ב-3 לפנות בוקר לא יכולתי לסחוב יותר והלכתי לישון, הרגשתי נורא עם העובדה הזו שיורים לי על העיר בקצב של פעם בשעה ועשרים דקות ואני, כמו איזה מנותק חסר אחריות, מפקיר את העיר שלי, את אחותי שרצה לחדר המדרגות ואת הפייסבוק והולך לישון. בבאר שבע זה ברור - אף אחד לא יילך לישון הלילה. לא באמת, על כל פנים.
ברור שהרבה יותר קל לכתוב את זה אחרי המשחק מאשר להיות זה שמקבל את האחריות, אבל מאוד יכול להיות שבמקום לבקש לקוות שמישהו בהתאחדות יודע איך זה לקום חמש פעמים בלילה, הפועל באר שבע היתה צריכה להודיע שאנחנו פנויים ביום שלישי ונשמח לשחק או לעמוד לדין. בשבת, בכל מקרה, אנחנו לא מופיעים.
אבל בבאר שבע ביקשו ולא הודיעו, ובהתאחדות דחו את הבקשה.2,000 אוהדים הגיעו לבלומפילד והוכיחו שוב שמדובר בקהל הכי נאמן בארץ, לפחות ביחס לתוצאות. לא משנה אם אנחנו מנצחים או מפסידים, אנחנו שם. 2,000 איש במשחק תחתית, רובם המכריע מבאר שבע, שמו נפשם בכפם ונסעו לבלומפילד. יותר מחצי דרך בטווח הטילים.
לא שזה חדש, אבל יותר מכל מצביעה ההחלטה של ההתאחדות לכדורגל לדחות על הסף את בקשתה של הפועל באר שבע לדחות את המשחק מול בני יהודה, מצביעה על הניתוק של אלו שרואים ושומעים על ירי רקטות לבין אלו שחיים אותו. "אם המשחקים היו בבאר שבע ובאשדוד היחס היה אחר", פסקו גדולי ההתאחדות. אחד אחר, או שמא אותו אחד, לגלג ואמר ש"הטענות של הפועל באר שבע הזויות" ואז הוסיף: "ליבנו עם תושבי העיר". כן, בטח.
אנחנו מדברים על אלו שלפני שנה בדיוק גזרו על הפועל באר שבע קיום משחק בית ללא קהל נגד מכבי נתניה בעקבות ירי רקטות וסירבו לבקשה לדחות את המשחק לאמצע השבוע. אז תרשו לי לא להתרגש. "ליבנו עם תושבי העיר" הן לא יותר ממילים חלולות בסגנון "מסרתי החלמה לפצועים" או "איחלתי לחייל בהצלחה". כי ככל שליבם אתנו, מוחם לא מסוגל לקלוט את המצב הנפשי ואת הטקס הקבוע באזעקות.
זה מתחיל מהצפירה שתמיד תופסת אותך בהפתעה. אחר כך אתה לוקח את הילדים או רץ לאתר בני משפחה ברחבי הבית וטס למרחב המוגן. אתה צריך להיות שם דקה, זה אמור להספיק, אבל נראה מי מצליח ללכת ברוגע. ואז אתה יושב ומחכה, יודע שעוד מעט יישמע פיצוץ גדול ואחריו עוד אחד, אתה רק רוצה לקוות שתשמע אותו, רחוק אם אפשר, וזה מבלי לציין שכשאתה בלי ממ"ד, אתה מרגיש שאתה מפקיר את היקרים לך מכל. עשר דקות צריכים לחכות, אבל כמעט אף אחד לא מחכה, כולם רצים לפייסבוק, מחפשים רמזים. האם כיפת ברזל פוצצה או לא, מאיזו שכונה הגיע הבום שהעיף את הבית באוויר?
עכשיו, קח במקרה הטוב עוד חצי שעה עד שאתה מצליח להסדיר נשימה ותנסה לעלות למיטה בניסיון לישון, וזה מבלי להביא בחשבון ילד שנכנס ללחץ, נפגעי חרדה שממלמלים תפילות ורועדים בכל הגוף או סתם אחד כזה שנשברה לו השינה.
הפועל באר שבע של העונה היא באמת לא קבוצה למזכרת, היא חטפה בראש גם בלי טילים, ומכאן שייתכן שבני יהודה היתה טוחנת לנו את הצורה גם אם ועדות התנגדות לא היו מעירות חמש פעמים את אביתר אילוז . אבל העובדה שהפועל באר שבע שיחקה אחרי לילה שכזה לא ממש מייצגת את עיקרון הפייר פליי.
ולא שהפייר פליי מטריד פה מישהו.
האזעקה החלה לפעול, אימון הפועל באר שבע הופסק
בבאר שבע זועמים: "איך אפשר לשחק ככה?"
באשדוד מסכימים: "קשה להתרכז בכדורגל כשנופלים טילים"
לא מוגנים מחוץ למרחב
דודו עזריה
11.3.2012 / 16:49