בית הגזענים

בית 8 נראהבמבט ראשון חד צדדי. האירופאיות, ספרד ואוקראינה, הן הפייבוריטיות הברורות, כשמולן תתייצבנה טוניסיה וערב הסעודית.

בכל הקשור לערב הסעודית, נראה שהתחזיות יהיו נכונות, אבל ההפתעה הגדולה של הבית, שיזכה ככל הנראה לאחוזי צפייה נמוכים, עשוייה להגיע מכיוונה של טוניסיה, לה יהיה זה מונדיאל שלישי ברציפות.

למרות השמות השמות הספרדיים הגדולים, דווקא אוקראינה נראית כנבחרת הטובה ביותר בבית הזה, במיוחד לאור העובדה שאת ספרד מדריך לואיס ארגונייס המיושן.

בכמה מילים:

הספרדים עברו תלאות וייסורים בדרכם למונדיאל, ועלו רק אחרי קרב ישיר בפלייאוף מול סלובקיה. במשחק ידידות שאירחו באלבסטה לפני כשבועיים הם סיימו ב-0:0 מול רוסיה, אבל יותר מהתוצאה המאכזבת בלטה היכולת החלשה. לואיס ארגונייס, שבשנתיים בהן הוא מאמן את הנבחרת הסתבך בשתי פרשיות גזעניות, נראה כמו האיש הלא נכון בזמן הלא נכון. מדובר במאמין גדול בקבלה, והוא משתדל מאוד שציוד האימון של הנבחרת, מהקונוסים ועד לגופיות האימון, לא יהיה בצבע צהוב, שלטענתו מביא מזל רע. אולי זה יעזור.

שימו לב ל:

ססק פברגאס. בכל אשר הוא פנה העונה, כוכבו של הקשר הקטלאני זרח מעליו. חודשיים אחרי שחגג את יום הולדתו ה-19 , פברגאס אמור לפתוח במרכז הקישור הספרדי, אם ארגונייס ייתן לו את הצ'אנס. אחרי שארסן ונגר זרק אותו למים העמוקים והילד שחה כמו גדול, אין סיבה שזה לא יקרה. השאלה היחידה היא אם פברגאס יכול להתאושש מהעונה המתישה ולהמשיך להצטיין גם בקיץ הארוך. במשחק האימון האחרון מול קרואטיה הצטיינו גם צ'אבי, אינייסטה, לואיס גרסיה ופרננדו טורס. שחקן נוסף שכדאי לשים עליו עין הוא המתאזרח הברזילאי מרקוס סנה, שנהנה אף הוא מעונה טובה במדי ויאריאל.

פלוס:

הספרדים משתלטים לאט על אירופה, כפי שעשו הצרפתים לפניהם. ברצלונה הלכה עד הסוף העונה בליגת האלופות וסביליה בגביע אופ"א. גם יריבתה בגמר נהנתה משירותיהם של פברגאס וחוסה אנטוניו רייס. לפני כן בלטו לואיס גרסיה וצ'אבי אלונסו בליברפול של המאמן הספרדי רפא בניטז. אין עוררין על הדומיננטיות של הקבוצות הספרדיות באירופה ועל איכות הליגה המקומית, ועכשיו זהו הזמן למצות את הפוטנציאל הענק גם ברמה הבינלאומית.

מינוס:

המאמן. עם שחקנים כמו שיש לו ועם התחושה שהנה הם סופסוף הבשילו ומוכנים ללכת עד הסוף, ארגונייס היה חייב לעשות הרבה יותר. עם כל הכבוד לנבחרת טובה כמו סרביה, ספרד הייתה חייבת לסיים לפניה בבית המוקדמות ולא יכולה הייתה להרשות לעצמה לא לנצח נבחרת כמו בוסניה. ארגונייס יחגוג 68 בעוד קצת פחות מחודשיים וקיבל את ניהול הנבחרת כשהוא הרבה מעבר לשיאו. המאמן הוותיק זכה באליפות אחת עם אתלטיקו מדריד בקריירת אימון שנמשכת יותר מ-30 שנה, וגם היא הייתה ב-1977. התואר האחרון בו זכה כמאמן היה הגביע הספרדי הזניח, בו זכה עם אותה אתלטיקו ב-1992. בשנים האחרונות הוא נכשל שוב ושוב והוא פשוט לא רלוונטי לכדורגל במודרני. אם ימשיך ללכת עם השחקנים הזקנים, הסיפור ייגמר מהר.

תסריט אופטימי:

כל דבר מעבר לרבע הגמר.

תסריט פסימי:

רבע גמר ומטה.

בכמה מילים:

אם נתעלם מהשמות ונתרכז ביכולת, אוקראינה היא הפייבוריטית של בית 8. את הנבחרת מדריך המאמן אולג בלוחין האגדי, שכשחקן כבש 211 שערים ב-433 משחקים במדי דינמו קייב, ששלטה בכדורגל הסובייטי. הוא גם היה חלק בלתי נפרד מנבחרת ברית המועצות בשנות ה-70 וה-80, עם 42 שערים ב-112 הופעות. בלוחין מוליך נבחרת ממושמעת עם שם גדול אחד (אנדריי שבצ'נקו) ו-22 פועלים.

הכדורגל הקבוצתי והפשוט של אוקראינה עשה את העבודה, ואסור להתעלם גם מהעובדה שהנבחרת עד גיל 21 סיימה במקום השני באליפות אירופה, עוד הישג שמצביע על עוצמת הכדורגל של המדינה.

שימו לב ל:

ארטם מילבסקי. חלוצה התמיר (1.90 מטר) של דינמו קייב יגיע למונדיאל הישר מאליפות אירופה עד גיל 21, שם ביסס את מעמדו כאחד מחלוצי העתיד בכדורגל האירופאי. הוא ניחן בטכניקה מצוינת יחסית למימדיו, ונהנה ממשחק מאוד מגוון. עם הגב או הפנים לשער, מחוץ לרחבה או בתוכה - מילבסקי מסוכן בכל מצב. כנראה שלא ישחק הרבה במונדיאל, אבל כדאי לנצל כל דקה שנראה אותו על הדשא כדי לעקוב אחרי אחד מהכוכבים הבאים של הכדורגל האוקראיני.

פלוס:

אוקראינה מגיעה לטורניר בכושר שיא. נבחרתו של בלוחין הייתה לאירופאית הראשונה, מלבד גרמניה המארחת, שהעפילה למונדיאל. מהבית המוקדם היא עלתה אחרי שהותירה שמות גדולים כמו יוון, טורקיה, ודנמרק להיאבק על פירורי המקום השני. גם משחקי ההכנה האחרונים (0:4 על קוסטה ריקה, 0:0 עם איטליה), הוכיחו שהאוקראינים מגיעים למונדיאל בשיאם.

מינוס:

אולג בלוחין: "כמה שיותר אוקראינים שישחקו בליגה, ככה יהיה טוב יותר, והם יהוו דוגמה לדור הצעיר. תנו להם ללמוד יותר משמות כמו שבצ'נקו ובלוחין ולא מכל מיני זומבה-בומבה שהורידו מהעצים, נתנו להם שתי בננות, ועכשיו הם משחקים בליגה האוקראינית". אחרי דברים כאלה, בלוחין אמור לקבל מנה מאלילי הקארמה. מינוס אפשרי נוסף הוא, לא תאמינו, אנדריי שבצ'נקו. הכוכב מגיע כשהוא לא כשיר ב-100 אחוז, וייתכן שהראש שלו נתון למעבר לצ'לסי. טורניר בינוני שלו יפגע רבות באוקראינים.

תסריט אופטימי:

אחרי שבדיה ובולגריה ב-1994, קרואטיה ב-1998, וטורקיה ב-2002, אין שום סיבה שאוקראינה לא תמשיך את מסורת האנדרדוגיות האירופאיות בחצאי הגמר. היא בהחלט מסוגלת לכך.

תסריט פסימי:

שבצ'נקו נפצע כבר במשחק הראשון וגומר את הטורניר. אוקראינה נכנעת לטוניסיה בקרב על הסגנות בבית.

בכמה מילים:

כשאנחנו מדברים על נבחרות אפריקאיות, בדרך כלל הכוונה לקמרון וניגריה, ובשנים האחרונות גם לסנגל ולחוף השנהב, אבל כמעט אף פעם לא לטוניסיה. בשקט יחסי לעומת האפריקאיות האחרות, מגיעה טוניסיה למונדיאל שלישי ברציפות והיום ניתן לקבוע בודאות שביחד עם קמרון וחוף השנהב, והרבה לפני ניגריה וסנגל, היא מרכיבה את שלישיית הצמרת של היבשת הדרומית.

הטוניסאים נמצאים בהתקדמות מתמדת, ולמרות שנעצרו ברבע גמר אליפות אפריקה השנה בשל תצוגת שיא של וינסנט אניימה בקרב ההכרעה בפנדלים מול ניגריה, הם הציגו כדורגל יפה עם הנעת כדור מהירה, ונראו כנבחרת הכי קבוצתית ומסודרת באליפות.

שימו לב ל:

קאיס חודבאנה. הקשר עושה המשחק של הטוניסאים, שמשחק בקוניאספור הטורקית, נתן אליפות אפריקה מרשימה, עם מסירות חכמות לחלוצים ועם בעיטה טובה מרחוק. לחודבאני יהיה זה מונדיאל שלישי, והוא מתקרב להופעה ה-100 שלו בנבחרת. כשהוא לובש את מספר 10 המסורתי של עושי המשחק, מומלץ לשים לב לקשר בן ה-30 שמדביק את כל החוליות הטוניסאיות, ומנצח על הנעת הכדור.

פלוס:

בראש ובראשונה, רוז'ה למר. מאמן מנוסה, שלמרות כישלון במונדיאל הקודם עם נבחרת צרפת, מחזיק בקבלות, בהן זכייה ביורו 2000 ובגביע הקונפדרציות שנה מאוחר יותר. פלוס נוסף טמון בעובדה שהנבחרת הטוניסאית רצה כבר הרבה זמן ביחד, ותהיה אחת הנבחרות היותר מגובשות בטורניר. וגם יש לה אחלה כינוי - "הנשרים של קרתאגו",

מינוס:

למרות הקבוצתיות, הגיבוש, והעובדה שלהם זהו מונדיאל שלישי ברציפות, השחקנים של טוניסיה פשוט הרבה פחות טובים מאלו של ספרד ואוקראינה.

תסריט אופטימי:

לא משנה נגד מי, על חשבון מי, ומה תהיה התוצאה, סופסוף רואים שמינית גמר.

תסריט פסימי:

עליית שלב? אולי בעוד 4 שנים.

בכמה מילים:

הסעודים העפילו למונדיאל רביעי ברציפות, אבל בניגוד גמור לעליה המפתיעה לשמינית הגמר ב-1994, ימשיכו לעשות בושות גם בגרמניה, כשנקודה בודדת תהווה עבורם הצלחה.

שימו לב ל:

מוחמד אל אנבר בן ה-21 מכונה בערב הסעודית "הרונאלדיניו הסעודי". אז יאללה, שיוכיח. חלוצה הצעיר של אל הילאל נחשב ליורשו של סמי אל ג'אבר המיתולוגי, שיפרוש בקרוב. שערו החשוב ביותר בנבחרת היה שער הניצחון מול דרום קוריאה (0:1), שער שהבטיח את העלייה הסעודית משלב המוקדמות.

פלוס:

הפלוס הגדול של הסעודים הוא הניסיון. שימו לב לנתונים הבאים: מוחמד אל דאייה: 181 הופעות בינלאומיות, סמי אל ג'אבר: 160 הופעות, חוסיין סולימאני: 97 הופעות, וזה ממשיך עם מספרים דמיוניים. אם למישהו יש קצת (יותר מדי) זמן פנוי והרבה סבלנות, שייקח מחשבון ויתחיל לספור את סך ההופעות בסגל הסעודי. הכי הרבה המונדיאל, באחריות.

מינוס:

גם כשגדלים שחקנים מוכשרים בערב הסעודית, הם לא יוצאים להתפתח באירופה. הפער האיכותי של השחקנים הסעודים מזה של שאר הנבחרות בבית הינו גדול, והכדורגל הסעודי, לפחות ברמה החשיבתית, מפגר שנות אור מאחורי 31 הנבחרות האחרות בטורניר העולמי.

תסריט אופטימי:

שתי תוצאות תיקו יהיו הישג, בעצם גם נקודה אחת.

תסריט פסימי:

שדי ה-8:0 מול גרמניה במונדיאל הקודם שבים לרדוף את הסעודים, שמסיימים עם 0 נקודות, שער זכות בודד, ו-14 שערי חובה.