בזמן שבאירלנד התמוגגו על הניצחון 0:3 על ישראל שהגיע במקביל למחאה הצפויה והמתושרת, באנגליה שוב היו מי שמבקר את ההתנהלות האירית, וכינו אותה "ראוותנית" ו"מבולגנת". אוליבר בראון, כתב הספורט הראשי של "טלגרף", קטל בפעם השנייה ברציפות את ההתנהגות.
"התחושה הייתה ששחקני אירלנד כמעט מתביישים להכיר בכך שהיריבים הישראלים שלהם בכלל קיימים. כאשר הצלילים של ההמנון הישראלי נוגנו, הם הרכינו את ראשיהם. בהטלת המטבע, הקפטן דארה או'שיי עמד עם ידיו מאחורי הגב, ונמנע אפילו ממבט לעבר מקבילו מנור סולומון. לא הייתה לחיצת יד, לא היה חילוף הדגלונים המסורתי.
"וכאשר סוף סוף הגיע הזמן לשחק קצת כדורגל, השחקנים ענדו סרטים שחורים שנועדו לשמש כמחווה של 'הכרה בכל החיים שאבדו בסכסוך בעזה'. המסר, אם לנסח זאת בעדינות, היה מבולגן.
"קחו למשל את הסרטים השחורים. אם הם באמת נועדו להיות מחווה לזכר חייהם של ישראלים ופלסטינים שאבדו בשלוש שנות המלחמה האחרונות, אז מדוע ג'ק מוילן תלש את הסרט שלו לאחר שכבש את השער השלישי של אירלנד בתבוסה שהנחילה לישראל, ואז הניף אותו מול 200 האוהדים הישראלים שעשו את הדרך לשם? זו הייתה שטות ראוותנית, שגרמה לו להיראות מגוחך.
"גם מבחינה חזותית הדבר לא השתלב היטב עם ההוראה של אופ"א האוסרת על שחקנים להשמיע כל צורה של אמירה פוליטית על המגרש. אבל בעצם, כל מה שהיה סביב המשחק הזה היה מוזר באופן עמוק ומטריד.
"התחושה המרכזית הייתה שנעשה כל מאמץ להסתיר את האירוע מעיני הציבור, למחוק אותו מיד מהזיכרון. לא צולמה תמונת נבחרת אירית, ובשידור הטלוויזיה לא נאמר דבר על הסערה הפוליטית הרותחת ברקע. נוסף לכך, היה צריך לשלם עוד 2.49 ליש"ט באמזון פריים רק כדי להאזין לפרשנות חסרת החיים.
"אפילו בחירת ההרכב של אירלנד נראתה מוזרה. איפה, למשל, היו שחקנים ותיקים כמו ליאם סקיילס, ג'ון איגן ופין עזז, שנדחקו הצידה לטובת שחקנים פחות מוכרים כמו ליאם קיצ'ינג, שמעולם לא רשם הופעה בנבחרת לפני כן?
"בעוד אירלנד נכנסה לסחרור אבסורדי מעצם המחשבה על מפגש ספורטיבי עם ישראל, הדעות בקרב השחקנים היו מפוצלות הרבה יותר מכפי שניתן היה להבין מהפרשנות התקשורתית הפרו-פלסטינית הבלתי פוסקת בבית.
"במשך כל הסאגה הזאת נראתה ההתאחדות האירית כמו חבורת שוטרים שלומיאלית, כשהיא מותירה את השחקנים להתמודד לבדם עם הביקורת הציבורית בשל חוסר יכולתה לגבש עמדה אידיאולוגית ברורה.
"דייויד קורל, שלבש אימונית כאילו היה מאמן ולא מנכ"ל ההתאחדות, נראה בדיוק כמו מסוג האנשים שרוי קין היה שמח לקרוע לגזרים. 'לא מסוגלים לארגן שתייה במבשלה', אמר קין פעם על ההתאחדות האירית. אז איזה סיכוי יש לה לגבש עמדה הגיונית בנושא כמו ישראל?
"כמה שורות מאחורי קורל ביציע ישב אלן שאטר, שר המשפטים לשעבר של אירלנד, שהפך לאחד הקולות הפרו-ישראליים הבודדים במדינה. בקרב הקהילה היהודית הקטנה של אירלנד, שמונה כ-2,000 איש, טען שאטר, בן 75, כי 'מזעזע' ששחקנים אירים נאלצו להתמודד עם "הפחדה ברשתות החברתיות" רק משום ששיחקו מול ישראל. 'האינטרס שלהם, בכנות, אינו רווחת הפלסטינים', אמר על הפעילים שביקשו לעצור את המשחק. 'האינטרס שלהם הוא רק להשחיר את ישראל'".