כחומר ביד היוצר: הפספוס הגדול של ריצ'י דומאס

אל משחק מספר חמש בסדרת הגמר של עונת 1992/93, הגיעה פיניקס עם הגב אל חתיכת קיר. שיקגו הוליכה 1:3, כולל שני נצחונות חוץ באריזונה, ולכולם היה ברור שאם הסאנס עוד חולמים למנוע ממייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן אליפות שלישית ברציפות – זה עכשיו או אף פעם. ג'ורדן צעד לפרקט אחרי 55 נקודות היסטוריות במשחק מספר 4, אבל פיניקס של אותה עונה לא פחדה מאף אחד. גם בפיגור 3:1, הסאנס האמינו כי הם מסוגלים לנצח את המשחק ואיתו את הסדרה כולה. ולפחות באופן חלקי, הם צדקו: פיניקס ניצחה 98:108 בשיקגו וכפתה משחק שישי. זה קרה גם בזכות 25 נקודות של קווין ג'ונסון ו-24 של צ'ארלס בארקלי, אבל בעיקר בזכות הופעת שיא של האקס פקטור דאז – ריצ'י דומאס. הרוקי, ששנתיים קודם לכן ריחף באולמות מתנ"ס בישראל, התפוצץ בדרך ל-25 נקודות ב-12 מ-14 מהשדה, כולל מספר הטבעות מהדהדות שגרמו למג'יק ג'ונסון שפרשן את המשחק, להגיד בשידור: “אני רואה דמיון בין דומאס ודוקטור ג'יי בדרך בה הוא לוקח את הכדור לסל ומטביע”.

"אנחנו חייבים לעצור את דומאס", הסכים פיל ג'קסון במסיבת העיתונאים, בעוד פול ווסטפאל, מאמן פיניקס, הצטרף למחמאות והעלה עוד יותר את רף הציפיות: “הוא היה לוהט. הוא שחקן בלתי רגיל, לדעתי הוא יגיע לדרים טים". אם עונת הבכורה שלו בליגת לא הוכיחה זאת, הרי שאחרי אותו משחק כולם ברחבי ה-NBA כבר הבינו: כוכב חדש נולד. מאמן סן אנטוניו, ג'ון לוקאס, הצטרף להשוואה של מג'יק, כינה את דומאס "דוקטור ג'יי עם ג'אמפ שוט", וקבע גם הוא כי הסמול פורוורד האקספלוסיבי הוא באנקר לסגל של נבחרת החלומות לאולימפיאדת 1996. עד כדי כך.

בפיניקס מציינים בשבועות האחרונים 20 שנה לאותה סדרת גמר מופלאה מול שיקגו – סדרה שאמנם הסתיימה בהפסד, אך היוותה את רגע השיא של המועדון, וגם את רגע השיא של ריצ'י דומאס. בעיתון 'אריזונה סנטרל' הכינו בשבועות האחרונים סדרת כתבות נוסטלגית, ובה מספרים גיבורי אותה עונה על זכרונות העבר ומעשי ההווה. ובעוד שמרבית השחקנים של אותה עונה המשיכו הלאה לקריירות מפוארות ומכניסות, הנפילה המעושנת של דומאס מפסגת האולימפוס אל תהומות הנשיה הצריכה כתבה נפרדת. הכסף אבד, האישה עזבה, ואפילו הזכרונות לא כל כך מתוקים. לריצ'י דומאס היה כישרון כדורסל עילאי אך בו בזמן, לכל אורך הדרך, היה לו כישרון נוסף, עילאי לא פחות: הכישרון להרס עצמי.

כיום, מי שיכול היה להגיע עד היכל התהילה של ליגת הכדורסל הטובה בעולם, מרוויח את לחמו בניקוי רצפות.

אוהדי הפועל חולון עדיין לא יכולים או רוצים לשכוח את העונה בה דומאס ריחף בשמי ישראל. ספק גדול אם אי פעם היה שחקן מוכשר יותר, בשיא כושרו, שמגיע לליגה הישראלית, וספק גדול יותר אם אי פעם יהיה כזה. האתלטיות של דומאס היתה מהפנטת, נדירה, הרבה מעל הממוצע גם בליגת הכדורסל הטובה בתבל וייחודית במיוחד באולמות של 400 כיסאות. כדי להבין במה מדובר, מוטב להשתמש במילותיו של העיתונאי טרי פלוטו, שתיאר ב-1993 את דומאס כך ל'בולטימור סאן': " הוא שני מטר, תשעים קילו, יש לו ידיים ארוכות ורגליים ארוכות עוד יותר. הוא רץ כמו אנטילופה ומזנק כמו קנגרו. אם אלוהים רצה ליצור את הסמול פורוורד המושלם, הוא היה מתחיל עם הגוף של ריצ'י דומאס". הנסיבות שבכל זאת הביאו את כוכב ה-NBA העתידי ארצה היו אותן נסיבות שמשכו אותו אחורנית בכל פעם שנראה היה שיזנק קדימה: סמים ואלכוהול. אלכוהול וסמים. על פי עדותו שלו, את הלגימה החריפה הראשונה לקח כבר בגיל חמש. בגיל תשע עישן את הג'וינט הראשון שלו.

בעונתו הראשונה במכללת אוקלהומה סטייט נבחר לפרשמן המצטיין של מחוז הביג איסט. העונה השניה היתה מוצלחת גם כן, אלא שבשלב מסוים למכללה נמאס מתחביביו מרחיבי התודעה של הכוכב. דומאס נזרק מהקולג' והחליט לעלות על מטוס לישראל – מדינה שבאופן מסורתי נוהגת להעלים עין או שתיים בכל הנוגע להרגלי השתיה והעישון של שחקני הכדורסל הזרים שלה. במהלך אותו ראיון מרתק ב'אריזונה סנטרל' לפני מספר שבועות, סיפר דומאס כבדרך אגב כי המשיך להשתמש בסמים "בזמן שסדאם הפציץ אותי". ובעוד שהמזרח התיכון נלחם על המפרץ, הכוכב האמריקאי החדש בשמי הליגה נלחם על דברים אחרים – נניח, על זכיה בתחרות ההטבעות הזו עם קארל נברסון:

לאף אחת בארצות הברית לא היה ספק בנוגע לכישרון של דומאס. ובכל זאת, בדראפט של 1991 הוא הידרדר עד המקום ה-46. קבוצות ה-NBA חששו מההתמכרות שלו ומאופיו הבעייתי שהביא אותו עד ישראל, וכנראה שאף קבוצה לא חששה יותר מפיניקס. ארבע שנים קודם לכן נתפסו ארבעה שחקני הסאנס באחת משערוריות הסמים הגדולות ביותר של אותה תקופה, וראשי המועדון ניסו לשפר את התדמית השחורה על ידי החלפת הסגל כולו זולת ג'ף הורנסק. ובכל זאת, שיחה בין לאונרד המילטון, מאמנו של דומאס באוקלהומה סטייט וקוטון פיצסימונס, מאמן פיניקס באותה עונה, שכנעה את ראשי הסאנס לקחת הימור.

דומאס היה אסיר תודה, וכדי להוכיח להם עד כמה, הוא הצליח להיכשל כבר בבדיקת הסמים הראשונה של העונה, ולקבל השעיה בת שנה.

קבוצות אירופיות ניסו לקפוץ על המציאה והציעו לדומאס 150 אלף דולר כדי לשוב ליבשת הישנה, אך ברגע נדיר של בגרות, כוכב הפועל חולון לשעבר הסכים להעתיק את מגוריו לתכנית הגמילה שניהל ג'ון לוקאס ביוסטון – תכנית בת שנה, בסיומה הוכיח לפיניקס שהוא נקי. לפחות באופן זמני.

הצטרפותו של דומאס לסגל בתחילת עונת 1992/93 היתה שולית בהשוואה לטרייד שהביא לאריזונה באותו קיץ את צ'ארלס בארקלי מפילדלפיה. סר צ'ארלס אמור היה להיות האיש שייקח את הסגל המוכשר של הסאנס קדימה, וזה בדיוק מה שקרה: בצוותא עם קווין ג'ונסון, דן מארלי, טום צ'יימברס, דני איינג' ואחרים, הפכה פיניקס של פול ווסטפאל לקבוצה האטרקטיבית והטובה בליגה. ההשעיה של דומאס תמה עשרים משחקים אל תוך העונה, וכבר במשחקו הראשון הוא עלה מהספסל בדרך ל-16 נקודות ב-17 דקות על ג'יימס וורת'י והלייקרס. במשחקו החמישי השתפר ל-27 נקודות ב-27 דקות בניצחון אדיר על דנבר. לאחר מכן היו גם הצגות של 32 נקודות ו-9 ריבאונדים מול אטלנטה, 31 נקודות מול אורלנדו, 29 נקודות ו-11 ריבאונדים מול הקליפרס וכן משחקים מוצלחים אחרים שסייעו לו לקנות את מקומו בחמישייה על חשבון סדריק סבאלוס.

"יש כאלה שחקנים, שנכנסים לליגה עם כל כך הרבה כישרון שהם לא צריכים לחכות", התמוגג דני איינג', חברו של דומאס, בפני הניו יורק טיימס ב-1993. "שחקנים כמו מייקל ג'ורדן ולארי בירד לא היו צריכים לחכות. לריצ'י אולי אין את ההבנה של המשחק כמו שהיתה לחבר'ה האלה, אבל יש לו כישרון דומה". פיניקס סיימה את העונה עם ההתקפה הטובה בליגה (113 נקודות בממוצע למשחק) ועם המאזן הטוב ביותר – 62 נצחונות לצד 20 הפסדים. אף שהתקשו בסיבובים הראשונים של הפלייאוף מול הלייקרס, סן אנטוניו וסיאטל, הצליחו לבסוף הסאנס להעפיל לגמר השני בתולדותיהם. בארקלי קיבל את תואר ה-MVP, וברחבי הליגה היו שדיברו על שושלת חדשה שמסוגלת לעצור את זו של ג'ורדן, פיפן ופיל ג'קסון. לא מעט מהדיבורים הללו סבבו סביב דומאס, שהוריד מבארקלי לחץ וידע בדיוק לאן לחתוך כשהפאוור פורוורד הטוב בליגה דאז נתקל בשמירה כפולה. “אי אפשר לעצור אותו", אמר בארקלי בתחילת אותה עונה, “יש לו דברים שאי אפשר ללמד. הוא פשוט מדהים, וזה רק עניין של איך הוא מטפל בבעיות שלו". קרוב לעשרים שנה לאחר מכן, יוסיף ויגיד בארקלי כי דומאס הוא ככל הנראה "השחקן הכי מוכשר ששיחקתי איתו" – חתיכת מחמאה, בהתחשב בכך שסר צ'ארלס שיחק לאורך השנים עם שמות כגון מוזס מלון, ג'וליוס אירווינג, מוריס צ'יקס, קווין ג'ונסון, האקים אולג'וואן, קלייד דרקסלר ואחרים.

שלא כמו קבוצתו, שנכנסה לגמר ההוא עם יתרון ביתיות, דומאס פתח את הסדרה נהדר: את המשחק הראשון סיים עם 20 נקודות, 12 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 3 חסימות ו-2 חטיפות. פיניקס בכל זאת הפסידה, כשם שהפסידה את משחק מספר 2, בו השאיר דומאס את פיפן על 15 נקודות נקודות בלבד. במשחק השלישי – קרב חד-פעמי שהסתיים רק בתום שלוש הארכות – סייע לסאנס לנצח עם 17 נקודות, כמות זהה לזו שהיתה לו במשחק הרביעי. ואז הגיע הערב הגדול בקריירה של דומאס, כפי שמתומצת כאן אל תוך שמונה דקות וחצי:

על אף אותה הצגה בלתי נשכחת, פיניקס הפסידה במשחק השישי בשל שלשה היסטורית של ג'ון פקסון, ונכנעה 4:2 בסדרת הגמר. לאוהדיה זה לא ממש היה אכפת, ו-300 אלף מהם גדשו את רחובות העיר במצעד הניצחון שנערך מספר ימים לאחר מכן.

בראיון שהעניק לאתר הרשמי של המועדון ב-2001, נשאל דומאס מה קרה לו בתום אותה עונה, קצת אחרי יום הולדתו ה-24. “כל כך התרגשתי להיות בגמר ולשחק טוב", הוא אמר. “כנראה שהתרגשתי קצת יותר מדי".

ההתרגשות הזאת התבטאה בכמויות גדולות של מריחואנה ואבקה לבנה. בספטמבר 1993, זמן קצר לאחר שהוזכר כמועמד לעבור לדטרויט בתמורה לדניס רודמן, הושעה ריצ'י דומאס עד להודעה חדשה מהליגה ואתם כבר יודעים מדוע. "הוא התחיל לפתח הרגלים רעים בגיל 12 או 13", אמר פול ווסטפאל. "אני לא חושב שהוא שיחק משחק כדורסל אחד כשהוא לא מסומם. הוא חשב שלשחק מסטול עשה אותו יותר טוב, ושהוא לא יכול לשחק אלא אם הוא היה מסומם". פיניקס החליטה לוותר על השחקן אותו החתימה על חוזה של תשעה מיליון דולר לחמש שנים מוקדם יותר באותו הקיץ. דומאס לא שיחק כלל בעונת 1993/94, ועלה לפרקט ל-167 דקות כוללות בעונה שלאחר מכן, לפני שנחתך באופן סופי.
"אם יערכו בדיקות מריחואנה, לא יהיה NBA”, אמר בשלהי שנות התשעים בנסיון להגן על עצמו. "זה משהו שכולם עושים כשהם גדלים, ואין שום סיבה להפסיק עם זה. בגלל שכולם מעשנים, הליגה מפחדת לעשות בדיקות".

אלא שגם דיבורים מהסוג הזה חרצו את גורלו של דומאס בליגה הטובה בעולם. "הרגשנו שאם לריצ'י יש איזשהו סיכוי להצליח, זה לא יכול להיות איתנו", אמר הג'נרל מנג'ר של פיניקס, ג'רי קולאנג'לו. “יש גבול לכמות הגשרים שאפשר לשרוף. השדים תמיד רדפו אותו, זה היה מעגל מתמשך: הכחשה, הודאה באשמה והתחלה מחדש. ניסינו לעזור לו עד כמה שיוכלנו, והגיע הזמן לעבור הלאה". למזלו של דומאס, ג'ון לוקאס, שעזר לו להיגמל באופן זמני מהסמים, החליט להעניק לו צ'אנס נוסף, הפעם בפילדלפיה, תמורת שכר המינימום של הליגה (כ-220 אלף דאז). “הוא לא בן אדם רע, פשוט יש לו מחלה", אמר לוקאס, אלא שגם החיבור הזה לא עלה יפה, ואחרי 39 משחקים חלשים בשורות הסיקסרס, מצא עצמו ריצ'י דומאס מחוץ ל-NBA, כשכל הגשרים שרופים עד הייסוד. הוא היה בסך הכל בן 26.

וזה, למעשה, היה הסוף. דומאס עוד ניסה להציל את הקריירה עם כמה גיחות לא מוצלחות לאירופה, אך לא יותר. ב-1998 נתפס במוטל בטולסה כשבאמתחתו קוקאין ושלל אביזרי סמים שונים. מקטרת לעישון קראק נמצאה בשירותים. כוכב פיניקס לשעבר טען כי רכש את מרבית תכולת המוטל עבור חבר, נעצר, ושוחרר למחרת. ב-2001 כבר הודה בראיון כי קריירת המשחק שלו למעשה הסתיימה, והוא חושב להתחיל לאמן בכדי שיוכל להעביר את הידע שצבר – מרביתו על דרך השלילה – לדור הבא. “הלוואי והיתה לי את ההדרכה הכספית והמנטלית כדי שאוכל להתמודד עם דברים בחיים, כדי שאוכל להעריך את מתנת הכדורסל שניתנה לי ולדעת כיצד לנצל אותה", אמר אז. אלא ששום דבר מהותי לא ממש השתנה. ב-2009 שוב נתפס, ואז קיבל גם עונש מאסר על תנאי לשנתיים: אם ייתפס פעם נוספת עם סמים, הזהיר אותו שופט בטולסה, עלול לרצות עונש מאסר של עשר שנים. דומאס סיפר כי הוא סובל ממאניה-דפרסיה, והבטיח להיגמל. הפעם באמת.

באותה כתבה ב'אריזונה סנטרל', סיפר דומאס כי הוא נקי, ומלבד עבודות מזדמנות בניקוי רצפות הוא מעביר מדי פעם מחנות כדורסל. לא רע, נכון, אבל גם אם סיפורו של ריצ'י דומאס יכול היה להיגמר בצורה טראגית הרבה יותר, קשה שלא לחוש תחושת החמצה בלתי רגילה. בהמשך הכתבה המדוברת, חברו הטוב ביותר בפיניקס באותה עונה, אוליבר מילר, אמר עליו: “הוא יכול היה להיות כמו קובי או לברון. הוא היה עד כדי מוכשר".

כיום, כך זה נראה ממיעוט האייטמים בתקשורת האמריקאית, ריצ'י דומאס כבר לא רוצה לעסוק יותר בעבר, במה יכול היה להיות, בכל גרם של פוטנציאל שהשיל מעצמו כדי לפנות מקום לעוד גרם של קוקאין. כמות מסוימת של סטירות תכניס כל אדם לפרופורציות. ב-2001 נשאל על ידי האתר הרשמי של הסאנסלאן יכול היה להגיע אילולי בעיות הסמים. “בטח הייתי מקבל חוזה של 100 מיליון דולר", השיב דומאס. "אבל אני צריך ללמוד מזה, ולשמוח שאני בחיים".

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il