מותו של חוזה פרננדס, מי שנחשב לאחד המגישים המבטיחים בליגת הבייסבול האמריקאית, הגיע חודשיים בלבד אחרי שחגג את יום הולדתו ה-24. הפיצ'ר של מיאמי מארלינס נהרג אתמול (ראשון) בתאונת שיט בפלורידה, וכצפוי מסעיר את עולם הספורט בארה"ב.
סיפורו של פרננדס כבר הוגדר על ידי רבים כ"חלום האמריקאי", והוא סמל להגירה למדינה. במהלך חייו הקצרים הוא כבר הספיק לברוח מקובה ולהגיע לארה"ב בסירה. לפני כן שלוש פעמים הוא ניסה לערוק ממולדתו וכשל, כשאחרי כל אחד מהם נעצר ונכלא. בסך הכל הוא בילה שנה בכלא הקובני. בפעם הרביעית, כשהוא בן 15, הוא הצליח להגיע למקסיקו. בדרך הוא נאלץ לצלול למי האוקיינוס ולהציל את אמו מטביעה. "שמעתי שמישהו נפל מהסירה למים", סיפר, "קפצתי למים, בלי לדעת מי האדם הזה, כמה נדהמתי לגלות שזו אמא שלי. אם דבר כזה לא מותיר עליך חותם כל החיים, מה כן?".
הוא ניצל את ההזדמנויות שקיבל בבייסבול האמריקאי. הוא הוכתר כרוקי השנה ב-2013. פרשנים הגדירו אותו כ"כישרון נדיר, אחד שמופיע פעם בדור". הוא צפוי היה לחתום על חוזה עתק על סך 200 מיליון דולר. על פי הניתוחים הסטטיסטיים של האתר fivethirtyeight.com, "עולם הבייסבול פספס שחקן עם פוטנציאל להפוך לאחד הגדולים בכל הזמנים".
דן לה בטארד, פרשן ESPN, כתב על סמל להגירה. "החיבור הרגשי הוא כל כך נדיר", כתב העיתונאי הלטיני, "סיפור ההגירה של פרננדס הוא הסיפור שלנו, האנשים ששטו לעבר החופש. התאבלנו כמשפחה. כאב לי בחזה. אמא שלי מיררה בבכי. פרננדס גרם לנו לסערת רגשות. היה מהנה לצפות בו זורח, מותו זעזע. למה, לעזאזל, למה?.
"אני לא מדבר על היותו פיצ'ר מבטיח, על הפוטנציאל שלו, על העובדה שהיה על סף חתימה על חוזה של 200 מיליון דולר. אני מדבר על האישיות שלו, האנרגיות שלו, הנשמה שלו. הייתה בו כל כך הרבה שמחה והתלהבות ותשוקה, שפשוט נשפכו ממנו.. תודה לך חוזה, שחלקת איתנו את רגעי האושר, שסיפרת לנו את הסיפור שלך עם כל כך הרבה צבע, שגרמת לנו לאכפתיות נדירה, שגרמת לנו להרגיש ולדמוע".
כזכור, אתמול משמר החופים בפלורידה איתר סירה באורך כעשרה מטרים שהתרסקה על סלעים במיאמי ביץ'. שלושה נהרגו, בהם גם פרננדז. לא אותרו ניצולים. העונה הוא רשם 29 משחקים, המספר הגבוה בקריירה, וזכה ב-16 ניצחונות לעומת שמונה הפסדים. ה-ERA שלו (ממוצע הריצות שקבוצה יריבה רושמת נגד המגיש, ככל שהמספר נמוך יותר כך התפוקה של המגיש טובה יותר) עמד על 2.86 ומעולם לא עבר את ה-2.92, כשלשם השוואה ה-ERA הממוצע בליגה עומד על כ-4.20.
ג'ף פסאן כתב ב"יהאו" מאמר שכותרתו "חוזה פרננדס, החלום האמריקאי", בו ציין ש"תמיד הייתה בו דואליות, של הצד הנוצץ בקריירת הבייסבול המדהימה שלו, בניגוד לילדות הקשה שלו בקובה, שבה נכלא על ניסיון לברוח לארה"ב. אבל הוא לא כעס, לא היה מר, הטרגדיה של קובה לימדה אותו שיעור חשוב, וגרמה לו להעריך את ארה"ב אפילו יותר".