וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שיא השפל של ברקוביץ'

12.2.2006 / 16:02

בימים כתיקונם, מפגש בין מכבי חיפה (20:50, ישראל 10) עם גדול שחקניה היה מעמיד מדינה שלמה על הרגליים. היום ברקוביץ' לא חשוב. וגם: אדלשטיין עוצם עיניים. הערות המערכת

ברקוביץ' לא רלוונטי (חמי אוזן)

את המשפט הזה בטח כבר קראתם לא פעם העונה, אבל רגע השפל האמיתי של אייל ברקוביץ' הגיע הבוקר, כשאף אחד מכלי התקשורת לא התייחס למפגש שלו מול מכבי חיפה. בימים כתיקונם, התנגשות ענקים כזאת, מפגש בין גדול שחקני מכבי חיפה נגד הקבוצה שלא רצתה להחזיר אותו, היה תופס 50 אחוז מתכולת מוספי הספורט. כתבות נוסטלגיה, ראיונות עומק, תגובות חברים. בכל זאת, אייל ברקוביץ' נגד מכבי חיפה. זה כמעט כמו שאלי אוחנה ישחק נגד בית"ר.

בשנתיים האחרונות עברנו אירוע דומה, כאשר אבי נמני שיחק נגד מכבי ת"א, אירוע שזכה לחשיפה חסרת תקדים, בעיקר בפעמים הראשונות. הסיבה העיקרית להבדל היא שברקוביץ' כבר מזמן לא כדורגלן לגיטימי ורציני, להבדיל מנמני של בית"ר. סוג של קריקטורה, עם ערך הספורטיבי ששואף לאפס. אפילו ארז מסיקה משחק היום יותר טוב ממנו. מי אשם בכך, ברקוביץ', קלינגר, קאנן או התקשורת, זה כבר לא רלוונטי. קשה להאמין שרוח הדברים עומדת להשתנות הערב.

המאזן של אדלשטיין (אודי הירש)

ביום חמישי הגיע ארז אדלשטיין במצב רוח קרבי לאולפן "חמישיות". יממה אחרי שקבוצתו הבטיחה את עלייתה לרבע גמר גביע יול"ב, הביע המאמן את זעמו על הביקורת שסופגת ירושלים בעת האחרונה, וניפנף במאזנה בכל המסגרות – 5:25. יומיים לאחר מכן הפסיד להפועל תל אביב ביד אליהו.

במבט ראשון, דבר לא קרה: בשנה רגילה, הפסד של הפועל ירושלים ליריבה מתל אביב במשחק חוץ הוא כמעט צפוי. אלא שלהפועל ירושלים יש תקציב של 6 מיליון דולר, בעוד הקלעי השני של הפועל ת"א היה מושון יעקוסי, שלא היה מוצא מקום בסגל הרחב של הקבוצה ממלחה. כבר תקופה ארוכה שירושלים משחקת איום ונורא, אבל מנצחת. אדלשטיין העדיף לעצום עיניים (גם במקרה הקטטה בין טפירו לג'נקינס), ולהביט במאזן. הבעיה של הפועל ירושלים אינה טמונה בפרשנים שמבקרים אותה, אלא בבעיות קשות של חיבור וחוסר משמעת. ואם אדלשטיין לא יתעשת במהרה, המאזן יירד ל-7:25 ביום חמישי, אחרי חצי גמר הגביע מול בני השרון. מעניין מה יהיה לגאידמק להגיד על אובדן תואר. דעתו של הבוס, ולא זו של הפרשנים, תכריע את עתידו התעסוקתי של המאמן, והיא זו שצריכה להטריד אותו באמת.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

רדו מקאנן (שחר פרנהיימר)

בשבוע שעבר פתח מחדש יו"ר ארגון המאמנים, אמנון רז, את המאבק התמוה נגד מאמן מכבי ת"א, טון קאנן. שהחל יומיים לאחר שנכנס לתפקיד. רז הפיץ טענה כי קאנן לא מחזיק ב"תעודת מקצוען", סוג של תעודה משלימה, שרק ארבעה מאמנים ישראלים מהתהדרים בה כיום. בלי לפגוע בכבודו של אף אחד, הגיע הזמן שכל אלו שאמורים להוות דוגמא לשחקנים הצעירים, יפסיקו עם ההתנהגות הקטנונית והמבישה הזאת.

אפשר להתווכח על הסגנון של קאנן, על התספורת שלו ועל יכולתו כאשף יחסי ציבור. אבל אם בתעודות עסקינן חשוב לומר לזכותו: הבחור סיים בהצטיינות את המחזור שלו בבית הספר למאמנים של התאחדות הכדורגל הגרמנית בקלן, הנחשב לאחד הטובים בעולם, וקיבל את הזכות לעבוד במחלקת נוער ברודה ההולנדית. במועדונים אחרים עסקו בתפקידים מקבילים מרקו ואן באסטן ולואי ואן חאל, במדינה שמצמיחה כבפס ייצור כשרונות ברמה עולמית. הראשון התקדם הישר מהתפקיד הזוטר באייאקס למשרת אימון הנבחרת. אם גיא לוי קיבל את הנבחרת הצעירה על אף הישגיו הדלים (ויכול להיות שהוא מוכשר דיו), וויקו חדד מנהל את קורס המאמנים, לרז וחבריו מוטב לשמור על שתיקה, ולחפש מטרות אחרות, שלא מריח מהם ניחוח לא נעים של שנאת זרים.

הגזענות של פיפ"א (חמי אוזן)

את העונש חסר הפרופורציות שחטפה טורקיה מפיפ"א, 6 רדיוסים, בעקבות תקרית המנהרה במשחק הפלייאוף נגד שוויץ, יש לקשור למלחמת הנצרות באיסלאם שמתקיימת בעיראק הכבושה ושכונותיה והחשש התת מודע של המערב מפני ה"ברבריות" של המזרח. חשש שהיה קיים לאורך ההיסטוריה וגם היום בקרב הרבה חברות לבנות מפני המסתוריות של השחור, של השונה, מפני הזעם העצור בתוכו. חשש שגרם לאותן חברות לבנות לדכא מיד ובגסות כל ניסיון מרד ופרץ של עצמאות אצל האחר, השונה.

אחרת, קשה להבין מדוע החליטה פיפ"א לנקוט ביד קשה כל כך, שלא לומר אלימה, בתגובה לאירוע באיסטנבול, שלא היה יותר חמור מהפגיעה של אוהדי רומא בשופט אנדראס פריסק וזריקת החזיזים של אוהדי אינטר על דידה, שהסתיימה בעונש קל יותר. אחרת קשה להבין מדוע האלימות הטורקית הרבה יותר מפחידה את פיפ"א מאשר זאת האיטלקית. הקשר בין חוסר ההתלהבות של האיחוד האירופי לקבל לתוכו את טורקיה לבין החלטת פיפ"א הוא ברור.

כל העולם שכונה (דוד רוזנטל)

את גביע דיוויס כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין. באיזו יבשת אנחנו, אירופה או אפריקה? באיזה בית אנחנו, תחתון, בית ההישרדות, בית המיני-הישרדות או ליגה ב' מחוז הצפון?

למרות התהיות הללו, יש אירוע טניס פעם בכמה חודשים, וכיף לחגוג אותו. זה מרכז עניין, זה נחמד וזה מעורר געגועים לימים היפים של גליקשטיין ומנסדורף. מה שלא ברור בכלל הוא העניין הזה עם המשחק החמישי, שמשוחק לעתים קרובות גם אחרי שהסדרה הוכרעה. למרות ההפסד של ישראל לסרביה, משחקים נועם אוקון ויאנקו טיפסרביץ'. תארו לכם שבסדרת הטוב מחמישה בכדורסל ישחקו עוד משחק אחרי שהיא כבר הוכרעה או שבפנדלים יבעטו עוד כדור אחרי שהמנצחים כבר רצו להתחבק.

אבל לא רק בטניס יש חלמאים. משחק הפרו-בול, הוא האולסטאר של הפוטבול, יתקיים הלילה על בסיס דומה. אחרי שהעונה הסתיימה, עושים משחק כוכבים. בבייסבול, בהוקי, ובכדורסל תופסים טרמפ על שיא העניין של אמצע העונה ושם מקיימים את האולסטאר. רק בפוטבול עושים את זה אחרי הסופרבול. כמו שאמרו חז"ל: כל העולם – שכונה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully