זה לא תלוי רק בבועט

היכולת להעלות, לשמור ולדלות חומרים הפכו את רשת האינטרנט למקור ארכיוני יוצא דופן. כל דבר שנכתב ועולה בפזיזות לרשת יישלף בדיוק באותה המהירות, לטוב ולרע. דיוויד מויס, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, כתב לפני קצת יותר משלוש שנים טור בסאנדיי טיימס, בו ייעץ לשחקנים ולמאמנים איך להתמודד ולהצליח בדו קרב של פנדלים. הדברים נכתבו במהלך אליפות העולם בכדורגל שנערכה בדרום אפריקה, ומי יכול היה להאמין שהטקסט של מויס יהפוך לבדיחה ברשתות החברתיות לאחר שארבעה משחקניו, כשהוא כבר מאמן במנצ'סטר, החמיצו בשבוע שעבר בעיטות עונשין מ-11 מטר בחצי גמר גביע הליגה נגד סנדרלנד. מויס כמובן אינו היחיד שנתן את דעתו לנושא. הדינאמיקה שבין השוער ובועט הפנדל ריתקה עשרות חוקרים, מכיוון שבאמת מדובר בסיטואציה מיוחדת. במשחק כל כך קבוצתי, מוצאים עצמם לפתע שחקן ושוער האחד מול השני, כמעט בבדידות מוחלטת, כשכל העיניים מביטות רק בהם. כל כך הרבה פסיכולוגיה בפרק זמן כל כך קצר לא יכלה להשאיר את החוקרים אדישים.

מובן כי בעיטת עונשין מ-11 מטר אינה פשוטה לעצירה. מדובר בבעיטה ממרחק קצת יחסית, שנבעטת לרוב במהירות גבוהה ועל כן, זמן התגובה האפשרי של השוער מזערי. מרגע שהכדור נבעט עומדות לרשות השוער 0.2-0.3 שניות עד שהכדור חולף על פניו, כך שמרחב הפעולה שלו מוגבל במיוחד. יתרה מכך, מגבלות חוקיות מונעות מהשוער לנוע בחופשיות ולעזוב את קו השער וברור שהוא נמצא בעמדת נחיתות משמעותית. ואכן, הנתונים מצביעים על כך שמרבית בעיטות העונשין מוצאות את דרכן אל הרשת. מעל ל-80% מהפנדלים מובקעים, אולם מסתבר שלשוערים בכל זאת יש מה לעשות בעניין.

הערב: סיבוב ח' בגביע המדינה, דיווחים חיים בוואלה! ספורט

מכיוון שזמן התגובה של השוער, מרגע הבעיטה, ממש אפסי, עליו, באופן די הגיוני, לנסות ולדלות פרטים סביבתיים מוקדם ככל האפשר. ככל שהוא יעשה כן, כך יגברו סיכויו לעצור את הכדור. ישנם לא מעט מחקרים שהוכיחו כי שוערים שיאספו מידע רלוונטי, יוכלו לזהות מראש למשל את כיוון הבעיטה. מצוידים בחיישנים למעקב אחר תנועת ראש ועיניים, התבקשו שוערים לצפות בקטעים של פנדלים מוקלטים שהוקרנו בפניהם ולחזות את כיוון הבעיטה. השוערים הצליחו לחזות את אזור חדירת הכדור לשער ברמת דיוק גבוהה, כאשר הם התרכזו בזווית ההרצה של השחקן, בזווית הגב של הבועט וכמובן במגע של כף הרגל הבועטת עם הכדור. שוערים ותיקים, אגב, נזקקו להתמקד בפחות אזורים בגופו של הבועט על מנת לחזות בדיוק את כיוון הבעיטה. מעניין כי השוערים התקשו יותר עם בעיטות שנבעטו ברגל שמאל. באחד מאותם המחקרים, קיבצו חוקרים 16 שוערים הולנדים ותיקים, שחולקו, על פי נתונים קודמים, לשוערים מצליחים ושוערים לא מצליחים בעצירת בעיטות פנדלים. השוערים, שצוידו גם הם בחיישנים, צפו בבעיטות עונשין באמצעות מסך והתבקשו לחזות את כיוון הבעיטה. הממצא העיקרי היה שהשוערים המצליחים חיכו עם התגובה שלהם זמן רב יותר בטרם החליטו לאיזה כיוון "לזנק". כלומר, הם ביקשו לאסוף מקסימום מידע סביבתי בטרם קיבלו החלטה. אסטרטגיה שהוכחה כיעילה.

מה עוד יכולים השוערים לעשות? לא מעט. למיקום הראשוני של השוער יש לא מעט השפעה על הבעיטה ובהתאם, על סיכויו לבלום אותה. הנטייה לחשוב שעדיף לשוער לעמוד במרכז השער בעת ביצוע הבעיטה אינה מדויקת. במחקר שבחן מאות פנדלים על פני טורנירים מגוונים נמצא כי ב-96 אחוזים מבעיטות העונשין השוער בכלל לא עומד בדיוק במרכז השער. הבועטים, בהתאם, בוחרים לבעוט לכיוון הצד החשוף יותר של השער. מעניין שהבועטים מזהים את הצד החשוך יותר גם כאשר מדובר בסנטימטרים בודדים בלבד. במחקר שנערך בגרמניה התבקשו 23 משתתפים לבחור מקום אליו היו בועטים כשמולם מוקרנת תמונה של שוער (בקנה מידה אמתי). השוער מוקם בתשע נקודות שונות על קו השער והממצאים היו חד משמעיים. ככל שהתזוזה מהמרכז הייתה גדולה יותר כך הבחירה של הבועטים הייתה ברורה יותר. מספיק שהשוער עמד 11 ס"מ מהמרכז (מרחק מזערי לחלוטין) ו-70 אחוז מהבועטים העדיפו את הצד החשוף יותר! כשהשוער עמד 44 ס"מ מהמרכז האחוזים טיפסו כבר לאזור ה-90 וכך הלאה. מחקר אחר מצא כי גם כאשר השוער חוזר אחר כך למרכז, הבועטים יעדיפו את הצד שהיה קודם חשוף יותר. במילים אחרות, יש לשוער בהחלט אפשרות לבצע מניפולציות ולנסות לכוון את הבועט לאחד הצדדים. על אותו המשקל, נמצא כי השוער בהחלט יכול להסיח את תשומת ליבו של הבועט באמצעות תזוזות מוקדמות. שוערים שמבצעים תנועות עם הידיים וזזים לפני הבעיטה מצליחים להוציא את הבועט מהריכוז ומגדילים את הסיכוי לעצירת הבעיטה.

ועם זאת, יכול להיות שהפתרון המוצלח יותר עבור השוערים כרוך בהפחתת הפעילות. במחקר שנערך על ידי חוקרים ישראליים, שבחנו מאות בעיטות עונשין, נצמא כי כמעט שליש מבעיטות העונשין מכוונות למרכז השער (בדומה לפנדל של עומר דמארי בתחילת השבוע הנוכחי). השוערים לעומת זאת נוטים לחפש את הכדור דווקא בצדדים - ב-94 אחוזים מבעיטות העונשין השוערים קופצים לאחד הצדדים. כלומר, יכול להיות שלמעשה הישארות במרכז תהיה אפקטיבית יותר מהקפיצה האוטומטית לצדדים. למה בכל זאת מעדיפים השוערים לקפוץ? כנראה מחשש להיתפס, בעיני עצמם ובעיני אחרים, ככאלו שלא התאמצו מספיק למנוע את השער. החוקרים בדקו, בדיוק בהקשר הזה, את תחושותיהם של 32 שוערים בעקבות ספיגת שער מבעיטת עונשין. השוערים נשאלו כמה רע ירגישו (בסולם של 1 עד 10) אם יספגו שער מפנדל לאחר שזינקו וכמה רע ירגישו (על אותו סולם) אם יספגו לאחר שהעדיפו להישאר במרכז. התשובה ברורה. רובם ירגישו רע יותר אם יספגו שער לאחר שלכאורה לא עשו דבר על מנת למנוע אותו. ומכאן, ככל הנראה, נובע החשש לעשות את מה שיכול להיות דווקא הפתרון הטוב למצב.

דרך אגב, גם אימוני צפייה לשוערים בבעיטות עונשין מצולמות הוכחו כיעילים. שוערים שצפו בבעיטות עונשין שיפרו את הביצועים שלהם, לעומת קבוצת ביקורת של שוערים שלא צפו. השיפור התבטא בעיקר בחיזוי מדויק יותר של כיוון הבעיטה. כלומר, מעבר לאימונים המעשיים, ככל ששוערים יצפו בבעיטות עונשין, כך הם יוכלו לחדד את חושיהם ולהגביר את סיכוייהם להצליח.

מכיוון שהמניפולציות של השוערים הוכחו כיעילות, נשאלת השאלה האם שחקנים יכולים בכלל להתעלם מהשוער? כנראה שזה לא פשוט. לעצם הנוכחות של השוער יש השפעה. שחקני כדורגל, באחד מהמחקרים הנוספים שנערכו בתחום, התבקשו לבעוט פנדל לנקודה בשער, פעם בלי שוער בשער ופעם עם שוער. העובדה שהשוער עמד בשער הקשתה על הבועטים לכוון את הכדור כפי שרצו ופגמה להם בדיוק. האסטרטגיה של בחירה מראש ליעד הבעיטה כנראה נכונה אך לא כל כך פשוטה. מחקר ישראלי בכל זאת מצא את הנקודה הטובה ביותר אליה כדאי לכוון את בעיטות העונשין. לאחר צפייה וניתוח של מאות בעיטות עונשין הגיעו פרופ' בר-אלי ועמיתיו למסקנה כי לממד הגובה יש השפע דרמטית על סיכויי ההבקעה. בניסיון לעצור את בעיטות העונשין מרבים השוערים, כאמור, לקפוץ לצדדים, אלא שהם עושים זאת בעיקר לפינות הנמוכות. לכן בעיטה לחלק העליון של השער תעשה את העבודה. מתוך כלל בעיטות העונשין שנבחנו, כל אלה שנבעטו לחלק העליון של השער הובקעו! מחקרים אחרים הצביעו גם על הפזיזות כמקור להחמצות רבות. בועטי העונשין שמיהרו לבעוט היו גם אלו שהרבו להחמיץ.

לצד כל אלה, ישנם כמובן גם משתנים פסיכולוגיים נוספים שמשפיעים על סיכויי ההצלחה, כמו חשיבות הבעיטה ואפילו להיסטוריה של הקבוצה בבעיטות עונשין. משחק המוחות בין הבועט והשוער מורכב והוא אינו פשוט לאף אחד מהצדדים, אבל היכרות עם הנתונים, כרגיל, יכולה מאוד לסייע.

ד"ר אילן תמיר הוא מומחה לתקשורת ספורט באוניברסיטת אריאל ובר-אילן.