דיווחים של חברים ברשת סיפרו שתל אביב הייתה שקטה בליל שלישי. כשאתה גר בגבעתיים אתה לוקח כברירת מחדל דממה בשעות כאלה, אבל בעיר ללא הפסקה זה לא עניין טריוויאלי. בטח לא כשיש משחק של ברצלונה. יודעים מה? בזמן משחק של ברצלונה, אפילו בגבעתיים זה קצת חריג. גם היא, מיותר לציין, הייתה שקטה אתמול.
הכתובת לתבוסה של מסי וחבריו במינכן הייתה על הקיר. אולי לא 4:0, זו תוצאה שבהחלט לא הייתה צפויה, אבל שניים ואפילו שלושה שערים לרשת הקטלאנית נלקחו בחשבון. את מילאן ברצלונה עברה בזכות התעלות אנרגטית חד פעמית, נגד סן ז'רמן היא כבר הגיעה מרוקנת לחלוטין ועלתה רק בגלל הברקה אחת של ליאונל מסי. מול באיירן המאיימת היה ברור שהיא תצטרך לשאוב כוחות שאין באמצעותה לגייס.
לטוויטר של דוד רוזנטל
התפכחות היא עסק מורכב וארוך, תהליך שלעתים קרובות לא מונע מרציונליזציה של המצב אלא מהשלמה כפויה עם המציאות. אנשים לא אוהבים קריסות וגרוע מכך, הם לא מאמינים בהן. משקיעים לא ממהרים לעזוב מניה שמאבדת מערכה, הם מאמינים שהיא תחזיר את הכסף במוקדם או במאוחר. ברצלונה היא מניה שאיבדה לא מעט בשנה האחרונה, אבל כשהאמוציות מעורבות קשה עוד יותר לוותר. האוהדים של ברצלונה בתל אביב ובגבעתיים (בסך הכול שתי נקודות מני רבות בגלובוס) התקשו בחודשים האחרונים לקבל את העובדה שהשלטון בכדורגל העולמי עומד להתחלף. היום גם הם מתחילים להבין שלא תהיה להם כל כך ברירה אלא ליישר קו.
השאלה היא מתי יתחילו גם בערוץ הספורט להפנים את התמורה הזו, משום שכרגע נראה שיורם ארבל, שגיא כהן וצוות ליגת האלופות קצת מתקשים לעכל. קשה להאשים את אנשי האולפן בתמיכה במועדון שריפד היטב את אחוזי הצפייה שלהם בחמש השנים האחרונות, סוס מנצח הרי לא מחליפים. אבל מה עושים כשהסוס הזה מתחיל לקרטע ובעיקר מפסיק לנצח? הציפייה היא שהפרשנות תתמתן לכל הפחות, במיוחד כשמדובר באושיות כדורגל מנוסות שיצרו מוניטין מפוארים לשידורי המפעל בישראל בעשרים השנים האחרונות. למרבה הצער, לא כך היה, לפחות אמש. ניתוח פוסט המשחק שפע הספדים על ברצלונה, בעוד באיירן, המנצחת הגדולה של הערב ואולי השליטה הבאה של הכדורגל העולמי, נדחקה לפינה. במצב הזה התבקשה תמונה מעודכנת יותר של המציאות. תמונה שלא קיבלנו.
לפני שלוש שנים העלה כותב שורות אלה טור שנגע בפרשנות של ארבל לאחר ניצחון ברצלונה על אינטר 0:1, שבעקבותיו הודחו הספרדים מהמפעל. ארבל שידר כאחרון האוהדים וקטל את האיטלקים ("אני רוצה שברצלונה תעלה, היא היחידה שבאה לשחק כדורגל", אמר אז ארבל בשידור). במקרה ההוא, שהעיד בפני עצמו על חוסר אובייקטיביות במידה לא הולמת, לפחות הייתה הצדקה מסוימת לאור העובדה שאינטר באמת הגיעה לקמפ נואו כדי להתגונן. אתמול הייתה קבוצה אחת ויחידה שבאה לשחק כדורגל, והפעם זו לא ברצלונה. האמפתיה בעמדת השידור עדיין זרמה אליה, הנזיפות בשופט ובטיטו וילאנובה יצרו תחושה שיותר משבאיירן ניצחה בארסה הפסידה. והו, כמה שבאיירן ניצחה במשחק הזה.
אי אפשר להאשים, כמובן, את מודי בר און ושות' בלבד. אולפן ליגת האלופות הוא בסך הכול מראה לאהדה העיוורת שצמחה בישראל לברצלונה בשנים האחרונות. לא אחת היא הצדיקה את הסופרלטיבים הללו, אולם כשנופל דבר בסדר הגודל של מה שקרה באליאנץ ארינה צריך גם לדעת להניף את דגל המהפכה החדשה. בהתחשב בעובדה שקבוצות גרמניות לעולם לא יהיו כאן בגדר קונצנזוס, באיירן לא תהיה זו שתישא את הדגל, אבל מעניין יהיה לגלות מי כן תיכנס למשבצת הזו, שאותה מילאו בשלושים השנים האחרונות ענקיות כמו ליברפול, מילאן, אייאקס ומנצ'סטר יונייטד. אם זו לא תהיה באיירן, קבוצה אחרת תצטרך להיכנס לוואקום, אולם עוד לפני שעוסקים בשאלה הזו הגיע הזמן להשלים עם המציאות ולהכיר בה: ברצלונה היא כבר לא הקבוצה מספר 1 באירופה.
* בטעות שורבב שמו של שגיא כהן לפסקה המתארת את שידור המשחק בין ברצלונה לאינטר ב-2010. כהן לא היה חלק מהמשדר הזה ומערכת וואלה! ספורט מתנצלת על פרסום השם בהקשר זה.
התקשורת הקטלאנית קוטלת: "תם עידן ברצלונה, קטסטרופה"
גם בבארסה מודים: "באיירן טובה יותר"
אריאן רובן מתמוגג: "היה מושלם"
ההצגה מול ברצלונה הוכיחה: תומאס מולר הוא שחקן מושלם