משחק החוץ של הפועל תל אביב בגן נר מול גלבוע/גליל היה עוד משחק שאותו אמור תמיר בלאט לראות מביתו. בלאט בן ה-17.5, שחתם בתחילת העונה על חוזה לארבע עונות במדים האדומים, הוא השחקן ה-13 בסגל של עודד קטש, קרי זה שלא מתלבש. אלא שסיפורי סינדרלה נולדים לפעמים גם מפציעות של אחרים. יחזקאל סקוורר, הגארד המחליף, נפצע באימוני אמצע השבוע, ובלאט נקרא לראשונה לסגל. אף אחד לא בנה על כך שיקבל דקות במשחק, אלא שבמהלך הרבע השני הכוכב של הקבוצה רביב לימונד נפצע. רום גפן, הגארד השני המחליף, עלה למגרש ולא היה מספיק טוב. כך, משחקן שלא מתלבש רשם בלאט הצעיר 12 דקות בכורה בליגת העל. הן הסתיימו, אמנם, ללא נקודות, אבל עם הרגשה טובה. " אני מאוד אשמח אם נהיה בריאים והוא יתלבש לא מצורך אלא בחירה", סיכם קטש השבוע.
זהו לא מקרה שגרתי, אך גם לא כל כך נדיר בכדורסל, אלא שכשמדובר בבן של אישיות הספורט המובילה כיום במדינת ישראל, דיוויד בלאט שעשה הקיץ היסטוריה והפך למאמן האירופי הראשון ב-NBA, הוא מקבל התייחסות מיוחדת. רק כשמתקרבים ולומדים את סיפורו של תמיר בלאט, שחקן נבחרת הנוער, שמלבד בהפועל תל אביב מככב גם ברמת השרון מהליגה הלאומית (הדואליות הזו מותרת בכדורסל היום), מגלים סיפור חיים לא רגיל, כמו שמצפים מבן של מאמן כדורסל מוביל. מעבר לסיפור הזה מסתתר, כנראה, גם אחד משחקני הכדורסל המובילים בעתיד הקרוב של הכדורסל הישראלי, כזה שינפץ כמה סטיגמות על הדרך.
בלאט ג'וניור נולד במאי 1997. אביו סיים עונה שנייה מתוך ארבע כמאמן הפועל גליל עליון. כשכבר פחות או יותר הבין מה קורה סביבו, אבא דיוויד היה חלק מהצוות שהוביל את מכבי תל אביב לזכייה בגביע אירופה. קצת אחרי שנכנס לבית ספר יסודי יצא עם המשפחה לסיבוב באירופה, שכלל את רוסיה, איטליה, טורקיה ויוון. רק המקורבים למשפחה ידעו שהילד הצעיר מקבל יסודות של כדורסל ממועדונים גדולים כמו דינמו מוסקבה. מקורבי המשפחה מספרים כי בלאט הצעיר היה מעורב והתעניין בכל הנעשה בקבוצות של אביו, כששחקני הקבוצות הזרות אותם אימן בלאט האב מתיידדים עם הילד. לפני ארבע שנים נכנס לתודעה כשהגיע בגיל 14 עם הפועל לב השרון לגמר גביע המדינה לילדים והניף את הגביע עם 34 נקודות. שנה לאחר מכן זכה עם אותה הקבוצה בגמר גביע המדינה לנערים עם טריפל דאבל מדהים בגמר. בשלב זה אי אפשר היה להתעלם ממנו.
"אני לא נותן קרדיט לבתי הספר - לא במוסקבה, לא באיסטנבול ולא באיטליה", אומר חברו הטוב של בלאט דן שמיר, שאימן את בלאט הצעיר בנבחרת הקדטים לפני שנה וחצי וזכה לראות את הילד מתפתח גם בימים שעבד עם אביו בדינמו מוסקבה, "מדובר בילד שמגיל קטן מאוד חי כדורסל, קל לו להיכנס לראש הזה, הוא רואה ולומד משחקני עילית ביבשת, לכן קל והגיוני שהוא ינסה לגדול ולחקות אותם. ככה שחקנים מוכשרים לומדים. מה שכן, תמיר וסגנון החיים שהוא עבר עזרו לו להתעצב בתור שחקן. הוא עבר כמה מדינות, ניסיון חיים של בן אדם מתבטא בדרך כלל על המגרש".
ההצלחה הובילה את בלאט וחברו ללב השרון רועי הובר לקבל הצעה להצטרף לאקדמיה של איגוד הכדורסל, במקביל להפיכתם לכוכבי נבחרת הקדטים. השניים, גארדים נמוכים שפחות או יותר משחקים על אותה עמדה, רשמו שתי עונות טובות מאוד באקדמיה ובנבחרת, עד שבקיץ האחרון הפתיעו והחליטו לעזוב איש איש לדרכו, בלאט להפועל תל אביב ורמת השרון, הובר לכפר סבא. "ארבע השנים האלה עשו להם רק טוב, כי הם היו כמו מיקי ומוטי, כאלה שהשלימו אחד את השני", אומר מאמנם של השניים בלב השרון ובאקדמיה ארז דגן, "בתור אחד שמאמן את השנתון הבוגר של האקדמיה ומאוד רצה שהם יהיו אתו, הם קיבלו החלטה מצוינת. גם ההחלטה של ארבע שנים להיפרד וגם ההחלטה לעבור לליגה לאומית. הם פשוט היו בשלים ומוכנים לשלב הבא וזה מוכיח את עצמו, כל אחד משחק 20-30 דקות בקבוצה שלהם והם משמעותיים ודומיננטיים ובאמת מאוד מתקדמים ברמת כדורסל הבוגרים".
כשאתה מאמן מועדון כמו מכבי תל אביב, אין לך יותר מדי זמן לכוון ולנהל את הקריירה של הבן שלך. את העובדה הזאת ידע דיוויד בלאט, וגם הודה בה בראיון שנתן לגלובס לפני שנתיים. "אני שמח שתמיר נמצא במערכות טובות", אמר, "אני עובד אתו מתי שאני יכול. נכון שזה לא מספיק ולא כמו שהייתי רוצה, אבל אני לא מתערב ולא מפריע כי זה לא הסגנון שלי ולא הסגנון שלו. תמיר הוא שחקן בזכות עצמו. הוא דומה לי במעט דברים כשהייתי שחקן, אבל הוא יותר כישרוני ממני".
אלא שהקיץ הזה, כשבלאט הקטן החליט לצאת לקריירת בוגרים מוקדם מהצפוי, גם דיוויד וגם אמא כנרת, שמלווה את תמיר בכל טורניר גדול במדי הנבחרת הלאומית, היו בסופו של דבר חלק מההחלטה. "זה דומה למה שקרה איתי שהייתי מקבל החלטות ביחד עם המשפחה, וזה קרה גם במקרה הזה", מעיד רועי ברקוביץ', בנו של אגדת הכדורסל מיקי ברקוביץ' ומנהלה המקצועי של א.ס רמת השרון, בה משחק בלאט במסגרת הכרטיס הכפול. "כשיש לך אבא שהוא דיוויד בלאט, מאמן כזה גדול, ואמא שהגיעה מעולם הכדורסל, אז את ההחלטות מקבלים כולם, הילד יחד עם ההורים".
ובכל זאת, הבחירה הסופית של הכוכב הצעיר הייתה ללכת להפועל תל אביב, שראתה את הכישרון שלו ורדפה אחריו, קבוצה שאוהדיה קיללו ומקללים את אביו בלא מעט הזדמנויות, להתאמן שם במקביל למשחקים ברמת השרון. "ההחלטה ללכת לקבוצות האלה הייתה שלו", אומר דני גוט, גיסו של דיוויד בלאט ודודו של תמיר, שבנו גולן משחק אף הוא בהפועל תל אביב, "היו הרבה התלבטויות איפה נכון לשחק כדורסל, אבל מי שהחליט בסופו של דבר זה תמיר - לא האבא, לא האמא ולא הדוד שלו". גוט מוסיף על הקשר הטרנס-אטלנטי בין האב לבן ועל ההשפעה שלו על הקריירה: "הם מדברים יום יום, דיוויד מעודכן על כל משחק של תמיר דרך האתר שלי, על כל הסטטיסטיקה, והוא משוחח עם תמיר וכנרת על הנושא הזה. בכך נגמרת ההתערבות שלו, לא מעבר. תמיר, למרות גילו הצעיר, מתנהל נכון, מתאמן קשה, עם מאמן כושר ומאמן אישי, וביום שבת כשנחים בבוקר הוא הולך וזורק. כל מה שמקצוען צריך".
מה ירש בלאט הצעיר מהאבא? "אני חושב שהתכונות הבולטות של דיוויד הן שהוא ממוקד, קשוח ולא נשבר גם בימים קשים", אומר שמיר, "בעניין הזה אני חושב שגם לתמיר יש את האופי. אני לא אוהב את הקטע של עובד קשה או לא קשה. תמיר מאוד ממוקד, בן אדם עם ביקורת עצמית מאוד גבוהה, יודע מתי הוא בסדר ומתי הוא לא בסדר. באופן כללי, הוא שחקן עם איי-קיו מאוד גבוה, וגם מזה לא צריכים להיות מופתעים. הסביבה שבה הוא גדל, הוא כל הזמן היה סביב תחום הכדורסל. יש שחקנים כמוהו שהם רציניים מאוד, אבל לו יש גם את הכישרון הזה להצליח".
מי שראה את תמיר בלאט ב-12 הדקות שלו על הפרקט במשחק החוץ נגד גלבוע/גליל בשבת האחרונה, לא יכול היה שלא להתפעל מרמת הביטחון שלו, במיוחד כשמדובר במשחק בכורה בליגת העל. "תמיר מתאמן איתנו יותר בשלב הזה, כי בתחילת העונה עיקר האימונים שלו היו בליגה השנייה", מסביר קטש, "אפשר היה לראות מהאימון הראשון שיש לו את הדברים החשובים לרכזים - לעבור את החצי, לשבור לחץ ולהוביל כדור בצורה טובה. הוא תמיד היה דומיננטי בקבוצות שלו ובנבחרות, ילד עם ביטחון, שחקן שכיף לשחקנים האחרים לשחק לידו. הוא קודם כל חושב על מסירה, משחרר את הכדור מהר מהיד. כשאתה שם אותו ליד שחקנים יותר טובים, גם הוא יותר טוב. ההתנהלות שלו מיוחדת, הוא מתנהג כמבוגר לגילו".
אחת הנקודות המעניינות לגביו היא הגובה שלו, או יותר נכון, העובדה שמדובר בסופו של יום ברכז די נמוך. "מי שלא מכיר את תמיר ולא נמצא אתו יום יום על המגרש, שואל את השאלה האם הנתונים הפיזיים שלו יגבילו אותו ויעצרו אותו", אומר דגן, "בכל מקום שהוא הולך אנשים אומרים שהם לא ראו דבר כזה. למה הכוונה? מגיע בחור 1.80 מטר, שנראה קטן פיזית, שכל הזמן מתאים את עצמו לרמה ולסיטואציה. תמיר בלאט הוא כמו זיקית, לכל מקום שהוא מגיע הוא מתאים את עצמו, הוא רואה מי השחקנים ומעלה את הרמה שלו לרמה שלהם. ראיתי אותו משחק בליגה הלאומית, הזרים באים אליו, מדברים אתו ומפרגנים לו, כי הם רואים באיזו רמה הוא יכול לעזור להם ולקדם אותם. זו הייחודיות שלו, מעבר לזה שהוא מקצוען בכל רמ"ח אבריו ומגיל אפס הוא מסתובב במגרשי הכדורסל ברמות הגדולות. הוא מבין את המשחק, כל הזמן עם העיניים למעלה, סורק את המגרש, הופך את השחקנים שלידו ליותר טובים ויש לו חוצפה חיובית של מקצוען".
את עיקר ההתקדמות שלו עושה בלאט הקטן ברמת השרון, שם הוא רושם 9.7 נקודות, 5.1 אסיסטים ו-2.6 ריבאונדים ב-28.3 דקות בממוצע. "את תמיר ראינו מאמן הקבוצה ואני כבר בעונה שעברה, במדי האקדמיה ששיחקה בליגה הארצית. התרשמנו מהיכולות שלו בכדורסל בוגרים", מתאר את הסיטואציה ברקוביץ', "לא היה לנו ספק שהוא יכול להצליח ברמה של הליגה הלאומית. אולי הרבה אנשים מאוד מופתעים מזה, אבל לילד יש יכולות מאוד גבוהות: קליעה טובה מבחוץ, שליטה טובה בכדור ויש עוד דברים שיגיעו עם הזמן כמו קבלת החלטות ומתי לזרוק ומתי למסור, אלה דברים שהוא משפר אותם. מאוד אגרסיבי, גם הגנתית וגם התקפית, לא עושה חשבון לאף אחד, לא משנה מי עומד מולו ורואים את זה באופי שלו". ובכל זאת רמת השרון של בלאט ממוקמת בתחתית הליגה השנייה, אולי בשל העובדה שבלאט לא כל השבוע עם הקבוצה. "לנושא הכרטיס הכפול אין אחוז אחד במה שקורה לנו, אנחנו בתקופה רעה בגלל הרבה מאוד סיבות", אומר ברקוביץ', "בתחילת העונה תמיר היה יותר איתנו ופחות עם הפועל תל אביב ועכשיו הסיטואציה הפוכה".
כדי להפוך לשחקן מוביל כמו שמצפים ממנו, תמיר בלאט יצטרך לנפץ את מיתוס הבן של, זה שקובע שכמעט כל בני הספורטאים לשעבר לא מצליחים להאפיל על אביהם. "העובדה הזאת, שילדים הולכים אחרי ההורים שלהם, לא באה מתחום הספורט", אומר שמיר, "רואים ילדים של עורכי דין שהופכים להיות עורכי דין, פסיכולוגים וכו', ובטח בספורט, שמושך אליו המון בני נוער. יחד עם זאת, לא בטוח שאתה מתאים. אתה נשאב לתוך תחום מסוים, לא בטוח שאתה מספיק טוב וזה מקשה מאוד על הילד להגיע לרמה של האבא. מדי פעם יש חיבור כזה, שלילד יש רמה גדולה של כישרון והוא נשאב לתחום שהוא טוב בו. אני לא חושב שהנושא הזה רלוונטי, כי דיוויד לא היה שחקן ענק, אלא מאמן גדול שעשה קריירה יפה בתור שחקן. בלי להיכנס ליותר מדי נבואות, ההערכה שלי היא שתמיר יכול לעשות קריירה כשחקן מקצוען באירופה".
מי שמכיר את המיתוס מקרוב הוא ברקוביץ'. "אי אפשר להתעלם מכך שתמיר הוא הבן של. ברגע שיש את השם והכותרת בלאט, זה מושך הרבה מאוד אש. אני חושב שהוא מתמודד עם זה יפה, העובדה שהאבא הוא מאמן, אחד הגדולים באירופה ועכשיו ב-NBA. אבל הוא מאמן ולא שחקן, זה מאוד משמעותי. אין פה למה להשוות. כשאני הייתי עושה צעד וחצי היו אומרים שזה לא כמו אבא שלי. כל פעולה היו משווים ונמדדת בזכוכית מגדלת. פה זאת סיטואציה שונה. יש איזשהו לחץ, אבל הוא מתמודד עם זה יפה, כשפנו אליו בתחילת העונה לראיונות הוא סירב, הוא רוצה להתרכז בכדורסל ב-100 אחוז וזה חינוך מהבית, כל הכבוד לו".
בסופו של יום השאלה שעומדת היא מתי נראה את בלאט הצעיר מככב בליגת העל, או ברמות היותר גבוהות, ולא מעטים מהאנשים שמכירים ועובדים אתו חושבים שזה יקרה מוקדם מאוד: "הפוטנציאל, המחויבות, הרצינות, והעבודה הקשה, הכול קיים שם", אומר גוט, "אם שואלים אותי, אני מאוד מאמין ביכולת שלו להגיע לרמות גבוהות. בתור אחד שאימן אותו ובתור אחד שמכיר אותו מקרוב, יש לו יכולות לא רק פיזיות אלא, גם יכולות מנטאליות וזה לא פחות חשוב מכל דבר אחר". דגן חושב שבלאט יגיע רחוק מאוד: "הנבואה ניתנה לשוטים ואני לא אובייקטיבי, אבל אם שואלים אותי, תמיר יהיה יותר טוב מיוגב אוחיון ובר טימור. בנחישות שלו, בחוכמת המשחק שלו, מתחושת הבטן שלי הוא יצליח יותר משניהם. בשנה הבאה הוא לא יהיה רכז ראשון ברמה של ליגת העל, אלא רכז שני בגיל 18, שזה יפה מאוד".
בסופו של דבר, מי שנשאר עם הרגליים על הקרקע הוא המאמן של בלאט בהפועל תל אביב, קטש: "יש לנו גארדים טובים, הוא יכול להשתלב הרבה יותר מהצורך שלנו כרגע. אנחנו מאוד סבלניים בקטע הזה, הוא לא ידע אם לוותר על הליגה השנייה או לא, החלטנו שניקח את זה לאט-לאט, אם הוא ישחק כבר השנה או לא, יקבל יותר דקות או לא, זה לא מה שיקבע אם הוא יהיה שחקן גדול".