לפני שישה ימים עלתה ידיעה באתר זה, לפיה המשחק המרכזי שיועבר בשידור ישיר בשבוע הבא כלומר, מחר יהיה זה בין עירוני קרית שמונה ומ.ס. אשדוד. "אנו רואים במפגש הזה משחק מרכזי לכל דבר", הסביר (אולי בגאווה מסוימת) מנהל מחלקת הספורט של ערוץ 1, אורי לוי. לוי, איש מקצוע שנמצא שנים רבות בתחום תקשורת הספורט המקומית, לא ממש טועה: בדרך כלל כשמוליכת הטבלה פוגשת את סגניתה, מדובר במשחק מרכזי לכל דבר. לפעמים אפילו קוראים להתמודדות כזו "משחק עונה", ושידורה לעולם אינו מוטל בספק. העובדה כי המשחק המסקרן בין הקבוצה הצפונית במדינה וזו מעיר הנמל ישודר בערוץ 1 לא היתה מאוד מפתיעה אבל במציאות הנוכחית היא גם לא ממש טריוויאלית, ומוכיחה פעם נוספת את שלמדנו להבין בשבועות האחרונים: תקשורת הספורט הישראלית פשוט לא יודעת כיצד לאכול את העונה המשוגעת שעוברת על ליגת העל.
כך למשל, במחזור אמצע השבוע שהפציע ביום רביעי שעבר, הוחלט שלא לשדר את משחקה של עירוני קרית שמונה מול הפועל פתח תקוה. אין היתה זו הפעם הראשונה העונה שמוליכת הטבלה של רן בן שמעון לא שודרה, ואיכשהו, סביר להניח שזו גם לא תהיה הפעם האחרונה. במקום זאת, העבירה צ'רלטון בשידור ישיר את המשחקים של מכבי תל אביב מול ראשון לציון ומכבי חיפה מול מ.ס. אשדוד, בעוד ערוץ 1 שלח לאוויר העולם את בית"ר ירושלים והפועל תל אביב. שידור המשחק של בית"ר והפועל מובן על פי ההגיון הפשוט והעתיק אם משחק מסוים שווה דקירה, הוא שווה שידור; גם את המפגש של חיפה ואשדוד ראוי היה להעביר בשידור ישיר, אך כיצד ניתן להצדיק את שידור קרב האריות בין מכבי תל אביב וראשל"צ? משחק העונה של הפלייאוף התחתון?
כמה חבל שהתשובה הצינית היא גם התשובה הנכונה במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים. תקשורת הספורט היא קודם כל תקשורת, וככזו גם היא מונעת על ידי הכוח שעומד במרכז העולם: רייטינג. אף אחד לא ישמח להודות בכך, אבל שיקולי רייטינג לנצח יהיו חזקים יותר משיקולים רומנטיים וארבע הקבוצות הגדולות במדינה התל אביביות, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים הן הבאנקר של ערוצי הספורט. היכולת האיומה של ארבעתן העונה כמעט לא משנה, כשם שזהות המתמודדים בתכנית ריאליטי כזו או אחרת לא רלוונטית במיוחד: שנים רבות של עמידה במרכז תשומת הלב הציבורית הפכה את מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים למותג. אם הן טובות זה סיפור. אם הן רעות זה סיפור. אם הן בינוניות גם זה סיפור, מסתבר. ניתן רק לשער כי גם משחקיהן של הגדולות בשבוע הבא יועברו בשידור ישיר, בעוד הפועל ראשון לציון המלהיבה הפעם תישאר על רצפת חדר העריכה, כשתצא לקרית שמונה. זה לא כאילו יש לנו איזה שבעה ערוצי ספורט שיכולים לעטוף בצורה מקיפה יותר את הענף (אם כי אוהדי מכבי חיפה בוודאי לא מצטערים על כך שקבוצתם לא שודרה אמש).
כאן ראוי להכניס לתמונה גם את העיתונים ואתרי האינטרנט השונים, שגם כן מלקקים מספר כזו או אחר של אצבעות בשבועות האחרונים כדי לנסות ולהבין לאן נושבת הרוח. מחד, מחבקים את קרית שמונה ואשדוד ומפיחים רומנטיקה בחזון ה"אלופה הקטנה". מאידך, לא מסקרים כראוי את שתי הפייבוריטיות לתואר האליפות, ובפרט את הקבוצה של רן בן שמעון. ביום רביעי האחרון, למשל, רק האתר בו אתם קוראים כעת ואתר ערוץ הספורט הציבו את המפגש בין קרית שמונה והפועל פתח תקוה בכותרת הראשית. ב-ONE וב-YNET בחרו ללכת עם הניר לוינים מול הניסן יחזקאלים, ובשבועות החולפים הסיפור לא היה שונה במיוחד: על פי רוב, ארבעת אתרי הספורט הגדולים בארץ הפקירו את הכותרת הראשית שלהם בידי קבוצה גדולה כזו או אחרת. חלקם כן, כולל האתר המאכלס את הטקסט הזה לא שלחו צלמים לחלק ממשחקיה האחרונים של מוליכת הטבלה. חשובה מספיק בשביל כותרת ראשית, לא חשובה מספיק עבור תמונות; לא מעט דואליות וצביעות מתפרשת לה, ב-187 הקילומטרים המפרידים בין קרית שמונה ותל אביב.
במובן מסוים, ניתן להבין את אתרי וערוצי הספורט. אין ספק כי משחק ממוצע של קרית שמונה יביא פחות רייטינג, צפיות, תגובות, לייקים וכן הלאה ממשחק ממוצע של אחת מארבע הקבוצות הגדולות במדינה. אבל זהו המקום לשאול מהו התפקיד של תקשורת הספורט המקומית? האם היא קודם כל צריכה למכור עיתונים ופרסומות, או שמא עליה להתגמש ולשקף בכל פעם את המציאות הנתונה? האם היא צריכה לסקר בדיוק באותה מידה את הקבוצה שבמקום הראשון ותהיה היא קרית שמונה, הפועל עכו או מכבי חיפה? האם עליה להכתיב סדר יום חדש? ובכלל, האם התקשורת מחויבת לחבק את הקבוצה של רן בן שמעון כסיפור ספורט יפה מהפריפריה? מה לגבי הצד השני - הצד שמכיר בכל היופי הזה, אך מכיר גם בשעמום היחסי, במיעוט הטוקבקים, במספרי הרייטינג הנמוכים? מתי בפעם האחרונה קראתם טור דעה נגד קרית שמונה, או נגד קבוצה קטנה שלוקחת אליפות?
בלי קשר לתוצאה במשחק העונה החדש מחר, השבועות והחודשים הקרובים מבטיחים להיות מרתקים במיוחד ביחס של התקשורת אל קרית שמונה וגם אל סגניתה. האם הצביעות המבולבלת והבלבול הצבוע ייעלמו להם לטובת קו מעט רציף יותר של מחשבה ופעולה? האם אתרי האינטרנט ישלחו צלם וידאו לסקר את חגיגות האליפות של הקבוצה מהצפון? האם הידיעה על כך תהיה בכותרת הראשית, או שמא הפרסום על כך שיעקב שחר לחץ את ידי שחקני מכבי חיפה בחדר ההלבשה ידיח אותה משם? אין לדעת. כך או כך, דומה שבקרוב נקבל תשובה חד-משמעית לשאלה הפילוסופית שמפלחת בחודשים האחרונים את תקשורת הספורט מבפנים: אם רן בן שמעון מועד ביער ביריה ואין שם שלוש מצלמות לתעד זאת, האם הוא באמת נפל?
***
עוד ביום רביעי שעבר, סיפק משה פרימו את אחת ההתבטאויות האומללות ביותר של השנה. זו הגרסה המקוצרת של הדברים:
ביום חמישי בצהריים פרסם פרשן הבית החדש של ערוץ הספורט הודעת התנצלות לא משכנעת במיוחד באתר האינטרנט של הערוץ, וזכה ל-110 תגובות, לא מעט מהן ארסיות למדי. אוהדי מכבי חיפה כמובן לא מיהרו לסלוח, ולצד טורים באתרי אוהדים נפתחה גם קבוצה בפייסבוק המתקראת: "משה פרימו גם אנחנו שונאים אותך!!" ובה חברים, כנראה, השחקנים אוראל דגני, אמיר אדרי, אלון תורג'מן, עידן ורד, טאלב טואטחה, אייל גולסה ומוחמד גדיר (השחקנים אגב טוענים שזה פייסבוק פיקטיבי שלהם).
אפילו אם פרימו הצליח ליפול בלשונו, כפי שהוא טוען במכתב ההתנצלות הנ"ל, קשה שלא לתהות האם פרשן שמתבטא בחריפות וברכילות ובגסות, ומקדש כמעט מדי שבוע את הגישה הקפריזית שממש, אבל ממש לא תורמת לאלימות במגרשים או לתרבות הספורט, הוא זה שצריך לבקר התנהגות של קהל כזה או אחר. כנראה שאין מה לעשות; בבתים מזכוכית כמעט אף פעם אין מראות.