יכול מאוד להיות שבזמן הזה הייתם יכולים למצוא את הג'ודוקא שגיא מוקי (23) עסוק בימים אלו במאבק על שתיים או שלוש משכורות שלא שילמו לו במכבי נתניה וטרוד מאוד לגבי העתיד שלו. מוקי, שבגיל שמונה הגיע לצומת דרכים משמעותי והתלבט בין הבחירה בכדורגל לבין ג'ודו, בחר בסופו של דבר במזרן למרות שכל הסימנים הראו שהוא צריך לבחור בדשא. בדיוק באותה תקופה נסגר מועדון הג'ודו שלו בנתניה והוא הועבר לצורן הרחוקה מביתו חצי שעה נסיעה. במכבי נתניה, לעומת זאת, מאוד התלהבו מהכדורגלן הכישרוני אחרי שהוא עבר סדרת מבחנים, וכשאבא שלו רחמים ביקש ממנו לבחור האם ללכת על הג'ודו והנסיעות הארוכות או על הכדורגל שנמצא ממש ליד הבית, הוא בחר בג'ודו שבו הוא פעיל מאז שהיה בן ארבע. הדרך הארוכה שהוא עבר סידרה לו הופעה היסטורית מבחינתו בסוף השבוע בטורניר המאסטרס (16 הכי טובים בכל משקל) במרוקו, ואולי שם נזכה לראות עוד עליית מדרגה בקריירה של מי שפרץ לתודעה בשנה שעברה.
נבחרת הג'ודו עוכבה בשדה התעופה
למרות שהוא מדורג במקום החמישי בעולם ובשיאו היה שני, ספק אם רבים מחובבי הספורט בארץ, אלו שמתעניינים רק בשמות הגדולים של הספורטאים האולימפיים, מכירים או שמעו על מוקי. הילד מנתניה נחשב כיום לג'ודוקא הבכיר בנבחרת הגברים, וגם ברמה האולימפית הוא מסומן כמועמד לגיטימי לתפוס מקום על הפודיום בריו. רק לצורך העניין לאחרונה אתר "אינפוסטרדה" סיפק תחזית לגבי רשימת הזוכים במדליות אולימפיות בריו בהתבסס על הישגיהם, ומוקי סומן כמי שאמור לענוד על הצוואר מדליית כסף, כמו גם ירדן ג'רבי.
מי שמלווה את מוקי מאז שהיה בן ארבע הוא מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה, המדליסט האולימפי השני שחגג בברצלונה עם מדליית הארד. כבר 19 שנה שהם לא נפרדים ולא בכדי סמדג'ה רואה במוקי כממשיך דרכו וכמי שיש לו את הכישרון ובעיקר את היכולת ללכת עד הסוף. "אני מקווה שיראו אותו במקום שאני לא הצלחתי להגיע אליו", אומר סמדג'ה, ורומז שמדליית ארד אולימפית כנראה לא תספק אותו. נשמע קצת יומרני, אבל הוא מדגיש: "מאמן תמיד רוצה שהחניך שלו יעשה יותר ממה שהוא עשה. הכוונה היא מדליה אולימפית ולהגיע כמה שיותר גבוה. מוקי הוא ווינר אמיתי, קשה מאוד למצוא נקודות חולשה אצלו כי הכול מתוקתק, אם זה האימונים או העלייה שלו לקרב. כשמובילים עליו, הוא יודע ללחוץ, וכשהוא מוביל הוא יודע לא לאבד את הראש".
הדמיון בין סמדג'ה למוקי הוא גדול, כך מעידים אנשים שמכירים מקרוב את שניהם. "בתחילת הדרך כשלקחו אותו להתמודד בליגה האוסטרית, הגיע אליו מתחרה מאוד ותיק שלי שידע שהוא מישראל, ואמר לו: 'אתה מזכיר לי ספורטאי גדול שהיה מתחרה שלי, אורן סמדג'ה'. זו הייתה רק הוכחה נוספת שסגנון הג'ודו שלו דומה לשלי". נקודת השקה נוספת היא קטגוריית המשקל: מוקי מתחרה ב-73 ק"ג וסמדג'ה עשה חלק גדול מההישגים שלו ב-71 ק"ג. "זה חיבור שנוצר לאורך השנים", מוסיף מוקי. "אני מרגיש שהוא כמו אבא שלי. הוא מבין אותי ואת שפת הגוף שלי לפי העיניים. הוא יודע בכל רגע נתון באיזה מצב אני נמצא, ואם אני בא לאימון בצורה טובה או לא, ואני חושב שקשר כזה יכול לעזור לספורטאי להצליח בצורה יותר טובה לעומת קשר רגיל בין מאמן לספורטאי".
את ההישג הכי מרשים שלו עד היום, עשה מוקי בחודש מאי בשנה שעברה. טורניר גרנד סלאם באקו שבו השתתף הסתיים עם מדליית זהב יוקרתית, שמעבר לעובדה שסידרה לו ניקוד משמעותי בדירוג, היא העניקה לו הרבה מאוד ביטחון להמשך. בתחרות הזו הוא גבר על האלוף האולימפי מלונדון, לאשה שודטושווילי מגאורגיה באיפון תוך 1:36 דקות. אלא שבינתיים הפריצה של מוקי בתחרויות הגדולות, אליפויות עולם ואירופה, עדיין לא הגיעה.
בשנה שעברה נכנע הישראלי בשמינית הגמר לאלוף אירופה לשעבר, רוק דראקסיץ' הסלובני, וגם באליפות העולם שנערכה ברוסיה ההגרלה לא האירה לו פנים, והוא סיים את דרכו באותו שלב, כשאחרי שהוא גבר על יריב קוריאני קשה, הוא נעצר על ידי מדליסט הכסף מלונדון, ריקי נאקייה מיפן שגם חגג זהב בסופה של התחרות.
"חוסר ריכוז קטן מאוד והוא עף על הגב", מסביר סמדג'ה את הפספוס באליפות אירופה. "גם באליפות העולם הייתה לו הגרלה קשה והוא הודח. אני חושב שגם בלי שהוא השיג מדליה באליפות העולם או אליפות אירופה, שגיא נמצא בטופ העולמי. דווקא במשקל הזה יש בערך 15 ספורטאים שכל אחד מהם יכול להיות אלוף אולימפי, וזה מה שמאפיין את המשקל הזה. המשקל הזה דורש הרבה מיומנות ויש מלחמה מטורפת".
מוקי מוסיף: "בשנה שעברה הצלחתי פתאום להביא את עצמי לכך שאני זוכה במדליה כמעט בכל טורניר גרנד פרי. ברור שיצאתי בתחושת החמצה אחרי אליפות העולם. הייתי מאוד מבואס כי רציתי לזכות במדליה. הגעתי לתחרות מדורג שני בעולם, אבל למרות האכזבה, לקחתי הכול בפרופורציות הנכונות. מיד אחרי התחרות חזרתי להתאמן על הדברים שעשיתי נכון ושלא עשיתי נכון, וצריך גם להסתכל על זה שהיריב שלך סיים כאלוף העולם".
השנה של מוקי נפתחה גם היא עם מדליות, ובשתי התחרויות שבהן הוא השתתף, הוא סיים על הפודיום בטורנירי גרנד פרי דיסלדורף וזאגרב, שבהם הוא קטף ארד דרך בית הניחומים. עכשיו מחכה לו טורניר המאסטרס שאמור לתת אינדיקציה נוספת לגבי הרמה שלו, ולמרות שהוא מעט פצוע בכף היד, הוא יודע שלא מעט עיניים מסתכלות עליו.
אלא שעם כל הכבוד למצבו הנוכחי של מוקי, המטרה האמיתית והחשובה יותר היא ריו. גם אם הג'ודוקא מסרב לדבר על הצבת מטרות רחוקות יותר, גם הוא יודע שבישראל מצפים ממנו לחזור עם מדליה. בכל התקופה הזו מלווה את מוקי פסיכולוג ספורט, שבעיקר עובד איתו על הצד המנטלי ומנתח עימו את ההופעות שלו בקרבות ודרך ההתמודדות. פרט אליו יש לו מעטפת שלמה של אנשי צוות, ביניהם פיזיותרפיסט ומאמן כושר, שעובדים איתו ומכינים אותו ליום החשוב בחייו. לא פחות.
"יש יריבים שנמצאים בטופ העולמי וכולם באותה רמה", מספק מוקי ניתוח לאותו יום חשוב, שבו כבר למדנו שהכול יכול לקרות. "הכול תלוי באיזה יום אתה קם ואיך אתה מרגיש באותה תקופה. בהרגשה שלי לא קיים יריב שאני לא יכול לנצח וביום טוב אני יכול לגבור על כל מתמודד. כרגע אני לא מסתכל על האולימפיאדה. זו תחרות שחשובה לי מאוד ואני רוצה להצליח בה, אבל כמו בקרבות שבהם אני מנתח יריב אחרי יריב ולא רץ להסתכל יותר רחוק מהקרב הקרוב, כך גם בתחרויות. אני מתמקד בתחרות הקרובה ולא בזו שאחריה, אחרת זה מבלבל. בקרבות עצמם, אם אני אסתכל אל הקרב השני או השלישי, בטעות הכי קטנה שאני אבצע, אני עלול למצוא את עצמי בחוץ. זה ענף רווי הפתעות, וראינו את זה במקרה של אריק זאבי".
מי שיותר בשל לדבר רחוק יותר הוא סמדג'ה, שאומר: "כמו שאני שברתי את כל המחסום הפסיכולוגי שהיה לספורט הישראלי כשעד 1992 לא היו מדליות אולימפיות, ואני זוכר את ההתעקשות של אבא שלי ושל המאמן משה פונטי לעשות משהו חדש, היום אנחנו מכינים את הספורטאים, ובמקרה של שגיא בידיעה שהוא מסוגל לזכות במדליה אולימפית. כדי שזה יקרה, צריך שיתחברו הרבה מאוד דברים, ואם זה יקרה, נוכל להתברך בספורטאי אולימפי נוסף, אבל צריך לזכור שאין גארנטי לשום מדליה לאף אחד. מי שאומר אחרת, פשוט לא מכיר את הג'ודו".