משחק הפרידה של ליאונל מסי מנבחרת ארגנטינה הפך לחוויה מרה עבור אנשי נבחרת בנין, שלטענתם זכו ליחס משפיל מצד המארחים. אחרי הניצחון 0:3 של האלביסלסטה בבואנוס איירס, שבו כבש מסי בפנדל ובישל שני שערים נוספים, פרסם טונדה אדלקון, איש הצוות המקצועי של בנין, טקסט חריף תחת הכותרת "סיום מכוער לסיפור יפה", ובו האשים את הארגנטינאים בהתנהגות עוינת כלפי שחקני הנבחרת האפריקאית.
"מה שהדהים אותי היה הסירוב הברור והבוטה של הנבחרת הארגנטינאית לקיים כל קשר עם הנבחרת שלי אחרי המשחק", כתב. "לחיצות הידיים בסיום היו חפוזות וחסרות יחס אישי. כל ניסיון של השחקנים שלנו להתקרב לאדם שהם הגיעו כדי לחגוג איתו נדחה בעוינות מצד אנשי האבטחה במקום. היה ברור שהם לא רצו להיות באותו מקום עם הנבחרת שלי. זה היה מטריד מאוד".
לדבריו, שחקני בנין, שרבים מהם גדלו בהערצה למסי, רק ביקשו להצטלם איתו וללחוץ את ידו: "חלק מהשחקנים שלנו צעירים מאוד וגדלו כשהם מעריצים את ליאונל מסי. הם רצו לראות אותו מקרוב, להצטלם וללחוץ את ידו. זה לא קרה. כשהם יצרו עבורו משמר כבוד, מישהו הציע שהנבחרת שלנו תעמוד בשורה ותמחא לו כפיים כשהוא יעבור. המהירות שבה אנשי האבטחה פיזרו את קבוצת השחקנים הקטנה שנוצרה שם... זה נראה כאילו הבחורים שלי היו גנגסטרים באמצע מהומה!"
אדלקון תיאר בהמשך תקרית נוספת, שלטענתו הייתה הקשה מכולן: "ליאונל מסי ערך סיבוב ניצחון סביב המגרש, בזמן שהקהל הריע לו. הוא הלך עם חבריו לנבחרת לאורך כל היקף המגרש, באיטיות, ונהנה ממחיאות הכפיים. שוב, בסיום הסיבוב, כמה מהשחקנים שלי הסתדרו לאורך המסלול הטבעי שבו הוא היה אמור לסיים את סיבוב הכבוד. הוא היה מלפנים, הבחורים שלי היו שם. הם רק רצו שהוא יתקרב אליהם כדי שיוכלו למחוא לו כפיים ולחלוק לו כבוד. אפילו ברגע האחרון, ליאו שינה לפתע את מסלולו, התחמק במכוון מקבוצת שחקני בנין שהתקבצה שם והלך לכיוון מרכז המגרש".
"זו הייתה עוד נקודת שפל עבור אדם שרבים מעריצים, ושבעיני צעירים אפריקאים רבים לא היה מסוגל לעשות שום דבר רע", המשיך. "זה העלה את השאלה: אם אנגליה או ספרד היו מגיעות לשחק במשחק הפרידה הזה מול ארגנטינה, כדי להיפרד ממסי, האם היו מתייחסים אליהן באותה צורה שהתייחסו לבנין? אם בנין הייתה כל כך לא נעימה עבורם, למה הם הסכימו לחלוק איתה את המגרש במשך 90 דקות? אפילו מילה אחת של הכרה בנבחרת היריבה, שאפשרה את קיום המשחק, לא נאמרה".
איש הצוות המקצועי סיפר גם על המאמצים הגדולים שהשקיעו שחקני בנין כדי להגיע למשחק. לדבריו, הנבחרת נדרשה למסע מפרך שכלל טיסה בת שש שעות מאביג'אן לפריז, ובהמשך טיסה נוספת בת 13 שעות לבואנוס איירס. למרות הקשיים, אנשי הנבחרת ראו במשחק הזדמנות היסטורית להיפרד ממי שאדלקון הגדיר כשחקן הטוב ביותר שראה אי פעם.
"זה היה כמו להזמין אנשים לחתונה, ואז החתן והכלה יושבים בשולחן עם החברים שלהם, מסיימים את המסיבה וחולפים על פני האורחים בלי אפילו לומר 'שלום ותודה שבאתם'", כתב. "הסיפור של מסי יפה, ושום דבר לא ייקח ממנו את מה שהוא עשה למען הכדורגל. אבל האירועים אחרי המשחק, האופן שבו המאבטחים דחפו ונתקלו בשחקנים שרק רצו להפגין כבוד והערכה לאגדת כדורגל, השאירו טעם מר מאוד בפיהם של רבים שעזבו את בואנוס איירס למחרת".
לסיום הוסיף: "המילים של אחד העיתונאים המקומיים שליווה אותנו מהיום הראשון נחרתו בזיכרוני: 'אני לא גאה במה שראיתי הערב. אני עצוב שזה קרה, ואני ארגנטינאי'. אנשים ראו את זה. וזה הראה בצורה ברורה מאוד היכן אנחנו עומדים במאבק לשוויון ולגיוון בספורט שלנו. כבוד חייב להיות הדדי. ובכדורגל, אנחנו מפגינים כבוד".