סדרות הפלייאוף הכי גדולות בתולדות הכדורסל הישראלי

הפועל חיפה – צעירה, מפתיעה ותוססת - לא הייתה אמורה להוות יריב רציני למכבי תל אביב, שלא הפסידה כל העונה. בתקופה ההיא איבוד אליפות של מכבי נראה כדבר בלתי אפשרי, אבל הילד גיא גודס, עם זריקה מוזרה ויכולת בלתי נשכחת, לא הפסיק להאמין. ההצגה שלו במשחק השלישי הייתה בלתי נשכחת, הסעירה כל חובב כדורסל, וחקוקה בזיכרונם של רבים עד עצם היום הזה.

אחרי ניצחון קליל במשחק הראשון ביד אליהו, וניצחון מרשים בגביע אירופה בפזארו בתווך, האווירה ברוממה במשחק 2 לא בישרה על מה שעתיד להתרחש. אבנר שם טוב מחיפה צלף 6 שלשות, גיא גודס, תלמיד תיכון באותה תקופה, הוסיף 14 נקודות משלו, והאדומים ניצלו משחק רע של קני בארלו ולבאן מרסר, הפכו פיגור מינימלי במחצית וניצחו את מכבי 85:88.

"האמנו שאנחנו יכולים לנצח, באנו כשאין לנו שום דבר להפסיד, וככה שיחקנו", סיפר אז אבנר שם טוב לערוץ הראשון, "אני חושב שהניצחון של מכבי בפזארו ארבעה ימים לפני כן קצת העלה להם את הביטחון. באנו וניצחנו".

בימים שבין המשחק השני לשלישי העיתונים היללו את החבורה של יריב ורשיצקי, אך לא היה ספק לאיש שמכבי תטאטא את חיפה בדרך לגמר הפלייאוף. בפועל, גיא גודס, במשחק הפריצה הגדול שלו, ביחד עם פיני חוזז ורונלד יוסטון, הוליכו את חיפה ליתרון 7 במהלך המחצית הראשונה. ווילי סימס וקווין מגי הפכו את הקערה ונתנו למכבי יתרון 38:40 במחצית. מי שחשב שחיפה תעצור, טעה, וגודס עם שבע (!) שלשות במשחק, השווה ל-84:84, כשלמכבי נותרה התקפה אחת. הכדור הגיע ללבאן מרסר, שלקח אחריות, צלף מחצי מרחק ונתן למכבי את המקום בגמר על חשבון הסינדרלה מהכרמל. בגמר ניצחה מכבי 0:2 את הפועל תל אביב.

בדיוק בגלל סדרות כאלה רבים מצטערים על קיומה של שיטת הפיינל פור, שמונעת מאיתנו דרמות איכותיות שנבנות לאיטן, מתבשלות בהדרגתיות ומגיעות לשיא בלתי נמנע. תל אביב הגיעה כפייבוריטית, ירושלים הגיעה רעבה, וגם הפעם התפתחה סדרה לתפארת, גדושה באמוציות, קהל מטורף ומשחקים צמודים ומותחים. במשחק הראשון הצגה של מיקי ברקוביץ', בעונתו היחידה במלחה, ביחד עם פיני לוי הובילו את ירושלים לניצחון מפתיע באוסישקין 72:83. המשחק השני נפתח בצורה דומה, ירושלים הובילה 4:20 במלחה, אך הפועל חזרה בגדול לניצחון 69:81 ולהחזרת הביתיות.

"זאת הייתה השנה שירושלים התחילה לצמצם את הפער מהפועל תל אביב", נזכר שמעון אמסלם, "הם לא חלמו לנצח באוסישקין לפני זה, זאת הייתה פעם ראשונה שהאמונה שלהם ביכולת לבוא ולנצח הייתה מפתיעה. הם ניצחו את המשחק הראשון אצלנו, ידענו שאנחנו חייבים לנצח את המשחק השני וככה עשינו".

המשחק השלישי מול אוסישקין הגדוש היה מרגש. ירושלים הוליכה 77:81 לקראת הסיום, אך הפועל תל אביב לא ויתרה, השוותה, ובמצב של 87:87 לקח הגארד הבוסני האגדי ננו מרקוביץ' את הכדור, שעט לעבר הסל ונתן להפועל תל אביב ניצחון 87:89. ירושלים הגיעה לחוצה למשחק הרביעי, אבל עדי גורדון הגדול היה שם ברגעי ההכרעה כדי לצלוף מחצי מרחק ולשלוח את הסדרה למשחק חמישי עם ניצחון 81:82.

הדרמה המשיכה גם במשחק האחרון באוסישקין. חצי דקה לסיום צמצם מיקי ברקוביץ' בשלשה את התוצאה ל-83:82 להפועל תל אביב, כשבצד השני ליאור ארדיטי החזיר את היתרון ל-3. עדי גורדון ניסה להשוות בשלשה, החטיא, נוריס קולמן השתלט על הריבאונד והלך לעונשין. קולמן קלע את הראשונה, החטיא את השנייה בכוונה, והשריף, דיוויד ת'רדקיל, השתלט על הריבאונד ונתן להפועל תל אביב מקום בגמר.

"כל הסדרות מול ירושלים היו תמיד חמות, אבל בלי השנאה כמו עם מכבי", מסכם שמעון אמסלם, "ירושלים הייתה אלטרנטיבה להפועל תל אביב, וזה שהם נתנו פייט בנה אותם לקבוצה לגיטימית לפיינל פור כל שנה. אחרי שהפועל תל אביב התפרקה הם באופן טבעי נכנסו לנעליים שלה".

היריבות הגדולה של שנות ה-80 הפציעה בסדרת גמר מצוינת ב-1985. הפועל הביסה את מכבי במהלך העונה 80:96, בהפסד הכי גדול של מכבי מאז שנות ה-60, והצהובים הגיעו לסדרה אחרי שעברו את הפועל חולון עם קשיים בחצי הגמר. "היריבה החזקה שלנו והמושבעת זה הפועל תל אביב לאורך שנים", מסכים מיקי ברקוביץ', "בתור ילד גדלתי על היריבות הזאת. בתחילת הדרך שלי הפועל הייתה אחת הקבוצות החזקות בארץ, תמיד חששנו מהם. היו להם תמיד חבורה של מתאזרחים חזקים מאוד, וישראלים דומיננטיים מהנבחרת. זו הייתה סדרה שלא ידענו לאן תלך".

הסדרה כולה הייתה רשומה סביב מייק לארגי, הזר המוכשר שהפך לסמל אדום. לארגי הצטיין במשחק הראשון ביד אליהו, קלע 28 נקודות, והוביל את הפועל ליתרון 27 נקודות, שקוזז עד לסיום לניצחון מפתיע של הפועל, 73:84. הנהלת הפועל תל אביב החליטה להעביר את הביתיות במשחק השני ליד אליהו, ו-14 דקות לסיום המשחק נאבק לארגי על כדור חוזר עם מוטי ארואסטי. בין השניים התפתחה קטטה שבסיומה החליטו השופטים להרחיק את השניים. מכבי שלפה את חן ליפין מהספסל ובזכות 23 נקודות של ברקוביץ' ניצחה 80:89, והשוותה את הסדרה.

מיקי ברקוביץ' נזכר באירועי הסדרה: "הפועל גנבו את הביתיות, ניצחו אותנו ב-11 נקודות, ועשו טעות כמו מכבי נתניה: במקום לקחת את האליפות, הם הלכו על ההכנסה והכסף והשאירו את המשחק ביד אליהו. במשחק השני הייתה התקרית הלא נעימה בין ארואסטי ללארגי, שהורחקו. לארגי היה מאוד משמעותי להפועל, והשאר זה כבר היה היסטוריה, עד האליפות שלנו". כפי שברקוביץ' זוכר, במשחק השלישי לא יכלו ווילי סימס ולבאן מרסר לצהובים, שנעזרו ב-24 נקודות של קווין מגי וחגגו אליפות עם ניצחון 66:76.

אין חובב כדורסל בישראל שישכח את הסדרה הזאת, שהיא ללא ספק הסדרה בעלת המשמעות הגדולה ביותר בתקופתנו, זו שגרמה למכבי תל אביב לאבד אליפות ראשונה מאז שנת 1969 והסעירה מדינה שלמה. במשך רוב שלבי העונה מכבי הייתה הקבוצה השלישית בטיבה בליגה אחרי הפועל תל אביב וגליל עליון, כשהשיא היה בתבוסה בכפר בלום 69:97. ובכל זאת, מי האמין שהצהובים, שנראו כבלתי מנוצחים, יוכלו להפסיד סדרה של חמישה משחקים?

מכבי הגיעה לסדרה עם אלי קנטי, שהחליף את יעקב אדלר על הקווים (למרות "קבוצת החלומות"), ואחרי חילופי זרים שהשאירו לה את ווינפרד קינג ודיוויד אנקראם שהחליפו את דיירון ניקס וחוזה וארגס. גליל מנגד, עם פיני גרשון על הקווים, דורון שפר, ברד ליף, אנדרו קנדי, מייק גיבסון וסטיב מאלוביק, הייתה פשוט קבוצה שכיף לראות, קבוצה נדירה ואיכותית, אינטליגנטית ומרהיבה, שנהנתה מקהל תומך, כדורסל נפלא ותחושת שליחות.

"היינו קבוצה פחות טובה מגליל", מודה מוטי דניאל, "קל להגיד את זה אחרי הרבה שנים, אבל גם אז הודיתי בזה. אם הם היו לובשים צהוב, ואנחנו היינו לובשים אדום, זה היה נגמר 0:3 לטובתם. בגלל שהיינו מכבי ואחרי רצף של אליפויות, ובגלל כל המחסומים הפסיכולוגיים שעמדו בפניהם והאנרגיות שקיבלנו מעבר ליכולת, הסדרה הזאת הייתה יותר שקולה ממה שהייתה צריכה להיות באמת".

מכבי האמינה שהיא תוכל לגנוב את הביתיות במשחק הראשון, אך קינג הורחק במשחק אימון ימים ספורים לפני ההתמודדות, ובלעדיו גליל ניצחה בקושי 66:72. המשחק השני בסדרה היה חד צדדי לטובת הצהובים, שטיילו לניצחון 84:98, ושוב במשחק השלישי באו כדי להעביר את הביתיות, הפעם בסגל מלא. גליל התקשתה מאוד, אבל דקות אחרונות גדולות של אנדרו קנדי וברד ליף נתנו להם את הניצחון 87:93, ובמרחק משחק אחד מגמר פלייאוף סנסציוני. במשחק הרביעי, דורון שפר קבר שלשה, השווה ל-78:78 ושלח את המשחק להארכה, בה מכבי שלטה, ניצחה 88:93, ושלחה את המותחן לקרב מכריע בכפר בלום.

"כל הזמן האמנו", נזכר דניאל באווירה לקראת המשחק החמישי, "היינו שחוקים וגמורים, סחבנו על הכתפיים הרבה במהלך העונה הזאת. זאת הייתה עונה של הרבה בעיות. הגענו גמורים מבחינה מנטלית ופיזית. לא ציפינו שהשם מכבי יעשה את זה, אבל האמנו שאנחנו יכולים לנצח ולעבור אותם, למרות שחטפנו בליגה שם 28 הפרש, והפסדנו פעמיים בגליל. הגענו עם אמונה אבל לא עם ביטחון עצמי מופרז".

אלי קנטי החליט בתחילת המשחק החמישי להפתיע עם אלון בן זקן בחמישייה במקום קורן אמישה. בן זקן ענה עם שלוש עבירות בדקה ועשר שניות, והוחלף. גליל הייתה טובה יותר, כשמכבי דוחפת את כל הכדורים לכיוונו של דיוויד אנקראם שלא אכזב וקלע 32 נקודות. מנגד, הצמד שפר את ליף היה בשיאו, כששפר קולע 24 וליף מוסיף 22. הקהל ההמום ציפה למעידה, אבל גליל לא אכזבה ושלחה את הצהובים הביתה, בדרך להשלמת אליפות היסטורית אחרי ניצחון על הפועל תל אביב, במה שמכונה עד היום "אליפות הדובדבנים".

מדוע דווקא זו נחשב לסדרת הפלייאוף הטובה בכל הזמנים? היא הרי לא הסתיימה בסנסציה, הפועל שוב הפסידה, ועולם כמנהגו נהג. ובכל זאת, היריבות העירונית התל אביבית הגיעה לשיאים נפלאים באותה עונה. מדובר היה בשתי קבוצות חזקות, כמעט שוות ביכולתן, שסיפקו לא רק דרמות ומשחקים צמודים, אלא בעיקר רמה מקצועית גבוהה ושרשרת של זרים בלתי נשכחים.

להפועל תל אביב הייתה קבוצה מצוינת באותה עונה, שנתנה פייט למכבי ואף ניצחה בדרבי 72:92 בזכות 33 נקודות של לינטון טאונס. על הקווים במכבי עמד רלף קליין ז"ל ומולו מאמן צעיר בתחילת דרכו, משה ויינקרנץ. "אני לא חושב שהיינו יותר טובים ממכבי, מכבי הייתה קבוצה יוצאת מן הכלל", נזכר ויינקרנץ באותה עונה, "הצלחנו לבנות תלכיד שכיסה על כל מיני חסרונות, אבל אני לא חושב שהיינו יותר טובים מהם".

המשחק הראשון נערך ביד אליהו, בשליטה די ברורה של מכבי. לקראת סיום המשחק חזרה הפועל לתמונה, ושלשה של טאונס השוותה ל-76:76. מכבי הלכה לקווין מגי, שלא אכזב ועם הבאזר נתן לה יתרון 0:1 בסדרה וניצחון 76:78. ווילי סימס הצטיין בשורות הצהובים עם 24 נקודות, ולבאן מרסר, שעונה לאחר מכן עבר למכבי, קלע 22 להפועל. לחץ רב הופעל לאחר אותו משחק על הנהלת הפועל להעביר את המשחק השני ליד אליהו, אך בניגוד לשני מקרים אחרים בשנות ה-80, החליטו בהפועל לקיים את המשחק באוסישקין.

המשחק השני בסדרה נחשב לאחד הטובים בתולדות הכדורסל הישראלי. שתי הקבוצות ניהלו קרב צמוד ועיקש, כשסמוך לסיום התוצאה עמדה על 84:84. מכבי הלכה למיקי ברקוביץ', שהחטיא, ושלח את המשחק להארכה. המתח המשיך גם בתוספת הזמן. ברקוביץ' קבע מהקו 94:95 למכבי, והפועל יצאה להתקפה אחרונה. הכדור הגיע לחיים זלוטיקמן, שלקח זריקה מהפינה. הכדור פגע בטבעת, הרהר מעט על גורלו, והחליט להיכנס. ניצחון להפועל 95:96, ושוויון 1:1 בסדרה.

בפעם השלישית בשנות ה-80 מגיע הדרבי התל אביבי למשחק מספר 3, כשהפעם ממש לא ברור מי תזכה באליפות. המשחק היה צמוד במחצית הראשונה, כשבתחילת המחצית השנייה עוד הוליכה הפועל תל אביב ביתרון 3 נקודות, אך אז קני בארלו השתלט על המשחק, קלע 31 נקודות, הריץ את מכבי ליתרון דו ספרתי בדרך לניצחון 91:99 ואליפות 19 ברציפות. ג'ונתן דלזל בלט אצל האדומים עם 21 נקודות.

עד כמה הסדרה הייתה גדולה והמשחקים היו צמודים ומותחים? משה ויינקרנץ, 23 שנה אחרי, טוען ש"אני לא אובייקטיבי, אבל אני זוכר דברים שקרו במשחק השלישי שאם היו מתפתחים אחרת, יכול להיות שגם התוצאה הייתה אחרת. בסך הכל מכבי ניצלו את הביתיות שהייתה להם והם זכו באליפות, אבל זאת הייתה סדרה מותחת ומעניינת והיה בה את כל המאפיינים של סדרת פלייאוף גדולה".

6. מכבי תל אביב – הפועל תל אביב, גמר הפלייאוף 1991/2 2:3

הפעם הראשונה שסדרת גמר הגיעה לחמישה משחקים. הפועל שמרה פעמיים על הביתיות, ובמשחק החמישי הריחה שניתן לקחת את האליפות. כבר בדקה הראשונה היה צריך לבאן מרסר ממכבי להיות מורחק אחרי שהלם בתומר שטיינהואר, אך השופטים הבליגו ומכבי שייטה במשחק קל כל הדרך לצלחת נוספת.

7. הפועל ירושלים – מכבי תל אביב, גמר הפלייאוף, 1998/9, 3:1

פרשת הפיצה. ירושלים הגיעה עם יתרון הביתיות, וריח של אליפות באוויר. לפני המשחק הראשון במלחה מפורסם כי מוני פנאן, מנהל מכבי תל אביב, נפגש עם ראדיסאב צ'ורצ'יץ', כוכב הפועל ירושלים, לגבי העונה הבאה. מכבי גנבה את הביתיות, ירושלים עוד הצליחה לצמצם את הסדרה מסל ניצחון של פפי תורג'מן, אך לא יותר מזה.

8. עירוני אשקלון – עירוני נהריה, רבע גמר הפלייאוף, 2004/5, 2:3

שתי קבוצות מוכשרות הציגו סדרה מהסרטים. נהריה גנבה את הביתיות בפתיחת הסדרה ושמטה אותה מיד לאחר מכן. היצרים בין מחנות האוהדים התחממו, ושתי הקבוצות היחסית קטנות הגיעו לכותרות. הסדרה הסתיימה במשחק חמישי דרמטי בו קורי קאר מאשקלון קבר סל ניצחון גדול, ושלח את אבי אשכנזי של נהריה לתמונה עם דמעות של עצב בלתי נשכחת.

9. הפועל חולון – הפועל גלבוע/גליל עליון, רבע גמר הפלייאוף, 2008/9, 3:2

חולוניה הגיעה כמחזיקת הגביע והאלופה, אך איבדה את יתרון הביתיות כבר במשחק הראשון, והחזירה אותו בשני. במשחק החמישי תצוגה של בריאן רוברטס וגל מקל הדיחה את חולון בהארכה, נתנו לגלבוע/גליל את הדחיפה הראשונה בדרך לתואר שהגיע שנה לאחר מכן.

10. מכבי תל אביב – בני השרון, רבע גמר הפלייאוף, 2009/10 2:3

מכבי תל אביב מהמקום הראשון שמטה את המשחק הראשון מול בני השרון המפתיעה, ולאחר מכן קרסה גם במשחק הרביעי רק כדי לחזור במשחק החמישי מפיגור דו ספרתי ברבע השלישי בדרך להעפלה לפיינל פור.