רק שימשיך ככה

טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, עד עכשיו יש לנו מונדיאל גדול (או כמו שנמני מגדיר אותו – מצוין!), עם שערים נפלאים, אווירה מדהימה, משחקים מותחים ומגמות התקפיות. עצוב לגלות כמה מהר הוא חולף על פנינו (בלי לשים לב כבר שוחקו 26 משחקים, יותר מ-40 אחוז), אבל נחמד לזכור שטרם הגענו לדבר האמיתי – הסיבוב המכריע בבתים ומשחקי הנוקאאוט. כבר אחרי תשעה ימים אינטנסיביים של כדורגל אפשר לזהות כמה מגמות דומיננטיות, שעוזרות להפוך את המשחקים לחגיגת הכדורגל שלה כולנו ציפינו. רק שימשיך ככה.

בניגוד למונדיאל הקודם, שבו הקהל האסיאתי היה נראה כאילו לקוח היישר מהפלייסטיישן (הומוגני, משעמם וחסר אופי), הפעם חזרנו לדבר האמיתי. אומנם לעתים נראה שהססגונית של האוהדים שהגיעו לגרמניה מתאימה יותר למצעד האהבה מאשר למשחקי כדורגל (יותר מדי בנות מאופרות שמחפשות מצלמה, פחות מדי חוליגנים שיכורים ואלימים), אבל זה בטוח עדיף על הצבא של הקוריאניות הצעירות של 2002, שהגיבו להתרחשויות בצרחות היסטריות כמו היו בהופעה של הראל סקעת. העידוד הגברי המסורתי שב לסורו, והקהל באיצטדיונים יודע מתי צריך לשיר ומתי לשרוק בוז, מתי להודות לשחקנים ומתי לקלל את השופט. נדמה לי שאפילו זיהיתי בקבוק שתייה מתעופף לעבר אחד הקוונים, וזה בסדר גמור. והכי חשוב, דרישת שלום חמה לשבדיות.

אומנם הרומנטיקה של אוהדי הכדורגל תמיד גילתה חיבה לסנסציות, אבל נראה שהפעם הנבחרות הגדולות הגיעו מוכנות ומרוכזות. בינתיים,תודה לאל, שום בונקר לא השתלם לאף מאמן פחדן. מי שהגיע לה לנצח ניצחה, מי שהימרה על הגנה קיבלה בראש. מלבד הניצחון של גאנה על צ'כיה והתיקו של טרינידד מול שבדיה, עד עתה לא היו הפתעות מרעישות, אבל אנחנו רחוקים מלהתלונן. דרום קוריאה ב-2002 ויוון באליפות אירופה היו די והותר. לפעמים זה נחמד לגלות שיש צדק בכדורגל.

בזמן שהמסורת של הנבחרות הגדולות ממשיכה להוכיח את עצמה, האפריקאיות ממשיכות לאכזב. עד עתה חמש הנבחרות מהיבשת השחורה השיגו רק 5 נקודות מ-24 אפשריות, כשהניצחון של גאנה על צ'כיה אומנם הצליח להציל להן מעט מהכבוד, אבל הדרך שבו הוא הושג (עם ההחמצות המדהימות והכרטיסים הצהובים המיותרים) רק מחזקת את העובדה שמצפה להם עוד עבודה קשה בתחום המנטלי. ואגב, כמה נוח שאת כל המחשבות הגזעניות לגבי האפריקאים אפשר להחביא מאחורי הקלישאה ש"הם נאיבים".

עד עתה ממוצע השערים עומד על 2.36 גולים למשחק, כשרק שלושה משחקים הסתיימו ב-0:0. ציפינו להרבה יותר גרוע. חשוב יותר, כבר עתה אפשר לכריז כי כמה מהשערים שנכבשו עומדים להיכנס לקלאסיקה, והתחרות על "שער המונדיאל" נראית קשה מתמיד: האם אלו הפצצות לחיבורים של להאם ופרינגס מול קוסטה ריקה במשחק הפתיחה, או אולי הטיל של רוזיצקי מול ארה"ב; לא שכחנו את הסלאלום של קונה מחוף השנהב מול הולנד, אבל גם הסיומת של טורס בספרד מול אוקראינה הייתה מחשמלת; ובכל זאת, בינתיים לוקח בגדול את ההובלה קמביאסו הארגנטינאי, בסיום המבצע הבלתי נשכח מול סרביה. יכול להיות שהטוב עוד לפנינו?

7 שערים הובקעו עד עתה ב-8 הדקות הראשונות (נתון שמתיישר עם הסטטיסטיקה, אך לא מסתדר עם תזת "המערכים הזהירים" האופייניות לטורנירים גדולים), אך יש להודות כי לא כולם עזרו למשחק להיות משוחרר יותר (ראו אנגליה-פראגוואי או פורטוגל-אנגולה). נתון מדהים אחר מראה ש-18 (!) שערים הובקעו ב-10 הדקות האחרונות. בחמישה משחקים היו אלה שערים מכריעים (גרמניה-פולין, שבדיה-פראגוואי, אנגליה-טרינידד, סעודיה-טוניסיה, אוסטרליה-יפן), שלמען האמת, עשו צדק עם המתרחש במגרש. אנחנו בעד.

השוערים התלוננו לפני המונדיאל שהכדור קל מדי ושקשה להם לשלוט עליו, אך למרות שהטרוניות הללו חוזרות ועולות לפני כל טורניר גדול - כנראה שהפעם יש משהו בדבריהם. 15 שערים הובקעו עד עתה מבעיטות מחוץ לרחבה, וקשה להאמין שמדובר במקרה. בעיטות מרחוק היוו מאז ומתמיד נשק מוכר להתמודדות מול הגנות צפופות (ואחרי הכל, מדובר בשחקנים המיומנים בעולם), אבל גם בצילומי הטלוויזיה ניתן לזהות שלא פעם במונדיאל הנוכחי הכדור תופס מין תאוצה מוזרה בעודו באוויר, וכמו טיל מיורט הוא נמשך לרשת העליונה. האמת, לא ברור מה פיפ"א עשתה עם הכדורים, אבל כל עוד הם עפים לחיבורים, מאיתנו לא תשמעו תלונות. ניתן לשוערים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם.

ובינתיים אצלנו, בארצנו הקטנטונת, מנסים ליישר קו עם העולם. אומנם 200 אלף פחדנים חסרי עמוד שדרה נכנעו והזמינו את חבילת המונדיאל, אך המשמעות היא שעדיין ישנם כ-800 אלף בתי אב שנאלצים לשוטט ברחובות הערים הגדולות, בחיפושם אחר פינה שקטה שבה אפשר לראות את מה שיש לעולם להציע. התוצאה מרנינה: בערבי הקיץ החמימים, בעוד הבריזה מנשבת והבירה מצננת, עם ישראל יוצא לבלות וגודש את בתי הקפה והפאבים. קולותיהם של איינשטיין ונמני מהדהדים מכל עבר, ולפתע תרבות הצפייה בחברותא, שמעולם לא הייתה קיימת פה, תופסת תאוצה. לפחות יצא לנו משהו נחמד מתאוות הבצע של צ'רלטון.