טרבל על ברצלונה? הסיפור המיוחד של אלאבס הקטנה שמתמחה בסנסציות

בווידאו: תקציר הניצחון הסנסציוני של אלאבס בקאמפ נואו

בברצלונה לא ספרו את אלאבס לקראת משחק הליגה בסוף אוגוסט, בכל המובנים האפשריים. הם לא התייחסו ברצינות לאוהדים הבאסקים, הקצו להם יציע גבוה, נידח ומגודר, וגרמו לרובם להחחרים את ההתמודדות – רק 84 אנשים עשו את הדרך מ-ויטוריה לקאמפ נואו. לואיס אנריקה סבר שהניצחון מובטח ונתן לליאו מסי, אנדרס אינייסטה ולואיס סוארס על הספסל. זו היתה טעות מרה. כאשר הם נשלחו למגרש באמצע המחצית השניה, התברר שזה מאוחר מדי. העולה החדשה הצנועה הדהימה את האלופה ויצא עם 1:2 סנסציוני. כל אוהדיה ראו את ההישג רק בטלוויזיה, אבל עוצמת החגיגות לא היתה קטנה יותר.

הפיאסקו ההוא נותר ההפסד הביתי של בארסה העונה, והקטלונים ממש לא יזלזלו ביריבה הקטנה כאשר יתארחו אצלה באיצטדיון מנדיסורוצה בשבת. המכה מהסיבוב הראשון עדיין כואבת, והיא עלולה לעלות באובדן האליפות בטבלה הסופית, אבל זה לא כל הסיפור. ביום רביעי התברר כי אלאבס תתמודד מול ברצלונה בגמר הגביע הספרדי בסוף מאי, ולאור תקדים קאמפ נואו מותר לה לחלום על התואר הראשון ב-96 שנות קיומה. האם תהיה זו השנה המוצלחת ביותר של אלאבס אי פעם?

עוד בנושא:

שבת בספרד: ברצלונה תצליח לנקום באלאבס?
עקבו אחרי מיכאל יוכין בפייסבוק

עד עכשיו, העונה הגדולה ביותר בתולדות הבאסקים היתה 2000/01, כאשר הם דהרו לגמר גביע אופ"א, הדיחו בדרך את אינטר, הביסו את קייזרסלאוטרן 2:9 בסיכום בחצי הגמר, והיו שותפים לחגיגה בלתי נשכחת מול ליברפול באיצטדיונה המפואר של דורטמונד. זו היתה אחת הדרמות הגדולות שידע הכדורגל האירופי – האדומים הובילו 1:3 בהפסקה, אבל התוצאה בתום 90 דקות היתה 4:4 בזכות שער השיוויון של ג'ורדי קרויף בדקה ה-88. שער זהב עצמי טרגי הכריע את ההתמודדות בדקה ה-116 בהארכה, וסמי הופיה הניף את הגביע.

לקראת הגמר, החליטה הנהלת אלאבס על מחווה יוצאת דופן עבור אוהדיה. על חולצות המשחק ביום ההיסטורי ב-16 במאי 2001 הודפסו שמות כל אחד מבעלי המנויים באותה עונה. מדובר בכ-9,000 שמות בסך הכל, פרויקט מדהים וייחודי שלא זכור מעולם. ההתרגשות בקרב האוהדים היתה עצומה, וזה נכון במיוחד עבור שני נערים ילידי ויטוריה שחלמו ללבוש את החולצה הכחולה-לבנה מאז שהם זוכרים את עצמם. גאיסקה טוקרו היה אז בן 16, מאנו גרסיה היה בן 15. זה לקח זמן, אבל הם הגשימו את השאיפה הזו אחרי מסע ארוך ומפרך. כיום הם המנהיגים הוותיקים שסחפו את הקבוצה אחריהם עד גמר גביע המלך.

גאיסקה טוקרו, שהחל להקריח מזמן ומזכיר במראהו את אטיליו לומברדו, התקבל לקבוצה השלישית של אלאבס ב-2003, אבל נחשב לשחקן שלא ראוי להפוך למקצוען. מאמנים חשבו שהוא צריך לשחק כמגן ימני, וזה ממש לא הלך, אז הוא עזב את המועדון האהוב בגיל 22 ונדד לליגות הנמוכות. ב-2008 הבחין בו חואקין קפארוס, מאמן אתלטיק בילבאו דאז, והציל עבורו את הקריירה. בסן מאמס תופקד טוקרו הלוחמני כחלוץ וכשחקן אגף, והפך במהרה לאליל האוהדים בזכות ההשקעה האינסופית שלו. הוא היה מעין דירק קויט הבאסקי, שלא מוותר על אף כדור ומפיק מעצמו 100 אחוזים מהיכולת בכל רגע נתון – ואז עוד קצת. אחרי שבע שנים בבילבאו, הוא שב לאלאבס שפרסה בפניו שטיח אדום, וקשה לחשוב על חזרה מרגשת יותר.

טוב, במחשבה שניה, אולי הסיפור של מאנו גרסיה אפילו טוב יותר. כאשר עבר בין קבוצות שונות בליגה השלישית, הוא טען לא פעם בפני חבריו שהשאיפה האמיתית שלו היא לשחק בליגה השניה. אף אחד לא ממש האמין שזה אפשרי. חזרתו לאלאבס ב-2012 התאפשרה כאשר המועדון התדרדר לרמתו – הבאסקים עצמם היו בליגה השלישית, ובמצב כלכלי קטסטרופלי. המועדון עבר אינספור משברים מאז גמר גביע אופ"א, והיה לא פעם על סף פשיטת רגל, כולל אחרי הרפתקה מפוקפקת במיוחד עם הבעלים הרוסי דמיטרי פיטרמן שהותיר אותו בחובות של 23 מיליון יורו. איכשהו, אלאבס תמיד ניצלה, אבל לפני ארבע שנים עבדו שחקניה תמורת משכורות נמוכות במיוחד. זה הדבר האחרון שהדאיג את גרסיה, שהיה מאושר עד הגג לחזור הביתה.

ועוד איזו חזרה זו היתה. ב-2013 הם עלו ביחד לליגה השניה, וכך הגשים גרסיה את שאיפת חייו. ב-2014, ניצלה אלאבס מירידה בזכות שער בדקה ה-93 במחזור האחרון. ב-2016, היא כבר סיימה בפסגה ועלתה לליגה הבכירה אחרי היעדרות בת עשור. גרסיה – איך לא? – היה האיש שהרשית כדי להבטיח את ההישג כנגד כל הסיכויים. הקבוצה עם אחד התקציבים הנמוכים ביותר בליגת המשנה עשתה זאת, והמאמן חוסה בורדלאס היה גיבור האוהדים.

לאור זאת, קל להבין מדוע העיר הוכתה בתדהמה כאשר בורדלאס פוטר ביוני. מאוריסיו פלגרינו הארגנטיני מונה במקומו, והאוהדים היו סקפטיים מאוד לגביו. אמנם בלם העבר תלה את הנעליים כשחקן אחרי מספר משחקים באלאבס בעונת הירידה ב-2006, אבל הוא מזוהה בעיקר עם רפא בניטס, בהדרכתו שיחק בוולנסיה ובליברפול, ולצידו שימש כעוזר, הן באנפילד והן באינטר. נסיונו כמאמן עצמאי על ספסל העטלפים ב-2012 לא היה מוצלח בלשון המעטה, ולא כולם הבינו מדוע הוחזר ממולדתו כדי להחליף מאמן מצליח מאוד.

ואולם, באלאבס מכורים לשינויים. אף מאמן לא שרד שם יותר משנה מאז עזיבתו של מאנה האגדי, הבוס המשופם שחתום על ההצלחה המיתולוגית בגביע אופ"א. 24 מאמנים עברו שם ב-13 שנה. בקיץ האחרון, לא רק המאמן הוחלף אלא גם המנהל הספורטיבי. סרחיו פרננדס הצעיר נכנס לתפקיד אחרי שעשה רושם טוב באייבר, זרק מחצית משחקני הסגל, והחתים כוכבים חדשים, חלקם הלא מבוטל בעסקאות השאלה. כל אחד הביא סיפור ייחודי משלו. דניאל טורס הקולומביאני, למשל, הוא אלכוהוליסט שעבר שיקום. לעונה החדשה התייצבה אלאבס שונה לחלוטין בהשוואה לזו שחגגה את העליה ביוני. האם היה להם סיכוי לשרוד? הוותיקים שנותרו, בראשות הקפטן מאנו גרסיה ושחקן הנשמה טוקרו, דאגו ללכד את כולם ליחידה מגובשת, והתוצאות עלו על החלומות הוורודים ביותר של האוהדים.

רוח הלחימה היא הנכס החשוב ביותר של הקבוצה, וגם השחקנים הטריים מקריבים הכל למען הסמל כאילו נולדו בחבל הבאסקים. אתלטיקו מדריד טעמה זאת כבר במחזור הראשון, במשחק ביזארי במיוחד. החבורה של דייגו סימאונה ישבה על השער של העולה החדשה במשך כל המשחק, עד שהצליחה סוף סוף לפרוץ את הבונקר עם פנדל בדקה ה-93. שניות ספורות מאוחר יותר, הטיס מאנו גרסיה בן ה-30, בהופעת הבכורה בחייו בליגה הראשונה, כדור מטורף לרשת של יאן אובלק והשווה ל-1:1.

אחרי פתיחה כזו, עם שער כזה של הקפטן, השמיים הם הגבול, ואלאבס עושה חיים בלתי נסבלים לרוב יריבותיה. רק פעמיים היא נוצחה בהפרש גבוה משער בודד, ויש לה שישה הפסדי ליגה בלבד ב-21 משחקים. את הניצחון המופלא בקאמפ נואו הביא לה איבאי גומס, כוכב בילבאו לשעבר שנחשב לילד פלא לפני שפציעות הרסו לו את הנסיקה. כיום הוא משתקם בקבוצתו החדשה, והתקבל בתשואות בסן מאמס כאשר אלאבס סחטה 0:0 מול בילבאו. חודש קודם לכן, היתה אלאבס הראשונה שניצחה העונה בחוץ את ויאריאל, עם 0:2 חלק. בחצי גמר הגביע היא שמרה פעמיים על רשת נקיה בשני המפגשים מול סלטה ויגו, אשר הדיחה קודם לכן את ריאל מדריד. וגם בתיקו המאופס הביתי מול אתלטיקו היא לא ספגה, כך שסימאונה לא הצליח לנצח את בן ארצו העונה.

האם לואיס אנריקה יצליח? פלגרינו זוכר לטובה את התקופה הקצרה המשותפת שלהם בקאפ נואו בעונת 1998/99, ואוהב לספר כיצד מאמן בארסה בהווה לקח אותו חסותו ועזר לו להתאקלם. בסופו של דבר, על אף הזכיה באליפות, פלגרינו הוגדר ככשלון ועזב לוולנסיה של הקטור קופר, אבל היחסים החמים עם לואיס אנריקה נותרו כשהיו. זה לא הפריע לו לשמוח באוגוסט, וכעת התברר שיהיו לו שתי הזדמנויות נוספות להדהים את חברו.

אם יעשה זאת בשבת, עלול פלגרינו לקבור סופית את סיכויי האליפות של בארסה. אם יעשה זאת במאי, הוא יהיה חתום על התואר הראשון בהיסטוריה של אלאבס. ואז, אולי, הוא גם יהיה המאמן הראשון מאז מאנה שימשיך יותר משנה במועדון המוזר והמיוחד הזה. אולי. אל תמהרו להמר על זה.