה לו כוונה לרמות אותנו. אומנם היו לו פנטזיות ובתכל'ס לא היה לו כלום, אבל קשה לי לקרוא לזה רמאות. אני כן יכול להגיד שהוא ניסה לעזוב ולא הצליח. זה מה שאני יודע".
איך הגיבו השחקנים?
"היו הרבה מאוד אנשים עצבניים פה. אבל מה היינו יכולים לעשות, להרביץ לו?".
תשווה לי את זה למה שקרה בבית"ר ובנתניה.
"בבית"ר למשל היה כסף, אבל מישהו לא רצה לתת אותו. במכבי נתניה היה אחד שפשט את הרגל בגלל דברים אחרים ואמרו לי להגיד קדיש על הכסף. פה כבירי נכנס לחובות שגדולים עליו ואתה יודע שאתה הולך לפירוק ואי ודאות מטורפת באמצע העונה, שזה המצב הכי גרוע שיכול להיות לשחקן כדורגל".
את העונה הזאת פתחתם שונה לגמרי.
"כן, יצאנו למחנה אימון מסודר עם גוטמן שהוא פרפקציוניסט ויודע מה הוא רוצה מעצמו. הביאו לפה שחקנים כבר בתחילת העונה וחמישה זרים ברמה. כבר אמרנו 'יאללה יופי, סוף סוף בונים כאן משהו', אפילו המחנה אימונים היה מצוין. באנו לארץ ואפילו נראינו טוב בגביע הטוטו ובליגה עוד איכשהו הדברים היו בסדר, עד שהכל התפוצץ לנו".
זה לא מדויק. העונה היה כישלון מקצועי וכבר אחרי ארבעה משחקים גוטמן מינה את גיא לוזון למאמן.
"נכון, אבל בוא אני אסביר לך את גוטמן. אם הוא רואה את הקבוצה במגרש וזה לא מה שהוא תכנן, הוא עוזב. כלומר הוא הבין שאם הקבוצה נראתה ככה, אז הוא לא השפיע עליה ועל השחקנים בכלל".
מאיזו בחינה, טקטית?
"כן".
אבל הייתם מאוד טקטיים כשגוטמן היה פה.
"כבר בשני המחזורים האחרונים שלו לא היינו מאורגנים על המגרש ולא נראינו בכלל כמו קבוצה. אני חושב שברגע שהוא הבין שלא מקשיבים ולא מבצעים את הוראות שלו, הוא הבין שהוא צריך לעזוב".
למה?
"כי האינטראקציה עם השחקנים לא עבדה. אין מה לעשות. הכל לא עבד. זה גם החיבור שלו עם השחקנים וגם השיטה שלא התאימה לשחקנים. הם לא ממש אהבו אותה כי הייתה טקטית מדי. לסכם את זה בקצר ולעניין: שחקנים אוהבים שאמיתיים איתם וישרים איתם, ולא הרגשנו כך עם גוטמן".
אתה והוא זה לא היה סיפור אהבה עוד מהנבחרת.
"הוא לא העריך אותי. זאת הייתה התחושה שלי. גם בנבחרת, אחרי שהיו לנו שיחות שאהיה שוער ראשון, פתאום בתחילת הקמפיין היה עליו לחץ לשים את מרציאנו ומאז הוא אפילו לא דיבר איתי פעם אחת, כאילו אני לא קיים. גם השנה, כשהחמיא לי, הייתה הרגשה שקשה לו להגיד מילים טובות עליי".
בוריס קליימן אמר שהוא צריך להיות השוער הראשון נגד ספרד, גם אתה מרגיש כך?
"מה שאלישע לוי יחליט מקובל עליי. כל החלטה שיקבל תהיה מקצועית נטו, כך שאהיה שלם איתה ואשן טוב בלילה. אני מאמין בעצמי וחושב שאני ראוי".
תסביר לי איך אצל גוטמן זה נראה כאילו אין לכם אופי ואצל גיא לוזון זה היה נראה כאילו זה הדבר הכי חזק אצלכם?
"שחקן מרגיש טוב עם עצמו כשהוא מרגיש טוב עם המאמן. כשיש כימיה טובה בין השחקנים למאמן, זה משנה הכל. כשגיא בא לפה הכל השתנה. הוא גבר אמיתי, הוא תמיד יגיד לך את האמת בפנים גם אם היא כואבת. בגלל זה במשחקים כל אחד נתן פה את ה-200 אחוז שלו, גם אם זה לא הלך".
זה הקסם של גיא או שבגלל שזה כבר היה די הרוס היה לו יותר קל?
"ברור שהיה לו יותר קל כי זה היה הרוס, אבל הוא נתן גב לכולנו. הוא אמר שהכל עליו. תעשו טעויות, תשחקו חופשי, תיהנו מכדורגל".
אבל גם היו לו עקרונות, כמו עם שוינפלד.
"נכון, כי אצל גיא זה כבוד לפני הכל. אתה לא עושה טובה לאף אחד שאתה משחק במועדון כמו הפועל תל אביב. אם פגעת במועדון, תבוא תבקש סליחה. ואם אתה לא מבקש, אתה לא תשחק פה".
הייתה תחושה בשלב של בתי המשפט שיש פה גורל משותף לכולם.
"האמת שזה חיבר אותנו. היה חיבור מיוחד בינינו. הוא אמר לנו שאם אחד מפה יילך גם אני אלך, וזה בעצם מה שהיה. לי זה היה מאוד קשה כשהוא עזב. כולם פה אהבו את גיא כמו אבא. עד שאתה מתחבר ככה למאמן, זה שובר".
מה עבר בימים האלה בראש?
"שזהו, הכל נגמר. הכל הלך. הרגשה גדולה של פספוס. עברו עליי שבועיים מאוד קשים. הייתי ממש דאון כי הרגשתי שכל מה שבנינו הלך בשנייה אחת. כולם פה היו מבואסים שהכל התפרק וכל מה שבנינו ועבר פה הלך".
ומה עבר לך בראש שהתחילה קבוצת ניסנוב?
"האמת, הסתובבו פה מלא שחקנים שבקושי הכרנו. פתאום עוד זר ועוד זר ועוד שחקן ועוד שחקן. האמת שהייתי די בשוק, אבל אמרתי לעצמי שאני חייב להמשיך ושהכל יהיה בסדר. שאני חייב להתרכז רק בעצמי, גם אם אצטרך לעלות לבד לשחק. ברור שעברו לי בראש מחשבות. קבוצה חדשה לוקח זמן לחבר, ועוד עם שחקנים שהם חצי אלמוניים וחלקם כמעט לא שיחקו בקבוצות שלהם".
שישה מאמנים בשנה וחצי.
"הזיה. אין דברים כאלה. אני מאחל לעצמי שדברים כאלה לא יקרו לי יותר. זה הכי גרוע שיש".
מה היה שקורצקי הגיע?
הוא תפס אותנו לשיחה ואמר שהוא מאמין שנצליח להישאר בליגה ואחרי שהסגל הושלם הוא אמר לנו שכל שחקן שפה זה בגלל שהוא רצה והוא מאמין בנו".
אם הפועל תישאר זה בגלל שהליגה מאוד חלשה או בגלל המועדון והמסורת שלו?
"אי אפשר להגיד שהליגה חלשה. אפשר להגיד שאנחנו עכשיו קבוצה טובה, יחסית למה שציפיתי שנהיה. כלומר, חשבתי שנהיה הרבה יותר חלשים ואני שמח שהופתעתי לטובה. להשאיר את הפועל בליגה זה כמו לקחת אליפות, ואפילו יותר. גם אם נרד ליגה הרי לא יאשימו אותנו".
אם תישאר עם הפועל ליגה זה יהיה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?
"בלי שום ספק בכלל. לא יצא לי להיות באליפויות ודברים כאלה. לקחתי גביע עם בית"ר אבל שיחקתי רק עד רבע הגמר. זה לא משהו שהייתי חלק גדול ממנו ופה אני מרגיש שיש לי חלק גדול. אני מאמין שנצא גדולים מכל הסיפור הזה".
לסיום, תחזור מתישהו לבית"ר?
"סיכויים קלושים. יש כרגע יותר סיכוי ששחקן ערבי יהיה בבית"ר. הכל יכול לקרות בחיים, כמו שאמרתי שאני לא אשחק בהפועל ועכשיו אני פה. אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה".