אירמק קאזוק, המלווה את הכדורסל הטורקי מזה שנים בערוץ הספורט המקומי NTVSPOR, זוכר היטב את הלך הרוח ששרר במדינה סביב הענף, אי שם בקיץ 2001. הימים היו בתקופה שאחרי אליפות אירופה, אותה אירחה טורקיה, ואף זכתה במדליית כסף היסטורית. "ההתלהבות סביב הכדורסל אז הייתה עצומה כאן. בעקבות המדליה וההד התקשורתי הגבוה במהלך האליפות, זה הפך ממש לשיחת היום ברחוב ואולי לראשונה הכדורסל עמד בראש סדר היום, מעל לכדורגל".
"בעקבות התוצאות של היורובאסקט, כולם חשבו וציפו שהכדורסל בטורקיה יעשה צעד נוסף קדימה, יתפתח ויגיע להישגים, אבל יותר מכך - שתרבות הכדורסל כאן תהפוך להיות מושרשת אצל הרבה יותר אנשים. כמה שנים לאחר מכן, התזה הזאת קרסה. הקבוצות והנבחרת הטורקית אכזבו פעם אחר פעם. התברר שהאנשים בטורקיה לא מאוד מתעניינים בספורט שאינו כדורגל, אלא אם מדובר במקרים של הצלחה".
עוד לקראת פתיחת העונה ביורוליג:
סרג'יו סקאריולו לא מתלחהב מנהירת השחקנים לאירופה
איך הגיע רוברט רותבארט עד אולימפיה לובליאנה?
סיקור מיוחד וחגיגי לרגל חג היורוליג
בדיוק עשור לאחר אותו יורובאסקט, הביאה עימה אליפות העולם שנערכה בטורקיה, בה זכו הטורקים שוב במדליית כסף, את אותה תקווה. אם להעמיד את העונה שעברה כמבחן, ברור שהאפקט על דעת הקהל בטורקיה הפעם היה עצום. הקבוצות הטורקיות ביורוליג, למשל, משכו בממוצע יותר צופים מכל מדינה אחרת, זאת בעונה של צמיחה משמעותית בממוצעי האוהדים במגרשי היורוליג. פנרבחצ'ה- אולקר, שרק עונה לפני כן משכה מספר עלוב של 1,440 צופים, הכפילה כמעט בפי 10 את הממוצע עם קרוב ל- 14,000 במשחקי היורוליג. אנאדולו אפס (אפס פילזן לשעבר) נהנתה מגידול במכירת הכרטיסים עם כמעט 10,000 אוהדים במשחקי הבית אשתקד לעומת 7,000 עונה קודם לכן.
גם סדרת גמר הפלייאוף בטורקיה אשתקד, שהפגישה את היריבות הנצחיות פנרבחצ'ה וגלאטסראיי ועברה מתחת לרדאר, הייתה אולי רגע השיא של העונה בליגות האירופיות המקומיות. הסדרה שנמשכה עד כדי שישה משחקים, ולוותה באולמות מפוצצים ברבבות צופים, אשר העניקו אווירה מדהימה, הוכיחה כי הכדורסל הטורקי הוא הדבר החם בכדורסל האירופאי.
כאן בונים
לעומת זאת, ההישגים, או החוסר בהם אם לדייק, עשויים לצנן במעט את ההתלהבות. גם בעונה החולפת לא העפילה אף אחת מהטורקיות לפיינל-פור היורוליג, והנבחרת לא העפילה לשלב רבע הגמר ביורו באסקט בליטא. לכן, הפיינל פור שיתקיים בעונה הקרובה באיסטנבול הוא טריגר נהדר לקבוצות המקומיות לתת דחיפה נוספת להעפלה ראשונה של קבוצה טורקית לפיינל פור מאז אפס פילזן בעונת הפיצול בשנת 2000.
בניגוד למעצמות אירופאיות אחרות, הכדורסל במדינה הוא עסק חדש יחסית. הציבור החל לגלות עניין רציני בו, למעשה, רק באמצע שנות התשעים, בימיו העליזים של פטאר נאומוסקי ואיידין אורס בשעתם באפס פילזן. בשנים האחרונות עושים בטורקיה מאמצים גדולים על מנת לקדם את הכדורסל. ההחתמות המתוקשרות של שחקנים כמו דרון וויליאמס או אלן אייברסון בטורקיה בעונה שעברה היו מלאכותיות, אך הן היו רק הסימפטומים, טוענים בטורקיה, לתוצרים של השקעה מקיפה בהרבה. אירוח הפיינל פור באיסטנבול מהווה ביטוי נוסף להשקעה של הטורקים בענף מלמטה.
לטובת אליפות העולם שאירחה, הוקצו משאבים רבים ונבנו שלושה מתקנים חדשים ויפהפיים באיסטנבול, קייסרי ואנקרה הגדולים פי כמה ממה שהתרגלו לראות המקומיים במחוזותיהם (על מנת לסבר את האוזן: בארנה שנבנתה באיסטנבול על מנת לארח את שלבי הגמר הושקעו 47 מיליון דולר). בדצמבר הקרוב אמורה לחנוך פנרבחצ'ה- אולקר קומפלקס שיהיה מבצרה החדש ויוכל לאכלס כ-15,000 צופים כחלק ממתחם עצום שיהיה בבעלותה.
בנוסף, הוחלט לאחרונה על פרויקט להקמתה של אקדמיית כדורסל שתפעל בחסות הממשלה, ותעבוד על פי המתכונת המוצלחת המונחלת בצרפת (ואותה מנסים לחקות גם בישראל , בהיקף מצומצם). לטובת הפרויקט התחייבה הממשלה לבנות מתחם חדש ובו שלושה אולמות מאובזרים, ואפילו אכסניה יוקרתית לשחקנים ברמה של מלון חמישה כוכבים.
"הכדורסל בטורקיה נמצא כל הזמן בבנייה ולצורך העניין הזה מוזרמים הרבה מאוד כספים", מספר דני גוט, מי שהיה עוזרו של דיוויד בלאט בעונת 2007-2008 באפס פילזן. "אפשר לראות את זה גם בדברים הקטנים. יש תוכנית חדשנית ומצוינת שהבאנו לארץ מארצות הברית, למשל, שאיתה ניתן למדוד את נקודות החולשה והחוזק של שחקן מסוים עד הרזולוציות הקטנות ביותר. באירופה השתמשו בתוכנית עד לאחרונה רק בספרד וצרפת, ולאחרונה גם איגוד הכדורסל בטורקיה אימץ אותה. זה מראה שיש להם אופק וחדשנות שיש רק למישהי מהטופ של הטופ באירופה".
האנטי-קליימקס בדרך?
ברמת הקבוצות, שתי הקבוצות הטורקיות הבולטות- אנאדולו אפס ופנרבחצ'ה-אולקר - משקיעות כבר מספר שנים כספים ומעמידות תקציבים גבוהים, אך לא באות על שכרן. אפס לא עברה את שלב הטופ 16 מאז עונת 2005-2006, ואילו פנרבחצ'ה-אולקר העפילה לאחרונה לסדרות ההצלבה בעונת 2007-2008. "אחת הסיבות שהן נכשלו היא שבליגה הטורקית החילו בשנים האחרונות את החוק הרוסי שחייב שני טורקים על המגרש בכל קבוצה בזמן נתון. זה יצר לגדולות בעיה, כי השחקנים המקומיים הבכירים שיחקו מחוץ לטורקיה, וכך הן נאלצו להתפשר על שחקנים, משום שהליגה הייתה לא פחות חשובה מהיורוליג. זה כמובן החליש אותן", עומד גוט על אחת הסיבות לאכזבות הקודמות.
לקראת העונה, מה שבטוח, הקבוצות הטורקיות מציבות בראש סדר העדיפויות את היורוליג. גם איידין אורס, שמכהן כיום כג'נרל-מנג'ר בפנברחצ'ה-אולקר, לא חושש לדבר בגדול טרם פתיחת העונה. "העונה המטרה העיקרית שלנו תהיה להגיע לפיינל פור ביורוליג, בזה נתמקד", אמר בראיון בטורקיה. "כמובן שהליגה והגביע המקומיים חשובים לנו, אבל הגיע הזמן שנגיע להישגים טובים יותר ביורוליג. הדרך להישגים ולמסורת במסגרות המקומיות חייבת לעבור דרך הצלחה ביורוליג".
ההכרה הזאת חלחלה, כנראה, גם לשאר הקבוצות הטורקיות, שמככבות ברשימת החוזים השמנים לעונה הקרובה באירופה, עם שלושה שחקנים מתוך החמישייה הראשונה ברשימה: דרון וויליאמס מבשיקטאש, מהמט אוקור מאנקרה וארסן איליאסובה מאפס.
פנר-אולקר של אורס דווקא שמרה על שפיות במהלך עונה ההעברות, כששימרה את מירב הסגל מהעונה שעברה, במהלכה הייתה נראית ושיחקה לפרקים ארוכים כמועמדת טבעית לפיינל פור, עד שהגיעו שלושה הפסדים רצופים במשחקים שנעלו את שלב הטופ 16 והשאירו אותה מחוץ לרבע הגמר.
אצל אנאדולו אפס, לעומתה, די בנתון אחד שממחיש את הציפיות: מתוך תשעת השחקנים החדשים בקבוצה, חמישה נקנו כשהם תחת חוזה תקף, מה שגרם לאפס להוציא על ההעברות לבדן סכום שבין 8.5 ל-9 מיליון יורו. תקציבה אמור לעמוד על סכום שיא של 25 מיליון יורו בקירוב.
קבוצה נוספת מאיסטנבול שעלתה מהמוקדמות ותשתתף ביורוליג לראשונה בהיסטוריה היא גלאטסראיי. לגלא שאיפות צנועות יותר, אך גם היא עשויה להיות כוח משמעותי בליגה, עם החתמות מרשימות בקיץ בדמותם של דריוס סונגאילה, זאזא פאצ'וליה ויאקה לאקוביץ'. אם תצליח גלא (גם אם לא העפלה לפיינל פור), מועדון בעל פוטנציאל אוהדים בלתי נגמר, להשיג דריסת רגל ביורוליג (גם אם לא תפעיל לפיינל פור), הרי שיהיה מדובר במקדם נוסף ורציני לכדורסל הטורקי.
עד כמה העונה הקרובה קריטית לכדורסל הטורקי? במידה רבה, כך נדמה. "העונה הזאת תהיה נקודת ציון בכדורסל שלנו", בטוח אירמק קאזוק. "היא חשובה לא רק למועדונים, אלא למדינה כולה. הרי הושקעו ומושקעים כל כך הרבה משאבים בכדורסל שאם לא תהיה לכך משמעות זאת תהיה אכזבה עצומה. טורקיה שונה במובן הזה - הצלחה מחוץ לגבולות המדינה כמעט ולא תורגש, אך לעומת זאת הישגים בגבולות המדינה יכולים לשנות כל כך הרבה. לכן, עוד עונה מאכזבת של הטורקיות עלולה להחזיר אותנו מהר מאוד לפרופורציות הקודמות, ומצד שני, סצנריו הפוך ירחיק אותנו עוד קצת משם, לפחות בינתיים".
כדורסל אירופי בוואלה! ספורט