השפיץ של הספין

מכיוון שאין בישראל כדורגל אמיתי, עם תחרותיות, הישגים וקהל, חובבי הספורט למעשה מתעסקים רוב הזמן רק בטלנובלה של הענף ובהתפתחויות הדרמטיות של הדמויות המעורבות בו. התככים, המריבות והשינויים הפרסונליים נמצאים במוקד העניין של התקשורת, שמתפקדת כבמאית ראשית של אופרת סבון. צריך להיות תמים באופן קיצוני כדי להאמין שאנשי המקצוע נשפטים רק על פי ההישגים שלהם. הדמות שמצטיירת לצופה מהטלוויזיה וההתנהלות של המאמנים במדיה חשובות לא פחות מאשר התוצאות על הדשא.

לאור זאת, ברור שבעבור מאמן הכדורגל הישראלי יהיה זה בזבוז זמן לצאת להשתלמויות במילאנו ובמנצ'סטר. עדיף לו לבחור טקטיקה תקשורתית הולמת, לדבוק בה ולהתחיל להתקדם בשדה המוקשים של הענף. האם ישנה דרך "נכונה" להתנהל עם התקשורת? מה יותר יעיל - השיטה הידועה של גרנט, אמן ההסתחבקויות, שמשתדל לנגב חומוס עם כל דמות משפיעה בעולם הספורט? או שמא הקורקטיות של קשטן, שקנאי לפרטיותו ומקמץ בראיונות? איך מתחמנים את התקשורת? איך הצליח מיסטר קאנן, שאף אחד חוץ מאשתו לא שמע עליו עד לפני כמה חודשים, להימרח על שערי כל העיתונים בישראל כבר חודשיים רצוף? ד"ר יריב בן אליעזר, יועץ תקשורת מהמרכז הבינתחומי הרצליה, מנסה לפענח את הטקטיקה התקשורתית של דמויות המפתח בכדורגל הישראלי.

השיטה: לירות לכל הכיוונים

בן אליעזר: "אמן הספינים. הוא נמצא איתנו רק כמה חודשים, אך עבר עליות ומורדות, שלדבריו, מספיקות לאדם לשלוש שנים. בינתיים אין אצלו אמצע – או שהוא למעלה או שהוא למטה. במסיבת העיתונאים הראשונה הוא ישב ליד הטייקון הרוסי, ונראה אבוד ומפוחד כמו כיפה אדומה ביער. אחר כך, עם בואו של פרננדז, הוא ניסה להפוך לזאב הרשע. במסיבת העיתונאים המפורסמת הוא השתחצן בפני הצרפתי, התרברב, הכריז ש'על פי יישק דבר'. בית"ר הייתה על הגל, המאמן המצליח אחז ביד אחת מחברת, ביד השנייה נופף לקהל, ושאר הידיים שלו בחשו מאחורי הקלעים.

"לאחר מכן שוב התפקידים התחלפו. קאנן נבעט הביתה, וצולם על הספסל במגרש האימונים עם פרצוף של קורבן מבויש ואומלל. היה כבר על סף גירוש כעובד זר, ומתוך ייאוש החל לירות לכל הכיוונים. שלח רמזים לעיתונות על התעניינות ממכבי ת"א, נפגש עם גורמים בהפועל ת"א, קושר להפועל ירושלים. בשלושת העיתונים במקביל הוא ניתח מקצועית את הטעויות של פרננדז נגד חיפה. ניצל את קסמו האישי ואת קשריו עם מסעדן ירושלמי ושדר רדיו, וכרגע הגלגל שוב התהפך: קאנן הוא המאמן של המועדון הכי מסוקר בישראל. בקצב הזה, הנפילה הבאה היא רק עניין של זמן".

המלצה: לנצח, לנצח ולנצח. כל עולם הכדורגל מחכה לו בפינה.

הבעיה: קריאה שגויה של המפה

"במסיבת העיתונאים שבה הוצג, הוא ישב בשקט והקשיב בסבלנות לתצוגת הכוח של קאנן ולא הגיב. האיפוק וגדלות הנפש שלו נסתיימו מהר מאוד, ותדמיתו האצילית השתנתה. כאקט נקמני פיטר את קאנן, השפיל אותו, והכריז שמצדו הוא יכול להיות מאמן נוער, סקאוט או אפסנאי.

"בניגוד לקאנן, פרננדז עדיין לא קלט נכון את המנטליות שלנו. ההולנדי אימץ לעצמו את הגינונים המזרח תיכוניים, כמו הסתחבקות עם עיתונאים, הדלפות לתקשורת וההשתדלות להיות בסדר עם כולם. הצרפתי, לעומת זאת, כמו נילסן בשעתו, מתנשא עלינו. בגלל עברו המרשים, המוניטין שצבר והישגיו כשחקן ומאמן, הוא מצטייר כאירופאי נאור במסע צלב, שבא למזרח התיכון הלא מפותח ומנסה להטמיע בנו את הערכים של היבשת המתקדמת. בינתיים היהירות שלו (והצורך במתורגמן) מייאשת את התקשורת, שכבר החלה להתנקם בו. כרגע הוא נמצא במומנטום רע, חייב ניצחון או שניים כדי להרגיע את העניינים".

המלצה: אם לא עברית, לפחות שילמד אנגלית.

המדיניות: חשיפת יתר מטורפת

"התחיל בתור מיליארדר רוסי, שהתגלה כפילנתרופ. קנה את הפועל ירושלים כדי ליצור תחרותיות בכדורסל, אבל אז הבין שהסיפור האמיתי הוא הכדורגל, וקנה את בית"ר. הרדיפה האובססיבית אחר פרסום הביאה לכך שעם הזמן הפך לאייטם קבוע בכל אירוע טלוויזיוני. הוא נפגש עם הרב עובדיה יוסף, תרם כליות לנזקקים אצל דודו טופז, נידב מיליונים לסכנין. הכניס לעולם את הכדורגל את השילוב המבורך של הון-ספורט, שמתברר לאט לאט כשילוב טמא של הון-ספורט-שלטון. רודף כוח, רוצה לקבל מעמד פוליטי, ולכן שואף לחשיפה תקשורתית מקסימלית. בינתיים הוא עוד לא נשרף ועומד בכל הבטחותיו (פרננדז, לרואה), אך סימני השאלה לאט לאט עולים".

המלצה: להכניס ללקסיקון את המילה "לא", בייחוד כשדודו טופז מתקשר.

הטקטיקה: הורדת פרופיל

"בניגוד לגורמים הזרים שנכנסו רק לאחרונה לעולם הכדורגל המקומי, אוחנה וקלינגר נחשבים לאייקונים בעלי מעמד, כוכבים ותיקים ומנוסים. שניהם שחקני עבר גדולים, בעלי דימוי מצליחני, שסבלו מעליות ומורדות בקריירת האימון. אוחנה פוטר בבושת פנים מבית"ר, הבליג ולא הוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת. הסתגר בביתו לאחר הפיטורים, נתן לסערה לחלוף, השאיר את מרכז הבמה למחליפיו. רצף האירועים המטורף של הכדורגל המקומי השכיח תוך שבועות ספורים את כישלונותיו המקצועיים של אוחנה כמאמן. התגעגענו. חודשיים בלי אוחנה נראו כמו נצח.

"עברו המפואר ולשונו החלקלקה סללו את דרכו חזרה לעמדת הפרשן. הוא יצא חזק יותר ונשכר מהשתיקה שלו, שנתפשה כשתיקה אצילית. באותה דרך בוחר בימים אלה קלינגר. מוריד פרופיל סטייל בגין, לא מתראיין, נותן לאחרים לעשות טעויות, מחכה להזדמנות הנכונה כדי לפרוץ בחזרה קדימה. אוחנה וקלינגר יודעים שלתקשורת יש נטייה ברורה לשכוח דברים במהירות. כמו ששכחו להם את ההצלחות ושחטו אותם, ככה ישכחו לו את הכישלונות ויהללו אותם".

המלצה: לא למהר לחזור למעגל המאמנים. למה להכתים שוב את התדמית בהפסדים מיותרים?

המיומנות: אמן תקשורת

"המאמן שהביא את ההתנהלות עם התקשורת לדרגת אמנות. העיסוק שלו בעיתונות כבר עבר מזמן את גבול הסביר. אברם מוכר כאבי שיטת המקורבים, המנהל שיחות אל תוך הלילה עם עיתונאים, שולח אס.אם.אסים, מנסה להתערב בכתבות, משדל לשנות כותרות. עם השנים בנה לו קליקה משלו, שדרכה נהג להעביר מסרים לשחקניו. הוא קוסם".

אזהרה: מי שהולך לישון עם כלבים, מתעורר עם פשפשים.

תפישת העולם: לא מלכלך את הידיים

"ראש הקבוצה של המאמנים המשעממים, כשרוני לוי נושף בעורפו. קשטן מודע לחשיבות של התקשורת בספורט המודרני, אך שומר ממנה מרחק. לא מתחנף אליה, לא מסתחבק, תמיד קורקטי, דיסקרטי שצריך. מבקש להישפט על פי הישגיו המקצועיים, ולא על פי כמויות הקפה שהוא שותה עם עורכים בכירים. מדבר באיטיות מעייפת, לא עובר מסך, שולף כל פעם את אותן קלישאות נדושות. ככל הנראה מחזיק בדעה לא כל כך חיובית על עיתונאים. דווקא הגישה הקשוחה יוצרת הילה סביב הדמות המסתורית, שאינה ניתנת לפיצוח".

המלצה: מי אנחנו שנמליץ משהו לאלוהים?