מאמן העבר עמנואל שפר הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 88. שפר נודע כמאמן היחיד שהצליח להוביל את נבחרת ישראל לגביע העולמי, כשעשה זאת ב-1970. כמו כן הוא הדריך את הנבחרת באולימפיאדת מקסיקו ב-1968, שם היא העפילה עד לרבע הגמר וניצבה במרחק של הטלת מטבע מחצי הגמר. הוא עמד על הקווים של נבחרת ישראל ב-24 משחקים בינלאומיים.
יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, מסר: "עמונאל היה ללא ספק גדול מאמני נבחרת ישראל. מדובר באבדה גדולה לעולם הכדורגל הישראלי. כולי תקווה כי רוחו של עמנואל תישאר עמנו לעד. תנחומיי למשפחה ונייחל שלא ידעו עוד צער".
שפר נולד בפולין וכשהיה ילד חי גם בגרמניה ובצרפת. בגיל 16, כשמלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה, נמלט לרוסיה. אחרי המלחמה חזר לפולין והקים קבוצת כדורגל יהודית. ב-1950 עלה לישראל ושיחק בהפועל חיפה ובהפועל כפר סבא. אחרי שפרש ממשחק פעיל הוא אימן את נבחרת ישראל בשנים 1968 ל-1971 וכן בשנים 1978-1979.
שפר נודע כמאמן קשוח שדורש משחקניו משמעת ועמידה במבחני כושר. הוא נחשב למי שהביא לא מעט חידושים לכדורגל הישראלי ובעיקר לאימוני הכושר, הרבה בזכות קשריו ההדוקים עם אנשי כדורגל בגרמניה, משם הביא שיטות לישראל. ב-1976 אף הוציא את הספר "יסודות הטכניקה של הכדורגל", בו פרש את משנתו באימון המשחק. הוא נשאר מעורב בכדורגל גם שנים רבות לאחר פרישתו, נכח במשחקים והשתתף בטקסים.
ב-1968 החליף שפר את מילובן צ'יריץ' הסרבי כמאמן הנבחרת ומשם עשה פעמיים את הדרך למקסיקו, פעם אחת לטורניר האולימפי במקסיקו סיטי ובפעם השנייה, כעבור שנתיים, למונדיאל. בטורניר ב-1970 שובצה ישראל לבית קשה שכלל את שבדיה, איטליה ואורוגוואי. הנבחרת של שפר צלחה אותו בכבוד, עם שתי תוצאות תיקו, 1:1 נגד השבדים ו-0:0 מול האיטלקים, והפסד 2:0 לאורוגוואי. השער של מוטלה שפיגלר באותו משחק הוא היחיד מאז ומעולם שכבשנו בגביע העולם.
שפר ממשיך לזכות בהערכה רבה בשל עובדת היותו המאמן היחיד בהיסטוריה שהצעיד את נבחרת ישראל למונדיאל. בצד הביקורות על הדרך הקלה, לכאורה, שעשתה הנבחרת לשם, איש לא יכול היה להתכחש למקצועיות הבלתי מתפשרת ולאמונה שהנחיל שפר בשחקנים. הוא היה האיש שהפך את הנבחרת לכוח עולה בכדורגל האסייתי ופתח את הדלת להישגים נוספים, שהגדול שבהם הוא השתתפות נוספת בטורניר האולימפי, במשחקי מונטריאול ב-1976. הקדנציה השנייה שלו בנבחרת, בטורניר מוקדמות המשחקים האולימפיים ב-1980, הייתה פחות מוצלחת, אך לא פגמה במורשת שהותיר על הכדורגל הישראלי.
עם זאת, החינוך המזרח אירופי הנוקשה של שפר גרם להתמרמרות בקרב שחקנים רבים וקיצר את כהונתו בנבחרת, למרות ההישגים שאליהם הגיע. בעוד ממשיכו דוד "דוביד" שוויצר ידע תמיד להגיע ללב השחקן הבעייתי ביותר (רוני קלדרון, למשל), שפר סירב להתפשר משום שהאמין בדרכו. הוא היה מקצועי ברמות אחרות, אימוניו היו מפרכים ומחנות האימון שלו הכינו את הנבחרת למאמצים הגדולים ביותר. לפני טורניר מקסיקו 1970 שפר לקח את השחקנים למחנות אימון באתיופיה ובקולורדו, שבמקומות שגובהם עמד על יותר מ-2,500 מטר מעל לפני הים. זאת, משום שידע שהאוויר הדליל יקשה במקסיקו יקשה על השחקנים בזמן אמת. המאמץ הזה, כאמור, השתלם.
בקדנציה השנייה שלו בנבחרת (1978-1980) שפר התמודד כבר עם דור שחקנים שונה לחלוטין. על אף שרק שמונה שנים חלפו מאז המונדיאל, העידן הפך למקצועני יותר. כדורגלנים החלו לצאת לאירופה והכסף הגדול עבר להיות מוטיב מרכזי בקריירה שלהם. שפר אמר אז "השחקן פה נהיה מפונק וכבר לא מוכן לעבוד כל כך קשה", כשהוא מתייחס לסדרות האימונים שקיים לפני מונדיאל 1970.
ישראל לא השתתפה בכל מקרה במשחקים האולימפיים ב-1980 במוסקבה, בשל החרם של הגוש המערבי על הגוש הקומוניסטי, אך לא זאת הייתה הסיבה ששפר לא המשיך לאחר מכן. הנבחרת גילתה יכולת חלשה, שהביאה לאיומי פרישה של הכוכב הצעיר אורי מלמיליאן. היא השיגה שלוש נקודות בלבד בבית שכלל את בלגיה, הולנד וספרד, ובעקבות הכישלון הודח שפר מהנבחרת ולא חזר עוד לאמן.
מאמני כדורגל רבים בישראל רואים בשפר אב רוחני. מאמן הנבחרת לשעבר שלמה שרף סיפר היום (שישי) בראיון ל"ישראל היום" מהיכן שאב את קשיחותו שלו: "היה לי מאמן, קראו לו עמנואל שפר. הוא היה מבקש מהקיצונים: שחקו על הקו. היה קיצוני אחד, כל הזמן נכנס פנימה. הוא אמר לו: 'בוא, בוא, חיים יואל, בוא הנה חיים יואל. שים רגל אחת על הקו. שים את הרגל השנייה מחוץ לקו, ולך קיבינימט הביתה'. וזה שפר, אתה מבין".