ההתנהלות של נבחרת אירלנד וההתאחדות האירית עוררה לא מעט מחלוקת בעולם הכדורגל, והיום (ראשון) גם ב"טלגרף" הבריטי השמרני תקפו בחריפות את היחס של אירלנד לישראל, שגובל באנטישמיות ונתפס כ"צבוע". אוליבר בראון, כתב הספורט הראשי של "טלגרף", כתב דברים בוטים, והזכיר את היחס ההיסטורי הגזעני של אירלנד ליהודים.
בטור נכתב: "טירוף מטריד השתלט על אירלנד לקראת האפשרות שנבחרתה תפגוש את ישראל על מגרש כדורגל. לאורך כל היום התייסרה הנבחרת בשאלה מה לעשות, ובכך האריכה את מה שנראה כמו התמוטטות עצבים לאומית שהחריפה במשך שבעת החודשים מאז ההגרלה.
"כאילו הסנטימנט האנטי-ישראלי במדינה לא היה סוער מספיק, כאשר תחנת רדיו אירית גדולה אף אסרה השמעת שירים של אד שירן במחאה על כך שהזמר הסיר מופע חימום בעקבות התבטאויות פרו-פלסטיניות, פעילים הפעילו לחץ גם על שחקני הנבחרת וקראו להם שלא לקיים את שני המשחקים מול מה שהם מגדירים 'מדינה שמבצעת רצח עם'.
"הנושא הפך לאובססיה ולמבחן של טוהר מוסרי, ויצר אקלים של הפחדה כה חריף, עד שמשחק ה'בית' בשבוע הבא נאלץ לעבור לעיירה קטנה בסרביה, משום שהמארחים לא הצליחו להבטיח את ביטחון היריבה על אדמת אירלנד. מעולם לא הייתה הכנה למשחק שנראתה כך.
"למרבה הצער, הקיצוניות אינה מסתיימת כאן. אף של-RTÉ, גוף השידור הציבורי של אירלנד, יש מחויבות חוזית לשדר את שני המשחקים, במשחק השני הוא יוותר על אולפן ועל פרשנים, והפרשנות תילקח מהשידור הבינלאומי. לא יהיו פרסומות או חסויות, ושלטי הפרסום האלקטרוניים יוגבלו למסרים הסטנדרטיים של אופ"א תחת הסיסמה "Respect".
"אבל גם היחס המינימליסטי הזה כנראה לא ירגיע את האווירה הלוהטת באירלנד, שבה עצם השתתפותה של ישראל בכל תחרות ספורטיבית, ואפילו באירוויזיון - שאירלנד החרימה השנה ותחרים גם בשנה הבאה - נתפסת כבלתי מתקבלת על הדעת.
"בשלוש שנות המלחמה האחרונות בעזה, שהחלה בעקבות טבח 7 באוקטובר, 17 מדינות אירופיות שונות כבר אירחו את ישראל על אדמתן. החריגות היחידות הן אירלנד ובלגיה, כאשר החששות הבלגיים ב-2024 נבעו מרציחתם של שני אוהדים שבדים בידי מחבל איסלאמיסטי בבריסל שנה קודם לכן".
באירלנד, לטענת בראון, הסיבה מטרידה יותר: עוינות ישירה ובלתי מסוננת כלפי ישראל עצמה - וכלפי היהודים. "המצב הפך כה רעיל, עד שמנכ"ל ההתאחדות האירית דייויד קורל ביקש לאחרונה מאופ"א שלא להפגיש את שתי המדינות בהגרלות בעתיד. אופ"א דחתה את הבקשה בטענה שהמדינות אינן נמצאות בעימות ישיר זו עם זו", כתב בראון.
"הסיכוי למהומות קשות במשחקים מול ישראל היה גבוה כל כך, שהפתרון המועדף של האירים היה להעביר את המשחק למגרש ניטרלי ומרוחק ככל האפשר.
"בנוסף, שוב ושוב נשמע הביטוי 'להיות בצד הנכון של ההיסטוריה'. אלא שהעמדה הזאת חושפת את המדינה במקרה הטוב להאשמות בזעם סלקטיבי, ובמקרה הרע לצביעות מוחלטת. זו הרי אותה אירלנד שלא התקשתה לשחק משחק ידידות מול קטאר בחודש מאי, אף שקטאר אפשרה להנהגה המדינית של חמאס לפעול מדוחא. וזו גם אותה אירלנד שנבחרת הקריקט שלה שיחקה בקיץ חמישה משחקים מול אפגניסטן, שמנוהלת בידי הטליבאן ומטילה מגבלות קיצוניות על נשים.
"אז מדוע דווקא באירלנד, לכאורה יותר מבכל מקום אחר באירופה, קיימת עוינות כה עזה כלפי ישראל? אפילו בבית שלה בליגת האומות היא חריגה בעוצמת הגינוי. קוסובו, מדינה שבה 93 אחוז מהאוכלוסייה מוסלמית, אמורה לארח את ישראל בנובמבר, ונכון לעכשיו כמעט שאין ציפייה למהומות ברחובות פרישטינה.
"בדבלין, לעומת זאת, הסלידה מהתמודדות עם ישראל בכל הקשר ספורטיבי כה מקיפה, עד שסין פיין כבר תקפה את נבחרת כדורסל כיסאות הגלגלים לנשים של אירלנד על שהעזה להתמודד מול מה שכינתה 'משטר שמבצע רצח עם'.
"אחד ההסברים הוא שהאירים חשים באופן טבעי הזדהות עם הפלסטינים, בשל מה שהם תופסים כחוויה היסטורית משותפת של דיכוי תחת מדינה כובשת... אבל טבח 7 באוקטובר - שבו נרצחו כ-1,200 בני אדם ו-251 נחטפו, ביום הקטלני ביותר ליהודים מאז השואה - כמעט ואינו מוזכר בתוך ההאשמות האיריות החוזרות ב'רצח עם'.... האם הטענות של אירלנד מופנות לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד יהודים?
"זהו ויכוח שמתנהל כבר דורות. ב"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, אחת היצירות הספרותיות המזוהות ביותר עם אירלנד, אומר מנהל בית הספר מר דיזי: 'אומרים שלאירלנד יש את הכבוד להיות המדינה היחידה שמעולם לא רדפה יהודים - ואתה יודע למה? כי היא מעולם לא נתנה להם להיכנס'".
האפיון הזה, כותב בראון, היה נטוע במציאות: אירלנד קלטה מספר זעום של פליטים יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית, כשההערכות מדברות על כמה מאות בלבד. במהלך מלחמת העולם השנייה היא שמרה על מדיניות ניטרלית, שהייתה פופולרית בקרב הציבור אך עוררה זעם אצל וינסטון צ'רצ'יל.
"במאי 1945, לאחר שהזוועות בברגן-בלזן כבר החלו להיחשף בעקבות שחרור המחנה בידי בעלות הברית, ראש הממשלה דאז איימון דה ואלרה אף ביקר את הנציג הגרמני בדבלין כדי להביע תנחומים על מותו של אדולף היטלר", טוען בראון, "כיום הקהילה היהודית באירלנד קטנה מאוד ומונה לא יותר מ-2,700 בני אדם מתוך אוכלוסייה של כ-5.5 מיליון. מאז 7 באוקטובר 2023, אירועים אנטישמיים באירלנד התרבו.
"אישה ילידת ישראל קיבלה התנצלות מבית חולים ליולדות בדבלין לאחר שרופא הפנה אליה הערות פוליטיות בלתי הולמות לפני ניתוח קיסרי דחוף. סטודנט יהודי אמריקאי בעיר הוכה במועדון לילה לאחר שענד שרשרת עם מגן דוד. זה הרקע הרעיל שממנו נולדה ההיסטריה סביב שני משחקי הכדורגל.
"ארבע קבוצות ישראליות כבר שיחקו העונה 20 משחקים במפעלים האירופיים, בלי אף יריבה שסירבה להתמודד איתן או אפילו ויתרה על הביתיות. ובכל זאת, שוב נשמעת הקריאה שאירלנד צריכה להציב לעצמה רף מוסרי גבוה יותר, יהיה אשר יהיה פירושו. הדיון נהיה רדוד. מה שאירלנד מדמיינת כהפגנת יושרה נשגבת נראה מבחוץ יותר כמו קיבעון לא בריא סביב מלחמה אחת, מדינה אחת ואמונה אחת".