לפעמים נדמה לנו שבכלל לא היתה פגרה. הרי, ואנחנו אומרים את זה בצער רב, כדורגל לא היה לנו פה גם לפניה. מה שמצער עוד יותר זה שבינתיים, למרות הנציגות שבדרך לליגת האלופות, קשה למצוא הרבה סיבות לאופטימיות לקראת העונה שבפתח. מי כמונו הישראלים יודע שהצלחה של קבוצה או שתיים לא מבטיחה שום דבר לגבי מה שקורה בליגה הביתית.
גם מי שלא מוותר ומנסה לשמור אמונה לענף המחרחר, מרגיש כאילו מנסים לשכנע אותו בכוח שלא כדאי לו. המתקנים משתפרים, אבל לאט מדי, המחירים שווים לכל כיס (בחליפות של לוני ושחר), וגם לראות את הקבוצה שלך בטלוויזה נהיה עסק יקר שהורג את השבתות (אנחנו לא פראיירים הרי, אם שילמנו 19.90 נראה את כל החרא שיזרקו עלינו). סוגיית השידורים עדיין לא פתורה לחלוטין, לאחר שמועצת הכבלים לא אישרה לחברות הכבלים והלווין את תכנית ה"שלם וצפה" לעונה. אבל ארבעת השבועות הראשונים זכו מההפקר והנסיון מלמד שהקומבינה שמבשלים על גבינו, להעמיד מולנו מציאות של עוד ערוץ ספורט בעוד יותר כסף, מקסימום תתעכב.
סתם ליילל שלא טוב זאת לא בעיה ולא תורם לשום דבר. בטח לא לחולה במצב כל כך קשה. אז, בעזרת צוות הכותבים של "ספורט הארץ", ניסינו לאבחן את הסימפטומים מהם סובל הפציינט שלנו. התוצאות הן לא קלות (מי שאוכל חמין גם בקיץ שיוותר), אבל עד שלא נבין אותן באמת, אין סיכוי שנצליח למצוא את קוקטייל התרופות המתאים.
ובכל זאת, בזכותתכם, בזכותם, בזכות ההוא למעלה, נאחל לכם ולנו, שאיכשהו, תהיה לנו אחלה עונה.
0