געגועים
"זו לא בושה לחזור. עד אתמול זה לא היה בתוכניות שלי, אבל אני שמח לחזור". (פיני גרשון נוחת בנתב"ג).
ולפני כן?
"הכדורסל בארץ בטח לא חסר לי, זה לא משהו שאפשר להתגעגע אליו", (ינואר 2002, זמן תל אביב).
אל תפספס
חברות
"זה כן מכובד, לא מכובד, זה בעייתי. מה אתם הייתם עושים במקום מכבי? האנשים שמו 25 מיליון דולר. אני לא חושב שהייתה דרך אחרת" (פיני גרשון מסנגר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו על ההחלטה לפטר את אפי בירנבוים)
ולפני כן?
"אם אפי היה מקבל בברצלונה 26 הפרש כמו שאוברדוביץ' קיבל, היו שוחטים לו את הגרון. ביוון שום דבר לא קרה. למה שמאמן יחזיק יותר מחודשיים? שום דבר לא קורה ביוון, ובישראל החליפו 18 מאמנים. אתם נותנים לאוהדים להחליט מה יהיה. מה זה? עשו מהמאמנים זבל'ה. אם אתם רוצים לבנות משהו לטווח ארוך, תנו למאמן גב. מכבי הלכו על מאמן ישראלי, אפי הוא המאמן הכי טוב היום, תנו לו גיבוי עד הסוף, כדי שהוא יוכל לתת לאנטון שוטבין לשחק כמו אוברדוביץ' שנותן לצעירים לשחק. אין היום בארץ מישהו שיחליף את אפי". (פיני גרשון, נובמבר 2008, רדיו 99)
מכביזם
"ראיתי בחזרה למכבי התגייסות. אתם לא יודעים מה זה להיות מכביסט". (פיני גרשון נוחת בנתב"ג)
ולפני כן?
"לפני שהייתי כדורסלן, שיחקתי כדורגל בקבוצה אדומה. הייתי שחקן בהפועל תל אביב. התחלתי את הקריירה שלי כחלוץ מרכזי בהפועל ת"א, קבוצה אדומה. זה רשמי ומוכח. אלוהים שינה את דרכי והפך אותי למאמן כדורסל, אבל הייתי יכול להיות גם מאמן כדורגל ולהתמנות אולי לקבוצת הכדורגל של אולימפיאקוס כדי לקחת איתה תארים שונים" (פיני גרשון מוצג כמאמן אולימפאיקוס ומפזר את חששות היוונים מעברו הצהוב)
"התגעגעתי לישראל, לא למכבי תל אביב" (פיני גרשון בראיון לוואן, יוני 2007)
אל תפספס
נאמנות
"היחסים שלי עם רוב האנשים בקבוצה הם יותר טובים עכשיו. גם עם רענן כץ, שהוא בנאדם יקר שנותן לקבוצה הרבה כסף מכיסו, דיברתי ואנחנו ביחסים טובים. הוא הראשון שרצה אותי בחזרה. אני כבר בסוף הדרך ואולי אני אדבר פחות מעכשיו, אי אפשר לדעת. מנהיגים לעת זקנה הפכו שקולים יותר. יש כאן הרבה אנשים שמשקיעים הרבה זמן וכסף".
ולפני כן?
"אני לא מבין מה עובר במכבי והאמת היא שאני גם לא רוצה להבין. הבעיה במכבי היא שאין חזון, אין ראיה לעתיד. אם למכבי היה חזון, הם היו בונים עכשיו משהו קדימה, היו מרימים קבוצה עם שחקנים צעירים, לוקחים את יוגב אוחיון, עומרי כספי ועוד צעירים מוכשרים וטובים ואז אפשר להבין שאם אין הצלחות או הישגים מידיים זה כי יש ראייה לעתיד וכולם מבינים שיש כאן בניה. אבל מה שקורה עכשיו זה כלום. איזה חזון יש בזה שמחזירים שחקנים שהיו, נותנים להם פי 3 כסף והם לא עשו כלום בשביל זה. איפה החזון? אני לא מבין. אני הגעתי לפני 40 שנה למכבי ועברתי ימים טובים וטובים פחות. אני לא זוכר ימים כאלה, ההתנהלות הזו לא מתאימה למכבי ת"א. אני כבר לא מתפלא על שום דבר שקורה שם". (פיני גרשון, יולי 2008, וואן)
"אם הייתי תלוי בדיוויד פדרמן, גם לפני שלוש שנים לא הייתי חוזר למכבי ת"א. אולי הייתה למכבי פחות אליפות אירופה אחת או שתיים. אפרופו פדרמן אם זה היה תלוי בו, גם צביקה שרף לא היה מאמן מכבי. הוא אמר על שרף דברים יותר גרועים. אם זה תלוי בפדרמן, גם מוני פנאן לא היה במכבי ת"א. בהסכם הג'נטלמני ביני לבין פדרמן, הוא לא יכול לדבר על ההתנהגות שלי". (פיני גרשון, וואן, יולי 2007)
פרישה
"כל מי שמתעסק במקצוע הזה הוא חולה נפש חלקי, סוג של נכה. כשביקשו ממני לבוא, רעדתי בכל הגוף. בדרך כלל אני לא קורא טוקבקים, אבל אתמול קראתי את התגובות של האוהדים". (פיני גרשון מוצג כמאמן מכבי תל אביב)
ולפני כן?
"החלטתי שאת חיי אני מעביר לחו"ל. שום דבר לא ישנה את ההחלטה שלי. מכבי ת"א לא צריכה את פיני גרשון. היא צריכה מאמן שיבנה אותה מהיסוד. אם חולון ידעו לשמור את היסודות הם ימשיכו להיות אלטרנטיבה בשלושה מיליון דולר". (פיני גרשון, יוני 2008, ישראל היום)
"אני לא רואה את הקריירה שלי במכבי ממשיכה עוד שנים קדימה, אולי עוד חודשים". (מעריב, אפריל 2006, מנבא את העתיד)
"הייתי עייף ממקום העבודה הישן שלי. מוני נתן את ברכת הדרך ושמעון לא דיבר איתי בכלל". (יוני 2006, מעריב, לאחר החתימה באולימפיאקוס)
עתיד
"אנסה לעשות שינויים קטנים מאוד במה שיש. קבוצה הגנתית לא תהיה פה, אלא אם כן נצליח לשפר אותה. אני כן חושב שהקבוצה מסוגלת לקלוע יותר נקודות, ואנסה לשפר את זה. בסך הכל רוב השחקנים מתאימים לסגנון שאני רוצה ויכול לתת להם. אני מקווה שנגיע למצב שנייצר יותר מצבים ונגיע ל-85-90 נקודות למשחק". (פיני גרשון מוצג כמאמן מכבי תל אביב)
ולפני כן?
"לא יודע אם פייזר ישחק או לא ישחק וזה באמת קצת מוקדם מדי, אבל אהיה מופתע מאוד אם מכבי תצליח ביורוליג. כל השחקנים שהם לקחו עד עכשיו טובים, אבל אני לא בטוח שההרכב הזה מספיק כדי להגיע לגמר היול"ב קאפ". (פיני גרשון, יוני 2008, מעריב)