חידת לחמן

קחו לדוגמה את אלי גוטמן. אין ספק שמדובר במאמן יסודי. לכל משחק הוא מתכונן באופן מקיף ומעמיק, צופה בקפדנות בקלטות של היריבה שלו, מנתח ביסודיות את המערך והטקטיקה שלה. השבוע, לשם שינוי, ההוראות שלו לשחקני מכבי נתניה היו פשוטות ומתומצתות: "בנוסף למגני העצם הרגילים, שימו גם מגני קרסול". נתניה מגיעה למשחק מול הפועל פתח תקווה, וגוטמן הצליח להבין מה הכי חשוב לעשות כשמתמודדים מול התלמידים של אייל לחמן: לשמור על הרגליים.

גוטמן לא לבד. העליהום התקשורתי על לחמן נסק לשיאים חדשים בשבועיים האחרונים. מחזור הפתיחה של הליגה, שבמהלכו הורחקו שני שחקני הפועל פ"ת, החייה מחדש את ההתקפה על האגרסיביות של המאמן. המגמה המשיכה במשחק גביע הטוטו מול מכבי חיפה, שבסיומו התלונן רוני לוי ש"פ"ת באו לשבור רגליים". אלן מסודי, ששיחק אצל לחמן בסכנין, לא הופתע ממה שהתחולל על הדשא. "חששתי לפני המשחק כי ידעתי מה מחכה לנו", אמר מסודי, "אני יודע מה לחמן דורש מהשחקנים".

לחמן עצמו, שצפה בהפסד 3:0 מהאוטובוס, נראה אומלל בסיומו. בנוסף לפתיחה הרעה של העונה, שהצליחה להשכיח את כל ההצלחות המקצועיות שהוא השיג בעבר, ההילה שלו כמאמן טקטיקן אט אט מתפוגגת. כל שנותר זה דימוי אלים ואמוציונלי. והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.

עבור רבים, תופעת אייל לחמן נשארת בגדר תעלומה. קיים פער גדול בין הדמות הסימפטית של המאמן לבין הכסחנות של השחקנים שלו על המגרש. תמיד מפתיע לראות איך מיד עם שריקת הסיום, בניגוד מוחלט לאגרסיביות שחניכיו הפגינו זה עתה על הדשא, הוא מצליח לשדר שלווה וקור רוח. הוא מתראיין בנימוס, עונה בסבלנות על השאלות, מסביר שוב ושוב בצורה הגיונית על הצורך באגרסיביות במשחק המודרני. הצופה מהצד, שמבחין בסגנונו הנעים ובלשונו הרהוטה, יכול להסיק כי השחקנים אינם מפרשים בצורה ראויה את ההוראות שלו. מי יכול להאמין שהאדם המרשים והקולח שניצב מול המצלמה הוא אותו אחד שמורה לחניכיו "לשבור רגליים", כפי שהגדיר זאת רוני לוי.

הדימוי שלו נע בין שני קטבים. חלק מספרים על מאמן גדול, גאון כדורגל ונשמה טובה, אחרים טוענים כי הוא אחראי על הקבוצות הכי אלימות בתולדות הכדורגל הישראלי. השחקנים שלו נתקלים באותה דילמה. רבים מהם מספרים שרק מחוץ למגרש, בשגרת האימונים, לחמן מגלה את פרצופו האמיתי - אדם עדין וטוב לב, שקשוב לכל הצרכים של שחקניו וממלא אותם בביטחון ובאהבה. המהפך האישיותי מתבצע עם שריקת הפתיחה. "בזמן המשחק, על הקווים, הוא אדם שונה לחלוטין", מספר אחד השחקנים שעברו אצלו, "הוא נהיה עצבני ולחוץ, הוא לא מצליח להשתלט על עצמו ומנבל את הפה".

המסרים הכפולים הללו מבלבלים. חלק מהשחקנים מספרים שרק בשביל מאמן כמוהו הם מוכנים להיקרע על הדשא. אחרים פשוט מתרחקים. למרות הטענות בסביבתו של לחמן על מגבלות תקציביות, היה מי שדאג להגיד בהפועל פ"ת, שהעזיבה של תמוז, שבחון, חסן ואברבנאל קשורה באופן ישיר להגעה שלו. בסביבתו של לחמן דוחים את הטענות הללו, וטוענים כי אף עזיבה לא היתה קשורה אליו, פרט לזו של מנור חסן, שהקבוצה לא היתה מעוניינת בשירותיו.

לחמן הוא אנציקלופדיה מהלכת לכדורגל. בגיל 18 הוא כבר למד בקורס מדריכי כדורגל בווינגייט, ומאז כל חייו הוא מאמן. התחביבים שלו, חוץ מכדורגל, זה כדורגל מהליגות הנמוכות. הוא מעיד על עצמו שהוא אוהב את המשחק, חולה עליו, מטורף עליו. אם כך, מדוע הקבוצות שלו תמיד כל כך משעממות, בונקריסטיות במסווה של טקטיקה? לחמן, כמו מורו ורבו אברהם גרנט, דאג להקיף את עצמו במספר עיתונאים, שמטרתם להסוות את האמת: הוא הגנתי ושמרן.

בתופעה הזו ניתן היה להבחין במשחקים בהם הוא שימש כפרשן בטלוויזיה. בעוד הצופים ראו על המסך משחק דל באירועים, הפרשן לחמן דיווח על טקטיקה מתקדמת, שיבח את העמידה הנכונה והילל את הסגירה ההרמטית. כשהוא אימן את סכנין הוא נהג להסביר (או לתרץ) לעיתונאים כי "כשאתה נחות איכותית, תוכל לסגור את הפער דרך אגרסיביות". לזכותו ייאמר שכשסכנין הפסיקה לשחק אגרסיבי היא איבדה מהאופי שלה ומהר מאוד ירדה לליגה השנייה, אבל למעשה, ההצלחה המפתיעה של הצמד הנפלא לימה-אסולין בעונת הגביע ההיסטורית, חיפתה על סגנון משחק הגנתי.

לחמן נוהג להזכיר מערך של 3:3:4 ואת העובדה שהוא קפדן במשימות ההגנתיות, אבל נותן דרור לחלוצים, שנוהגים לפרוח תחתיו. העובדה היא שמאז גמר הגביע עם סכנין, לא ראינו מהקבוצות שלו ניצוצות של כדורגל חיובי. קשה להאמין שנראה את זה מהפועל פ"ת חסרת הכישרון של השנה.

אבי לוזון טוען ש"מדובר באחד המאמנים הטובים בישראל". גם חלק גדול מאלה ששיחקו אצל לחמן עדיין מעריצים אותו. אוהד כהן, לדוגמה, סיפר כי "הוא מורה דרך. הדרישה שלו למצוינות ולמושלמות הובילה עשרות שחקנים לקריירה מוצלחת". עבאס סואן מוקיר לו תודה על כך עד היום. רבים מספרים על מאמן תומך, שידע להוציא מהם את המקסימום. המהללים אומרים שלחמן הוא המאמן היחיד שמצליח לשאוב נחישות מהכדורגלן הישראלי הבטלן והעצל. אחת השיטות העיקריות שלו היא שיחות המוטיבציה המפורסמות. ועדיין, יש שרואים בזה טקטיקה נלוזה.

"כשלחמן היה מדבר באסיפה לפני משחק בסכנין, זה תמיד היה פחות על כדורגל ויותר על פוליטיקה", סיפר מסודי, "יהודים נגד ערבים, ממש יציאה למלחמה. השחקנים היו עוזבים את חדר ההלבשה עם מוטיבציה לגמר גביע העולם". מקרה נוסף שממחיש את הסוגיה אירע אשתקד, כשאימן את קרית שמונה. בתקשורת דווח כי לחמן לא הפסיק את האימון למרות נפילת קטיושות בעיר. "הדי הפגזים והלחימה שנשמעו במהלך האימון רק חיזקו בנו את תחושת השליחות המוטלת עלינו כדי להביא חום, סיפוק וגאווה לקרית שמונה ולצפון כולו", הוא אמר לאחר מכן. חלק מהשחקנים הזרים לא האמינו שזה קורה להם.

לעודף מוטיבציה יש לעתים תופעות לוואי, ואחת מהן היא תוקפנות. שחקנים לא יכולים להישאר אדישים לאנרגיות המטורפות שמשדר להם המאמן, הם חייבים לפרוק אותן. לפעמים זה על הרגליים של הקולגות שלהם. לא במקרה שתי ההרחקות של פ"ת מול כפר סבא היו אחרי עבירות שבוצעו סמוך מאוד לספסל של לחמן. הם רצו להראות לו שהם רוצים, כמו שהוא ביקש. זה עלה להם בשני אדומים ותבוסה.

כיום לחמן עומד בפני צומת קריטי. המצב בהפועל פ"ת לא קל. ההנהלה מבולבלת, האוהדים מורדים, השחקנים חסרי ניסיון. הפעם נראה שלחמן עשוי להתברר כאיש הנכון בזמן הנכון. כשמדובר בקבוצת תחתית, משמעת טקטית יכולה להיות ההבדל בין עונה סבירה לירידה משפילה. זו הזדמנות מצוינת עבורו לרכוש מחדש את הדימוי של המאמן המצליח, זה שמוציא את המקסימום משחקנים אלמוניים. השלב הראשון יהיה לסיים 90 דקות עם 11 שחקנים. בהמשך הוא יצטרך גם ממש לכבוש שערים. אחרת, הוא יישאר רק עם המוטיבציה. קצת כמו שייע.