עובדה או אגדה: ספיישל פתיחת העונה

גיל קדרון - אגדה:

למרות מה שהאמריקאים חושבים, ג'ינובילי לא פרץ לגדולה רק בפלייאוף האחרון. הוא היה גדול כבר מזמן. רק שהמאמן גרג פופוביץ' יודע שבאליפויות לא זוכים בחודשים נובמבר עד אפריל, אלא במאי ויוני. לכן הארגנטינאי המלהיב לא מבלה יותר מ-29 דקות בממוצע על הפרקט. בפלייאוף המספר הזה עולה, ואיתו גם התפוקה הכללית, ואז ארה"ב כולה כמרקחה. העונה נראה מור אוף דה סיים (בערך 16 נקודות, 5 כדורים חוזרים ו-4 אסיסטים), עד שיגיע הפלייאוף. אמריקה שוב תהיה מופתעת ממה שמאנו יודע לעשות, תשכח הכל לקראת העונה שלאחר מכן, וחוזר חלילה. כדי לתפוס מקום של כבוד ליד הסופרסטארים, הבחור צריך לחזור בגלגול אחר ולהיוולד בארץ החופשיים ובית האמיצים.


דן לזר - עובדה:

בעונה הרגילה מאנו לא ייתן מספרים מרשימים יותר מאשר העונה שעברה. הסגנון הנוקשה שלו, עם הכניסות המשוגעות והזוויות המטורפות, לא יאפשר לו להשלים 82 משחקים. לפלייאוף, לעומת זאת, מאנו יגיע בטירוף, אחרי שכל הקיץ חשב על תואר ה-MVP של הגמר שנלקח ממנו בסדרה מול הפיסטונס. הארגנטינאי יודע מה הוא צריך לעשות כדי להיות ה-MVP של הגמר השנה (וזה יותר ממה שצריך שחקן אמריקאי לעשות), והוא יעשה זאת.


עומר קהת - אגדה:

ג'ינובילי כוכב על, אבל בינו לבין מעמד האלים עומד איש אחד - גרג פופוביץ'. מבחינת האמריקאים, שחקן שלא קלע מעל 20 נקודות לאורך הקריירה או לקח יותר מ- 10 ריבאונדים לא יכול להיחשב לאחד מהכי טובים. אילו ג'ינובילי היה משחק במקום אחר, הוא היה משיג נתונים אלה ללא קושי וזוכה בתהילת עולם. במקום זאת הוא משחק 30 דקות בממוצע במועדון הכדורסל הטוב בעולם וחוגג עם טבעות אליפות. מה עדיף?


אריק גנות - עובדה:

הארגנטינאי המעופף הלך והשתבח עם כל עונה שעבר ב-NBA, ועדיין לא הגיע לשיא. משחקן שישי מוערך באליפות הראשונה, הוא הפך ל-Runner up במרוץ ל-MVP של הגמר באליפות השניה. בעונה הרגילה הוא ישחק יחסית מעט, אבל אחרי שיקבל את ה-MVP בגמר השנה - לא יישארו ספקות לגביו.

גיל קדרון - אגדה:

אחד הדברים החשובים בקבוצת כדורסל היא ההיררכיה בין השחקנים. כל אחד צריך לדעת מה תפקידו ומה המאמן רוצה שיעשה. בעונה שעברה ההיט היו מופת להיררכיה, כאשר מסביב לשאקיל ו-וויד היו שורה של רול פליירס ממושמעים ואנרגטיים. וכיום? עוד לפני שהעונה התחילה אנטואן ווקר מדבר על תפקיד מוגדל, הפלאש מתוסכל מחוסר הכימיה, הדיזל מספר לעיתונות שהוא ידאג למשמעת, והמאמן סטן ואן גנדי נראה מיואש מהאנוכיות וחוסר המחץ ההתקפי של חניכיו. פט ריילי כבר מחדד את הסכין.


דן לזר - אגדה:

אנטואן ווקר, פייטון ו-וויליאמס הם לא מסוג השחקנים שתורמים לכימיה הקבוצתית. מיאמי הייתה מצויינת בשנה שעברה ולא הלכה עד הסוף בעיקר בגלל תכנון לקוי של העונה (עייפות פיזית של שאק ו-וויד) ובגלל חוסר מזל (פציעות בעיתוי קריטי). בקיץ האחרון היו יותר מדי שינויים לא מוצדקים בסגל, והשילוב של שני הג'ונסים והפלאש היה מוצלח יותר מאשר זה של וויליאמס, וויד ופוזי. ככלל, קבוצה שאנטואן ווקר יושב על הספסל שלה, לא יכולה ללכת רחוק.


עומר קהת - עובדה

מיאמי אכן השתדרגה, רק קצת קשה לראות את זה, כי לא ממש היה לה לאן להתקדם. וויד מוכיח כבר שנתיים ברציפות שהוא קורץ מחומר של ווינרים, ואם וכאשר הענק ייפצע, יהיה מספיק עומק כדי לתת גיבוי בזמן הכי קריטי. שמות כמו ווקר, וויליאמס ופוזי, שחקני חמישיה בכל קבוצה אחרת, חייבים להיות שדרוג לעומת כריסטיאן לייטנר או קיאון דולינג.


אריק גנות - אגדה:

כמו פיניקס של העונה שעברה ודאלאס של לפני שנתיים, מיאמי של העוונה תוכיח שחמישה שחקנים התקפיים בחמישייה הם מתכון להצלחה בעונה הרגילה, אבל לא בפלייאוף. קבוצה של שאק והפלאש צריכה לצידם שחקנים קבוצתיים, שומרים טובים, קלעי חוץ ו-ווינרים - כל מה שווקר, וויליאמס ושות' הם לא. ההיט יצליחו בעונה הרגילה, ויודחו מול הגדולות בחצי הגמר האזורי.

גיל קדרון - עובדה:

בראון הוא איש של דרמות. מי כמוהו אוהב להתלונן על שחקניו בתקשורת, ומי כמוהו יודע לחיות על פי המשפט "בא לברך ויצא מקלל". הסגל הנוכחי של הניקס חסר איזון וחסר שחקנים בסגנון שלארי אוהב. ג'מאל קרופורד, מוריס טיילור, מאליק רוז ואנטוניו דיוויס כבר מוצאים את עצמם בשמועות על טריידים כאלה ואחרים.


דן לזר - אגדה:

לארי בראון קיבל הקיץ את מה שהוא הגדיר כ"תפקיד חלומותיו". כעת יש לו אתגר לקחת חבורה של שחקנים מוכשרים ולהפוך אותם לקבוצה שמשחקת את הכדורסל שהוא אוהב, כלומר קבוצתי עם הגנה חזקה. הניחוש שלי הוא שטרייד אולי יגיע, אבל מהפכה לא. ישנם מספיק שחקנים מוכשרים בקבוצה, אולי אגואיסטים אבל צעירים שבראון יכול להשפיע עליהם. המהפכה האמיתית שלה זקוקים הניקס היא בדרך החשיבה.

עומר קהת - עובדה:

בהרכבם הנוכחי, הניקס לא יגיעו לשום מקום עם או בלי בראון. לארי ראה מאז ומעולם את אימון הניקס כחלום חייו, וכעת הוא יעשה הכל כדי שהחלום לא יהפוך לסיוט. הסגל חסר אופי, אבל לבראון יש מספיק קבלות וניסיון כדי לעשות סדר בקבוצה, גם אם משמעות הדבר היא להעיף את כולם ולבנות הכל מחדש.


אריק גנות - עובדה:

בראון עשה צרות ל-GM שלו בכל מקום שבו אימן, ובממלכת החוזים המופרכים של הניקס הדפוס הזה לא יישבר. כבר היום השחקנים שלו לא מבינים את התרגילים, וגם בעתיד הוא לא יצליח להוציא כדורסל בראוני - הגנתי, קבוצתי ויעיל - ממרבורי, קרופורד, טיילור, קרי, ג'יימס ושות'.

גיל קדרון - עובדה:

לארטסט נותר רק עוד צ'אנס אחד אם הוא רוצה להישאר בליגה. בקיץ הוא העלה את משקלו ל-120 ק"ג והוא בדרך להפוך לאחד השחקנים הטובים בליגה בזכות הגנה אימתני ושידרוג היכולות ההתקפיות. תשכחו מהאמירות המטופשות, ממשחק הוידאו החדש ומההזמנה לקרב עם בן וואלאס - זוהי שנת הנמר, אבל הפעם על מגרש הכדורסל.


דן לזר - עובדה:

רצף התבטאויות האחרון של ארטסט מוכיח שהברגים שלו לא מחוזקים עד הסוף, אבל למרות הכל רון-רון ייתן עונה גדולה, עם מספרים של אולסטאר, כי זה התסריט האמריקאי המושלם, הפרק האידיאלי בסרט שעוד ייכתב. הוא יהיה המנהיג, שחקן ההגנה של השנה, ואחד שיעלה עם מוטיבציה אדירה להוכיח לכל העולם מי הוא רון ארטסט האמיתי, לא המפלצת של אובורן הילס. הבעיות מן העבר אולי לא יישכחו אף פעם, אבל הוא נמצא בעמדה הנכונה להתפוצץ השנה, אבל הפעם על הפרקט בלבד.


עומר קהת - עובדה:

הוא ישב 75 משחקים על הספסל ללא פציעה וראה איך עונה שלמה של כדורסל (וכסף) נעלמת לו מהחיים. ארטסט הבין שההשפעה שלו בתור אחד השחקנים הכי טובים בליגה גדולה הרבה יותר מאשר ההשפעה שלו בשוק תקליטי ההיפ הופ, ויעשה כמיטב יכולתו לשחק כדורסל נטו העונה.


אריק גנות - עובדה:

המוח החמום של ארטסט היה מה שהפריד בין הפייסרס לבין איום ממשי על האליפות בעונה שעברה, והעונה יש להם צ'אנס נוסף, אולי אחרון. ארטסט יודע את זה, ומתכונן לעונה הנוכחית כאילו היא האחרונה בקריירה שלו. אחרי שנת השעיה (וסיום אלבום הראפ שלו), ארטסט לא ייתן לשום דבר להפריע לו בדרך לאליפות.

גיל קדרון - עובדה:

נתחיל מזה שאני מאוהדי פליפ, והחתמתו הייתה לדעתי מהלך מצוין. אממה, המעבר ממאמן סופר קפדן בעל אוריינטציה הגנתית לאחד נינוח שאוהב משחק התקפה מגוון, יחליש את הפיסטונס בטווח הקצר. רק בעונות הבאות נראה את הדיווידנדים, שיניבו שילובם של דארקו מיליצ'יץ' (שבקדם העונה חסם בכמויות מדהימות) וקרלוס דלפינו, כמו גם המעבר למשחק מהיר ומשוחרר יותר.


דן לזר - עובדה:

הלחימה והווינריות סחבו את הפיסטונס בשנתיים של בראון, בדרך לכל כך הרבה ניצחונות במשחקי ההכרעה. אבל כעת השינוי בקבוצה גדול מכדי להציב את הפיסטונס בעמדה לחזור על הישגי העבר. ההגנה תיחלש, וההתקפה המשופרת לא תספיק. לבסוף, סונדרס הוא לא בראון, ודטרויט עלולה לאבד השנה את גאוות היחידה שאפיינה אותה כל כך, לכן, לאור המזרח המתחזק, היא תסיים את דרכה בסיבוב השני.


עומר קהת - אגדה:

נכון, בראון היה גורם משפיע בהפיכת שחקני הפיסטונס למכונת הגנה הרומסת שראינו. אבל היה שם משהו לפני, וזה חומר גלם מתאים. היום מגיע סונדרס לאמן את החבורה הכי מגובשת בליגה, חבורה שלא צריכה מאמן שיצעק עליהם כשהם עושים טעות בהגנה. ברגעים הנכונים הם יידעו להפעיל את הקשיחות ולבוא באינטנסיביות שמאפיינת אותם.


אריק גנות - אגדה:

הקשיחות של הפיסטונס לא נובעת מהמאמן, אלא מהאתלטיות והיכולת של השחקנים. הגנתית, אין שום סיבה שהם ייחלשו. התקפית, סביר שסונדרס ימצא דרכים לא פחות יצירתיות להפעיל את השחקנים.