מי עוצר את הצעירים?

אבי לוזון מתכנן להקטין את מספר הזרים בליגת העל למען דקות המשחק של הצעירים, בדיקה מגלה כי החוק העתידי מחטיא את המטרה

חמי אוזן

חזון צמצום הזרים של אבי לוזון, שידע לעלות בטיימינג הנכון על הגל של הצלחת הנבחרת הצעירה, היה מבוסס על שני עקרונות, שברגע של התלהמות נראו הגיוניים: הרעיון הראשון, לפיו תרומת הזרים לשדרוג והצלחת הכדורגל הישראלי דלה ואינה מצדיקה מכסה של חמישה כאלה על הדשא, הופרך שוב למי שכבר שכח את ההישגים של מכבי חיפה והפועל ת"א באירופה, בזכות הניצחון המרשים כל כך על אוקזר. בוקולי וקולאוטי הצטרפו לרשימת האבות המייסדים של פישונט, קנדאורוב, רוסו, פראליה, יעקובו, ז'וטאוטאס, הלמאיי, שהפכו את ספינות הדגל שלנו באירופה לקבוצות דרג ב' מכובדות ביבשת. סוג של חלום, במושגים של שנות התשעים המוקדמות.

הטענה השנייה נשמעת קצת יותר הגיונית: הקטנת מספר הזרים תרבה את דקות המשחק של הכישרונות הצעירים. ייתכן, אך האם זה ישכנע את המאמנים להאמין בהם, במיוחד בקבוצות הגדולות והלחוצות? האם זה מה שישכנע כשרון צעיר שימשיך לשבת על הספסל במכבי חיפה ובית"ר ירושלים גם אחרי החלת החוק לעבור לקבוצה קטנה יותר ותמורת חוזה קטן יותר, כדי לשחק? או אולי בכלל לא הזרים הם אלה שחוסמים את הדרך לרפאלוב, ארבייטמן, מליקסון, ברוכיאן, דנין? בדיקה פרטנית של התמונה מגלה שברוב המקרים מחטיא החוק של לוזון את המטרה (למרות שהוא בהחלט קולע למטרות של מכבי פ"ת).

עוד בוואלה! NEWS

ביקשנו מחברי להקת "שלוה" לספר על עצמם. זה כנראה הסיפור הכי מרגש שתשמעו

בשיתוף מפעל הפיס
לכתבה המלאה

תום אלמדון:

כמה דקות שיחק העונה: 0

מדד הקיפוח: לא קיים. לפניו משחק ניר דוידוביץ', שוער נבחרת ישראל. קבוצה עם שאיפות כמו אלו של מכבי חיפה חוששת לתת את המנעול לשער שלה בידיו של ילד, מוכשר ככל שיהיה, נתון שלא עומד להשתנות בשנים הקרובות. דוידוביץ' עוד לא בן 30, שוערים נוטים להשתבח עם השנים והשאיפות של מכבי חיפה משחקני הסגל שלה לא עומדות להשתנות. גם חוק שיצמצם את מספר הזרים לא יעזור לשוער הצעיר והנהדר.

איך הוא מתחיל לשחק: אלא אם כן דוידוביץ' ימריא לחו"ל, אלמדון ימשיך בשנים הקרובות להיות שוער שני בחיפה. לכן, צריך לעזוב ולנסות את מזלו בקבוצות קטנות יותר למספר שנים. אין קבוצה שמתחת למעמד של מכבי חיפה שתעדיף שוער זר על פני מניה בטוחה כמו אלמדון, שההצלות שלו העלו את הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה בהולנד.

יובל שפונגין:

כמה דקות שיחק העונה: 540 דקות ליגה, 100 אחוז. שפונגין, המגן אותו מכבי ת"א משכילה לטפח, לא סובל מקיפוח, אם כי חייב לשפר דרסטית את משחק ההגנה ולהרים את התרומה שלו לקבוצה. בישול אחד בשישה משחקים אינו תואם את הציפיות. בעיית ההגנה של שפונגין לא נראית בדרך לפתרון, ואף חוק דרקוני שינסה להבטיח לו מקום בהרכב גם בשנים הבאות לא ישלים את החוסר הזה. אולי מאמן מבריק יותר.

מדד הקיפוח: לא קיים.

איך הוא מתחיל לשחק: הוא כבר

שי מימון:

כמה דקות שיחק העונה: 340 בליגה מתוך 450, הרבה בגלל שהורחק במשחק הראשון. ראובן עטר מאמין מאוד בבלם הצעיר, יוצא מחלקת הנוער של מכבי חיפה, אולי המצטיין במשחק השני מול צרפת הצעירה בהרצליה. עטר מנסה את מימון לעתים כמגן ימני, כמו אמש בטדי, הבעיה היא שמול שחקנים מהירים באגף הבלם מרגיש מעט אומלל. מימון, כמו דקל קינן בזמנו, הבין שכרגע אין לו סיכוי להשתלב במכבי חיפה וגילה כי כשרון צעיר יכול לצריך להוכיח את עצמו בקבוצה קטנה וממנה להגיע לאליפות אירופה (ואל תנדנדו לו על המשחק בטדי). שום חוק לוזוני לא היה מוביל את מימון לתובנה החשובה הזאת. עצמאות לוקחים לבד, לא כופים אותה.

מדד הקיפוח: לא קיים.

איך הוא מתחיל לשחק: הוא כבר

אלירן דנין:

כמה דקות שיחק העונה: 13 דקות, מול הפועל כפ"ס. מביש.

מדד הקיפוח: למרות שחשוב לזכור כי גם אצל אוחנה ופרננדז דנין לא היה ממש שחקן הרכב, המגן שהתחיל בטוברוק הוכיח מול צרפת הצעירה כי הוא טוב בהרבה מהאסטרונאוט שפתח אצל ארדילס, רוני גפני. ההבדל היחידי: גפני חייב להצדיק את המשכורת הגבוהה שלו ולכן נהנה מקדימות, לא מוצדקת מקצועית. בעיה נוספת: לפניו במצבת המגינים השמאליים נמצאים יואב זיו ודוד אמסלם. כפי שאפשר לשים לב, אף זר לא חוסם את דרכו של דנין להרכב של בית"ר ירושלים, שנאמנה לאידיאולוגיית גאידמק, שמאמינה ומחפשת שמות גדולים.

איך מתחיל לשחק: מחכה לינואר ואם עד אז הסיטואציה לא תשתנה, עליו לוותר על החוזה היפה והשמנת בבית"ר, לטובת קבוצה קטנה יותר ודקות משחק. דנין, מגן מוכשר עם עתיד מבטיח, צריך כבר להראות כי הבעיות שהפריעו לו לתפוס מקום של קבע אצל אוחנה ופרננדז, שנבעו בעיקר מביטחון עצמי רעוע, כבר מאחוריו. בין אם זה יהיה בבית"ר ובין אם לא. אף חוק לא יעזור לדנין לעשות זאת.

ליאור ג'אן:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 93 מתוך 540 בליגה. גם בגביע הטוטו (20 דקות מתוך 360) אין נחמה לקשר האחורי שהצטיין מול צרפת הצעירה.

מדד הקיפוח: זועק לשמיים. ג'אן, במקור בלם מצטיין במחלקת הנוער של מכבי ת"א ונבחרות ישראל, נפל קורבן לעונת הגאלקטיקוס ודרכו להרכב נחסמה. טון קאנן גיוון את משחקו והסיט אותו לעמדת הקשר האחורי, עמדה בה ג'אן תיפקד לא רע בכלל, יעיד מאמן צרפת הצעירה. ג'אן בהחלט סובל מהזרים שמשחקים במכבי ת"א בעמדות הבלם (מרטינוביץ') והקשר האחורי (ראדזיץ'), שחקנים שאלי כהן חייב להצדיק את הבאתם.

איך הוא מתחיל לשחק: מיתוס קידום שחקני הבית, שראשי מכבי ת"א הקפידו לטפח עם השנים, הפריע לקבוצה לבחור למי שמגיע ללבוש את חולצת הבוגרים ולמי לא. שחקני מחלקת הנוער עלו בקלות רבה מדי לבוגרת, חלקם הפכו מפונקים מדי, חלקם סבלו מהלחץ שהופעל עליהם. התוצאה: בליל של שחקני בית חסרי ביטחון, שתקועים עמוק בבינוניות. הגיע הזמן שקברניטי מכבי ת"א, אם יש כאלה, ישבו ויחליטו איזה שחקן בית ראוי לקידום, כפי שנעשה עם יובל שפונגין, ואיזה שחקן לא ראוי לחולצה הצהובה. ג'אן עדיין לא שכנע אותנו שהוא שייך לצד של הטובים.

עידן סרור:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 295 מתוך 450 בליגה.

מדד הקיפוח: סרור הוא לא עוד צעיר שמקבל דקות משחק בפ"ת, הוא המנהיג בקישור של לחמן. כמעט ללא עזרת זרים וישראלים ותיקים ראוים, התוצאות בליגה די עגומות. משחקו מפוזר מדי, סגנונו רשלני לעתים, ילד על כל המשתמע מכך.

איך הוא מתחיל לשחק: הוא כבר. סרור היה חכם מספיק כדי לברוח מהפועל ת"א, בה לא הצטיין (לרוב באשמתו), אבל לא השתפר מספיק בפ"ת כדי להסתדר ללא זרים ולקבל מקום של קבע בהרכב.

אמיר טגה:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 293 דקות מתוך 540, 4 משחקים בהרכב, יותר ממכובד.

מדד הקיפוח: לא קיים. טגה, שחקן מוערך בנתניה עוד מהעונה הנפלאה שלו תחת ראובן עטר, לא קיבל בקיץ קשר אחורי על הראש, למרות התקציב הנדיב של יאמר. הזר היחיד שנמצא באיזור שלו, מזואה אנסומבו, לא ממש מסכן אותו, מדובר בסגנונות שונים של שחקנים שמוסיפים ערך אחר לקבוצה. אם כבר יש מישהו שמאיים על המוח הצעיר והחושב של נתניה, זהו אורן זיתוני, קשר שגוטמן נתלה בו עוד מימיהם בהפועל חיפה. גם כשזיתוני יחזור, לא נראה כי ראשי נתניה והצוות המקצועי שלה ייבשו את הטלאנט הכי גדול שצמח אצלם בשנים האחרונות.

איך הוא מתחיל לשחק: הוא כבר

אבירם ברוכיאן:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 33 מתוך 540.

מדד הקיפוח: זועק לשמיים, ברוכיאן סובל ממדיניות השמות הגדולים בקבוצתו של גאידמק, ונרקב בגלל שיש שני זרים לפניו על אותה משבצת. בעונה שעברה זיהה לואיס פרננדז את הכוחות הצעירים והרעננים בבית"ר וניסה להפוך אותם ללב החדש של האימפריה המתקמבקת לצד הזרים, אבל אז הגיע מאמן חדש ומוזר והחליט לעקור את השורשים. בהקשר של חוק לוזון, חשוב להבין שני דברים ממקרה ברוכיאן: ראשית, יורש העצר המלמיליאני הוא קודם כל קורבן של מדיניות ספציפית של ההנהלה והמאמן המתחלפים, ואף חוק לא יכריח אותם להתמקצע ולטפח את הקשר עם השחקן המקומי. שנית, זה שבית"ר ירושלים עקומה ולא שפויה, לא משליך על שאר הכדורגל הישראלי שמחוץ לממלכת גאידמק.

איך הוא מתחיל לשחק: מוכיח ליוסי מזרחי, חבר קרוב של הדוד המפורסם, שהקשר המשפחתי לשחקן ההוא לא נמצא רק בתעודת הזהות. ואם לא, חצי שנת השאלה יכולה בהחלט לחשל אותו.

מאור מליקסון:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 138 מתוך 360.

מדד הקיפוח: אפשר למצוא עילה לעוול קטן, הרבה בגלל שמסודי לא מצדיק בינתיים את מקומו בהרכב. אף אחד מכם, גם לא אבי לוזון, לא היה מעדיף את מליקסון על חשבון בוקולי, במיוחד בקבוצה עם שאיפות של מכבי חיפה. הבעיה היא שמליקסון שומר על חוסר התכליתיות שאפייה את משחקו בירושלים, ולא רמז לרוני לוי כי הוא עדיף על מסודי. ואז הגיע הגול של מסודי מול אוקזר והסביר לכל הלאומנים מדוע הזרים עדיפים ונחוצים.

איך מתחיל לשחק: מחכה להזדמנויות שיתרבו לנוכח העומס האירופי ומראה לרוני לוי שאפשר לסמוך עליו בליגה. אף חוק לא יחייב את רוני לוי לעשות זאת אחרת, שמליקסון פשוט יעבור לקבוצה קטנה יותר.

עומר פרץ:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 244 דקות מתוך 540, פעמיים בהרכב.

מדד הקיפוח: למרות שהוא הבן של עוזר המאמן, עומר פרץ לא נהנה מאפליה מתקנת, בדרך כלל בצדק. עד כה, פרץ עדיין לא מזכיר את החלוץ המפתיע מתחילת ימיו בהפועל ת"א, כשרון שהלך ודהה מאז הסכסוך המתוקשר שלו עם ראשי האדומים. הוא מקדים בהיררכיה את רועי דיין, אבל רואה את הגב של משה ביטון ומיליאן מרדיקוביץ', שלא הצדיקו את הקרדיט בהרכב. פרץ, שלא גילה עליונות עליהם ודחף אותם מחוץ להרכב, ראה את הצמד חוגג על הגנת בני יהודה, כשהוא מצידו מגלה יכולה חלשה. במקרה הזה, לא מן הנמנע כי מרדיקוביץ' (2 שערים, 3 בישולים) משחק בגלל שאלי כהן רוצה להצדיק את ההחתמה שלו, אבל היכולת הדלה של פרץ (0 שערים, 0 בישולים) לא גרמה לנו לצעוק זאת.

איך הוא מתחיל לשחק: מאבד פחות כדורים, משחרר כדור בזמן, מוסר יותר טוב, בועט יותר טוב, כובש ומבשל יותר. אף חוק לא יכול לעשות זאת במקום פרץ.

עמית בן שושן:

כמה דקות שיחק העונה: 208 מתוך 540.

מדד הקיפוח: עוד קורבן של חוסר השפיות בממלכת גאידמק, חלוץ שסבל מההחלטות המטופשות של היו"ר שקלאר. חלוצים פחות טובים ממנו כפינטו ופאביאני עלו לעתים לפניו, מזל שיוסי מזרחי הגיע ותיקן זאת. בן שושן לא ניצל בזכות חוק לוזוני, אלא בגלל שפיות של מאמן.

איך מתחיל לשחק: ממשיך לשגע את המגינים כמו נגד הרצליה, יוסי מזרחי כבר לא יתעלם.

טוטו תמוז:

כמה דקות שיחק העונה: 183 מתוך 540.

מדד הקיפוח: בהתחשב שכולם הכינו את תמוז לספסל שמחכה לו בירושלים, אין לו מה להתלונן. השער היחיד שכבש בטח לא מבטיח לו עדיפות על פינטו או פאביאני.

איך הוא מתחיל לשחק: מפסיק להתנהל בצורה אגואיסטית, לומד לפרגן מול השער ומתעל את הכשרון שלו למאמץ הקבוצתי.

ליאור רפאלוב:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 0

מדד הקיפוח: לא קיים. רוני לוי טוען שהגישה של רפאלוב למקצוע הידרדרה השנה, אך גם אם לא, אף אחד לא מונע מהחלוץ/קשר להתעקש ולעזוב את הספסל של האלופה. אם מאור בוזגלו הצליח, גם הוא יכול. לפניו בהיררכיה נמצאים מאור מליקסון ויניב קטן, לאו דווקא זר כלשהו.

איך הוא מתחיל לשחק: עובר להפועל פ"ת (או כל קבוצה אחרת בליגת העל, חוץ מארבע הגדולות).

איתי שכטר:

כמה דקות הוא שיחק העונה: 468 מתוך 540.

מדד הקיפוח: לא קיים. שני שערים ובישול של החלוץ הצדיקו זאת.

איך הוא מתחיל לשחק: הוא כבר (למרות שלא יזיק לו לשפר כמה ממנהגיו הנרפים, שמא יגיע זר על חשבונו).

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully