הימים ימי התנתקות הם. המתנחלים מנסים ליצור את החביתה הגדולה בעולם כשהם מנצלים את ארבעים המעלות שבחוץ, וזורקים ביצים ושמן על החיילים. זה לא עובד. ההתנתקות תופסת את מלוא תשומת הלב התקשורתית, בעוד שלחובבי הספורט שבינינו נגזר לקרוא בהרחבה על טורניר ידידות באוקראינה. המאבק של איצ'ה על גובה המשכורת, עוד טעות של אוואט, והנה, עוד אחת של ההגנה, וקצת ביקורות, וקצת שבחים, הכל מתערבב לו לקוקטייל שטעים לרוב העם, ועדיין, משהו בו חסר. פרופורציות.
ביום שבת בערב פתחה נבחרת הכדורסל את הופעותיה בטורניר ההזדמנות האחרונה. אז נכון, הוא לא קרוי על שם מאמן אוקראיני עם יותר אותיות מצופים, ולא מקבלים בו מענקים בשווי כמה עשרות אלפי דולרים, והכוכב של הנבחרת הזאת לא מותח שריר שמרקיע מדינה שלמה, ואליו לא ישלחו את מאיר איינטשיין. אלא שגם לא שלחו אף אחד אחר. הוא לא שודר. הוא סתם כזה. יושב בצד, מבויש קצת שהגיע למצב הזה. כמו ילד שאכזב את הוריו עם תעודה גרועה. ואם ללכת עם האנלוגיה הזאת מעט קדימה, סביר להניח שאותם הורים לא היו זורקים את הילד לרחוב, אלא עושים את ההיפך הגמר. מראים לו יותר אהבה, עוזרים לו, תומכים.
נבחרת הכדורסל לקחה את המילה 'אכזבה' והכתה אותה עם אלות בייסבול במוקדמות אליפות אירופה. ההפסד המביש לפורטוגל, בצוותא עם אלה ללטביה, והתוצאה הסופית, זו שקבעה כי עתידים אנחנו לבלות חודש קיץ חם בנסיעות למעצמות כדורסל כגון בלגיה והולנד, היתה לא פחות מביזיונית. ועם זאת, זו לא סיבה לזנוח את הכדורסל הישראלי ולשכוח מקיומו. אמת, האטרקטיביות והרייטינג הפוטנציאלי שטמון במשחקים הצפויים צפוי להיות דלוח ונמוך מהכנרת, אבל זאת עדיין נבחרת שמייצגת את המדינה, ולא פחות חשוב את הענף כולו.
והבלגים - מה הם צריכים את זה בכלל - שוכבים להם שם, מוקפים בעשרות סוגי בירה אלוהיים ושוקולדים משובחים, ומחליטים לא לשדר את המשחק. ועדיין, העובדה שהמשחק לא ישודר בארץ רחוקה מלהיות אשמתם של האירופאים החביבים. בכספי האגרה שמשלם רוב העם רוב ימות השנה, היה אפשר בקלילות לקחת צמד מצלמות, טכנאי ואחד שידבר, ומי ישמע להפיק שידור בעצמנו. ערוץ 1 בחר לוותר. גם ערוץ 10, 2, וערוץ הספורט. אותו ערוץ הספורט שמצא לנכון לרכוש את זכויות השידור של אליפות העולם לנבחרות העתודה בארגנטינה, פצצת רייטינג מהלכת בזמנים של NBA וברמה של ליגת על.
התקשורת הישראלית זנחה את הכדורסל ברגע בו הוא היה זקוק לה יותר מכל, ברגע בו תדמיתו נמוכה מתמיד. בכל מצב נורמאלי היה יכול להתפרש הדבר כהבעת אי אמון מוחלטת, אלא שזה הרבה יותר פשוט מדובר בכפיות טובה לשמה. הכדורסל הישראלי ישודר רק כשהוא טוב, רק כשהוא נמצא באליפות אירופה עצמה (או עולה לחצי הגמר, כמו באליפות אירופה לנבחרות עתודה צעירות), רק כשהוא מעניין. אם היו נוקטים באותה צורה כלפי נבחרת הכדורגל, הרי שלא היינו זוכים ולו לשידור בודד. איזה מזל שהם לא, ואנחנו יכולים לינוק כל פיסת מידה, כל התבצרות הגנתית מלווה במזל טהור, כל הדרך לשוויץ. אולי נפסיד שם. אולי, אבל זה לא ימנע מהתקשורת לחבק טוב טוב את הענף שהיא כל כך אוהבת, ולא לפספס אף דאבל-פס כושל. הכדורסל? הוא יישב שם בפינה, יחכה לרגעים מעט גדולים יותר. מתי שזה יקרה, אותם אנשים שהתעלמו ממנו באופן מוחלט בעבר, יחזירו אותו למרכז הבמה, אבל רק באופן זמני. עד להצלחה הבאה.
אש על הגולש
וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il. אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם.