בקומדיות רומנטיות קלישאתיות במיוחד, לא פעם ייזרק לאוויר הקולנועי משפט בסגנון: "מעולם לא ידעתי כמה אני אוהב אותה עד שנעלמה", או, לחילופין, "רק כשהוא עזב למדתי להעריך אותו". השביתה המייסרת ב-NBA שהגיעה לפני מספר שבועות לסיומה המלבב הזכירה לחובבי ספורט רבים כמה הם אוהבים את ליגת הכדורסל הגדולה בתבל. ככל ששביתות מתארכות כך קשה להיות ציני לגביהן, ומרגע לרגע נפלו עוד ועוד מנגנוני הגנה אצל כל אותם אוהדים שהתעקשו וטענו שהם לא מתגעגעים, בכלל לא מתגעגעים, ואולי זה יהיה טוב לליגה, ובינתיים נתנחם בבייסבול או פוטבול או כדורסל ישראלי או קרלינג. אלא שבסופו של דבר זה נגמר כמו שהקומדיה הרומנטית ההיא נגמרת: בריצת אמוק אל זרועותיו של גבר אפרו-אמריקאי שצריך להתכופף כדי להיכנס בדלתות.
אלא שאין מדובר כאן בסתם עוד געגוע מכאני לדבר שנגמר בתאריך אחד ומתחיל באחר. השביתה הנ"ל הסתיימה והכניסה את הליגה כולה למעין קומפרסור גדול שדוחס את כל אותם תהליכים שלמדנו להכיר. העונה התקצרה לה מ-82 ל-66 משחקים, ואיתה התקצרו גם מחנות האימונים והליך החתמת שחקנים חופשיים. תחושת דחיפות נחה על פני 30 קבוצות הליגה, שצריכות למלא את הסגל שלהן, להתאים עצמן לחוקים החדשים מההסכם החדש, ולעשות זאת מהר. מאוד מהר. לא עובר יום מבלי התפתחות הגם מינורית או דמוית בומרנג בגזרת דוויט האוורד; מעברו של כריס פול לקליפרס הוא חלומי ומושלם לליגה; ובכלל, מי שעקב אחר ידיעת השמועות וההעברות שהשתדלנו להביא לכם באתר זה מדי יום בוודאי ראה בתחתית קטע כזה או שמות מודגשים מסוג גרנט היל, וינס קרטר, צ'ונסי בילאפס וטרייסי מקגריידי. הלכנו על פי סדר חשיבות, וכוכבים שבימים כסדרם היו מקימים מאחז בלתי חוקי בכותרת הידיעה, נאלצו להידחק מטה.
וזאת מבלי להזכיר את המעברים הגדולים של הקיץ: אלה שבכלל לא קרו. לברון, וויד ובוש לא יכולים להרשות לעצמם לאבד גם את אליפות העונה הקרובה, אוקלהומה סיטי ושיקגו הצעירות אמורות להשתפר עד כדי איום ממשי על הטבעת, בוסטון וסן אנטוניו ודאלאס המבוגרות אמורות ליהנות, לכאורה, מקיצור העונה, ומה עם הלייקרס? והניקס? והנטס, בעונתם האחרונה בניו ג'רזי? איך ייצא דייויד סטרן משערוריית עסקת פול והקיץ הנורא שעבר עליו? עונת 2011/12 אמורה להיות מרתקת, אטרקטיבית, ומשמעותית מתמיד, גם בהסתכלות לעתיד (בפרט זה הקרוב, של קיץ 2012). אינספור עלילות, עלילות משנה ודמויות מוכרות יותר ופחות הולכות להציף לנו את החודשים הקרובים, לא פעם יום אחר יום אחר יום. אם כך, לא פלא שערוץ הספורט וצ'רלטון טוחנות עד דק פרומואים לקראת אחת העונות הגדולות אי פעם.
אה, סליחה; הן לא.
כן, בעוד שבוע בדיוק תצא לדרך עונת 2011/12 עם ערב מופלא של חמישה משחקי ענק, ועדיין לא ברור מבין הערוצים בארץ הקודש יועיל בטובו למכור לנו אותה. אם לשפוט על פי השנים האחרונות, סביר להניח שהמיטב שניתן לצפות מכלל ערוצי הספורט בעונה הסדירה יכלול שלושה שידורים ישירות בשבוע: אחד ב-ESPN, אחד בספורט1/ספורט2, ואחד בערוץ 5/5+/5+לייב. זה המקסימום. ואם להמשיך באותו קו מחשבה, ניתן רק לשער שאחד מאותם משחקים שבועיים יהיה של עמרי כספי וחבריו החדשים לקליבלנד, חברים כגון כריסטיאן איינגה, סמארדו סמואלס, אלונזי ג'י, לוק הרנגודי, ריאן הולינס, מאני האריס ואחרים. גם מעריציו הגדולים ביותר של קיירי אירווינג המסקרן (הבחירה הראשונה בדראפט הוחלף) ייאלצו להודות שמדובר, אפעס, בסגל לא מלהיב במיוחד. ובכל זאת, סביר להניח שהצופה הישראלי הממוצע יצפה העונה ביותר משחקים של קליבלנד משל כל קבוצה אחרת בליגה.
מה שמביא אותנו לפתרון האפשרי של כל אותם אנשים שלא משתוקקים להיות תלויים בחסדי ערוצי הספורט או להיאחז בכל שידור ישיר של קליבלנד נגד מילווקי: שירות הליג-פאס של אתר NBA.COM. למי שעדיין לא יצא להתוודע לשירות המצוין, נספר שהוא מאפשר צפיה בכל משחקי העונה הסדירה והפלייאוף (וכל אירועי סוף שבוע האולסטאר), בשידור ישיר או דחוי, בדרך כלל באיכות מצוינת. ככה, פחות או יותר, זה נראה:
תשכו את כל מה שאתם יודעים על שידורי-אינטרנט. בניגוד לכל אותם סטרימים מפורסמים שבדרך כלל מגיעים עם תוספת צדדית של פרצופים מפוקסלים ופרשנות בסינית, הרשמה לשידורים של אתר הליגה תקנה לכם, על פי רוב, צפיה חלקה בכל משחק שרק תרצו, עם צוות השידור המקומי, ושלל אפשרויות מתקדמות יותר או פחות, כפי שראיתם, כגון עצירה, הרצה קדימה ואחורה, פיצול המסך כדי לאפשר צפיה בארבעה משחקים במקביל, וכן הלאה. בשנים האחרונות נולד מושג חדש אצל חובבי הליגה בארצות הברית המתקרא "קבוצות ליג-פאס". מדובר בקבוצות קטנות שבדרך כלל לא מבזבזות את זמנן על משחקי פלייאוף כאלה ואחרים, וגם לא משודרות מחוף לחוף בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ובכל זאת, יש בהן משהו שחקן כזה או אחר, סגנון משחק התקפי במיוחד שמחייב צפיה. בלייק גריפין הפך את הקליפרס לכאלה אשתקד. גולדן סטייט תמיד נמצאת ברשימות. גם סקרמנטו. מינסוטה ככל הנראה תהיה בירת הליג-פאס של העונה הקרובה. לוקסוס, אה?
כותב שורות אלה שילם ממיטב כספו לדייויד סטרן בעונה שעברה ולרגע לא התחרט על כך. הסוגיה העיקרית, אם כך, היא כמובן עניין הכסף. מחוץ לארצות הברית, מנוי לעונה הסדירה והפלייאוף עולה 219 דולר 832 שקלים מאוד חדשים. תרעומת מסוימת נשמעה בימים האחרונים באשר למחיר, שבאורח פלא לא הצטמק במקביל ללו"ז העונה. אזרחי ארצות הברית שילמו אשתקד 179 דולר עבור 82 משחקי עונה סדירה ופלייאוף (8.21 דולר לשבוע), ובמובנים חשבוניים, כנראה שמנוי לעונה הקרובה אמור היה לעלות כ-145 דולר, ולא 169 (10 דולר לשבוע). כשתמה לה השביתה הוציא דייויד סטרן מכתב רשמי וחגיגי לאוהדים בו הוא מודה להם ומבטיח עונה טובה מתמיד בה הליגה תהיה קרובה וקשובה למעריציה האדוקים, ובכל זאת, כעסו, המחיר רק עלה. זה נכון ולא נכון, שכן הפעם, 179 הדולרים או 219 הדולרים ליושבים בציון יקנו לכם כעת גם את האפליקציה הסלולרית, שתאפשר לכם לצפות במשחקים על פני הטלפונים החכמים להפליא, ובעבר עלתה 39 דולרים נוספים. כותב מעט יותר טכנולוגי היה מנצל את הפסקה הקרובה כדי להסביר את הפוטנציאל של חיבור הטלפון לטלוויזיה, אך הכותב הזה יקפוץ לשורה התחתונה.
ובכן, הדבר הראשון שמוטב לעשות הוא להפריד את האגו מהסוגיה. כמה השירות עלה בשנה שעברה או כמה תקשורת הספורט שלנו מרגיזה כשמתעקשת להמשיך ולהתעלם מציבור חובבי ה-NBA (הקבוצה השלישית הכי מוחלשת בישראל, קצת מעל ילדי העובדים הזרים) היא לא רלוונטית. המציאות לא אידיאלית, אבל בשביל זה יש אלטרנטיבות, ואלטרנטיבת הליג-פאס היא מצוינת. 832 שקל זה ממש לא מעט כסף, וחשוב מאוד לציין כי איכות השידור נקבעת לפי מהירות האינטרנט, וכן, לא תמיד הכל מושלם, וצפיה על גבי מסך מחשב לנצח תהיה פחות נוחה מהספה והטלוויזיה, אך עבור חובביה האמיתיים של הליגה, מדובר בהזדמנות מרעננת לקחת את הגורל המחורבן למדי שלהם בידיים ולשלוט בו, לשם שינוי. ה-NBA מציע את שירות הליג-פאס חינם לשבועיים הראשונים של העונה, ובהחלט מומלץ להירשם ולהשתמש ב-14 הימים האלה כדי להחליט האם החודשים הבאים שווים 832 שקל, או לא. אופציה נוספת היא להמתין בסבלנות לערוצי הספורט הישראלים, שמתישהו ידביקו את הפער. וגם זה בסדר; שמענו שהם עלו על הרכבת מאילת, ועוד רגע מגיעים.
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
