ביוני 2010, כש-HOT החליטה להוריד את ESPN, אמר לי חבר טוב, אב לשלושה שלא ממש מתעורר לצפייה במשחקים באמצע הלילה: "אני כבר בקושי רואה את הערוץ הזה, אבל תמיד מרגיע אותי כשהוא בממיר". אחרי שנה של נדודי שינה הוא נרגע שוב, כשהחברה החליטה להחזיר את ESPN לקהל הצופים שלה, הפעם תמורת תשלום.
מאי 2013, כמעט שלוש שנים אחרי. ESPN עומדת לרדת שוב, באופן גורף בממירי HOT ו-YES והפעם לא ביוזמה ישראלית. זו כבר לא החלטה שקשורה למי מהגורמים הללו, אלא פסיקה שהגיעה היישר ממטה האב בבריסטול, קונטיקט.
לפני כשבוע וחצי התפרסמו בארצות הברית ידיעות מפתיעות לפיהן הרשת עומדת להתכווץ. זוהי רעידת אדמה אמיתית במונחים של תקשורת אמריקאית, משום ש-ESPN נחשבה לגוף חסין ביותר. את כדור הפתיחה ירה הסופר ג'יימס אנדרו מילר, מפרסם רב המכר "Inside the World of ESPN", שצייץ בטוויטר: "הרשת לא סבלה מירידה במספרים בשנים האחרונות. נראה שזה כבר לא המקרה. נא להדק חגורות". השמועות החלו לצוץ ול-ESPN לא הייתה ברירה אלא להודות כי כ-400 עובדים, קרוב ל-10 אחוז מכלל עובדי החברה, עומדים להיות מפוטרים. כבר כשאיבדו את הזכויות על שידורי הפרמייר ליג בעונת 2012/13 בשנה שעברה, הבינו ברשת שהתחרות הגדולה רק תגרום להם להוציא סכומים מטורפים בעתיד. איבוד הזכויות הזה גרם ל-ESPN לסגור בתחילת מאי את הערוצים שלה באנגליה ובאירלנד. מכאן, הדרך להורדת התחנה בישראל הייתה קצרה.
זה לא ש-ESPN נמצאת בצרות. היא עדיין אחת הפרות החולבות של חברת האם דיסני, שמפיקה ממנה רווחים נאים. בתוך ארצות הברית לרשת יש זכויות על ענפי הספורט הגדולים והצופים שם לא ירגישו כלל בשינוי. מה, אם כן, השתנה בכל זאת? האסטרטגיה. מקומות כמו ישראל היו חשובים לרשת בעיקר בשל דריסת הרגל. הרבה רווח, אם בכלל, לא היה שם, אבל במיוחד כש-FOX ומתחרות אחרות באזור לא הראו סימני כניעה, ב-ESPN הבינו כי הם צריכים להיות בנקודות שונות על הפלנטה, גם כדי להצדיק את הסלוגן המזוהה עימם, "הערוץ המוביל בספורט". אלא שחוקי המשחק השתנו, התחרות גדלה, החברה נאלצה להתייעל ובשלב ראשון החליטה להשאיר רק את המפעלים הרווחיים.
ישראל, מן הסתם, היא לא אחד מהם.
מחירי זכויות השידור בעולם בימינו מרקיעים שחקים. מיתון באמריקה? ESPN משלמת 1.8 מיליארד דולר לעונה למשחקי ליל שני בפוטבול, 700 מיליון דולר לליגת הבייסבול ו-500 מיליון לליגת המכללות. זאת, כשבנוסף היא מוציאה סכומים לא מבוטלים על עוד מספר גדול של ענפי ספורט. בתנאים הללו נאלצים לקצץ בהוצאות, והחטיבה הפחות רווחית היא שעליה יורד השלטר הראשון.
אם בארזים נפלה שלהבת, אזובי הקיר בוודאי נלחמים על קיומם. ב-METV, ערוץ המזרח התיכון שמשדר כבר קרוב לעשרים שנה פוטבול מה-NFL ואת פיינל פור המכללות (יחד עם קומדיות משובחות וחדשניות משנות ה-80 ותכניות דת של מטיפים משולהבים) מאוד אוהבים ומעריכים את הקהל הישראלי, אבל עדיין לא פיצחו את היכולת לגייס ממנו סכום שיעזור לרשת לעמוד על רגליה בשנים הבאות ושידורי הערוץ תמיד נמצאים תחת מעטה של ערפל. FOX נראה כרגע כמו הערוץ הבטוח ביותר בשלט, אבל קשה עדיין לחזות את המהלכים העתידיים לאחר ירידת המתחרה הגדולה שלה מהאזור.
על פי חוקי מועצת הכבלים והלוויין, כשחברה מחליטה להוריד ערוץ היא צריכה לפצות בהכנסת ערוץ אחר בעל תכנים דומים. כך עשתה HOT ב-2010, כשהעלתה את יורוספורט2 לאוויר והפכה את FOX לערוץ בחבילת הבסיס. המקרה הנוכחי שונה ואינו מחייב את הכבלים והלוויין, משום שהודעת הנטישה מגיעה מצד הערוץ ולא מצד החברות הצורכות אותו. בנוסף, HOT דווקא הכניסה לאחרונה באופן וולונטרי תוכן נוסף, ערוץ בשם Trace ספורט שמיובא על ידי חברת אימג'ין מדיה, אלא שפה מדובר בערוץ שמוקדש לכוכבי הספורט הגדולים בעולם ועוקב אחרי חיי היומיום שלהם ולא אחרי האקשן עצמו.
כמות אוהדי הבייסבול בישראל מצומצמת ביותר. קהילת הפוטבול גדלה בהדרגה במספרים יפים לאורך השנים, אבל גם לה אין עדיין בסיס להצדיק החזקת ערוץ. ה-NBA, לעומת זאת, היא סיפור שונה לחלוטין. כאן כבר מדובר בקהל רחב שמונה מאות אלפי עוקבים, חלק לא מבוטל ממנו מוכן להשכים קום עבור כל פיסת משחק שתינתן לו. ההיצע מעולם לא היה גדול מדי. לאורך השנים נקנו חבילות מצומצמות על ידי ערוץ הספורט או צ'רלטון, בדרך כלל ברגע האחרון, לעתים אפילו לאחר שהעונה החלה. גוף שידור שירצה לרכש חבילות מורחבות ייאלץ להוציא יותר כסף, במיוחד בשל העובדה שה-NBA חזק במיוחד בשוק הבינלאומי. לאור ניסיון העבר, ההשערה היא שההשקעה לא תגדל, אלא אם ערוץ נוסף ייכנס לטריטוריה הזו. כך יוצא שהצופה הישראלי נשאר, לפחות נכון לעכשיו, עם פחות שידורים, כשמתוך המעט שיש לו חלק מועבר בערוצים בתשלום.
אנה פנינו מועדות בתחום? הדרכים מובילות לפלטפורמות האינטרנטיות שמפעילות הליגות עצמן, כשייתכן מאוד שאפילו ESPN עצמה לא אמרה את המילה האחרונה בישראל בקטגוריה הזו. לפני שנתיים פרסם כאן נמרוד עופרן טור שמסביר את יתרונות הליג פאס של ה-NBA. הליגה מפעילה ערוץ שמעביר 40 משחקים בשבוע, מאפשר צפייה באיכות HD וכולל גם קטעי ארכיון, כתבות, אפליקציות בסמארטפונים ואפשרויות רכישה למשחק בודד או לסדרה. הערוץ הבינלאומי נפתח ב-2010 ומאז הוא צובר תאוצה גם בישראל. התענוג לא זול, יותר מ-100 דולר לעונה לא כולל הפלייאוף (עוד 30 דולר), אבל עונה על כל הצרכים ומספק חוויית צפייה ברמה גבוהה במיוחד. הגיים פאס של ה-NFL מעניק שירות דומה, יקר מעט יותר אבל משתלם לא פחות בהתחשב בשעות הנוחות שבהן מתקיימים המשחקים. האתר, כמו גם ה-MLBTV של ליגת הבייסבול, מאפשר לעתים צפיית חינם במשחקים.
אז הגענו לנחלה, לא? ובכן, לפני שמכריזים על מותם של ערוצי הטלוויזיה, יש לקחת בחשבון שהוצאה שנעה בין 500 ל-1,000 שקלים ולא תמיד יש אפשרות לפרוס אותה לתשלומים, אינה קלה במציאות הכלכלית הנוכחית. כמובן שאפשרות הצפייה החינמית שעוקפת כל תשלום קיימת אף היא, אבל במקרה הזה כל שידור הוא סוג של הימור, מה גם שהתנהגות הגולשים השתנתה במיוחד לאחר הפצעת הסמארטפון. היום יותר מבעבר יעדיפו חובבי ענף מסוים לשלם כדי לקבל שירות מלא מאשר למצוא תוכן חינמי לקוי ברשת.
הירידה של ESPN מהממירים רק רומזת על כך שתחביב שמחירו עלה בהדרגה בשנים האחרונות יהיה יקר עד יותר בשנים הבאות, ולא רק בכדורסל, בפוטבול או בבייסבול. לאן יילך הכסף הזה, לערוצי הספורט המקומיים או לליגות עצמן, לטלוויזיה או לרשת? את התשובה לכך נקבל, כנראה, כבר בחורף הקרוב.
ESPN יורדת מהמסכים בישראל