החוזה של דני אבדיה הפך לאחד המשתלמים ביותר ב-NBA מבחינת פורטלנד, אבל דווקא העובדה הזאת עלולה להפוך בתוך פחות משנתיים לבעיה גדולה מבחינת הטרייל בלייזרס. ב"בלייזרס אדג'" הקדישו היום (רביעי) ניתוח נרחב למצבו החוזי של הישראלי, שצפוי להפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל בתום עונת 2027/28, וטענו כי נכון לעכשיו לא קיימת עבור פורטלנד דרך פשוטה להבטיח שיישאר אצלה לטווח ארוך.
"אוהדי הבלייזרס יכולים להתכונן לכך במשך שנתיים, אבל החדשות בלתי נמנעות", נכתב בתחילת הניתוח. אבדיה חתום עד קיץ 2028, ובשנה האחרונה של חוזהו ירוויח 11.875 מיליון דולר בלבד. בהתחשב ברמה שאליה הגיע, מדובר בשכר נמוך מאוד ביחס לערך שלו. באתר הגדירו את ההסכם כאחד החוזים הידידותיים ביותר לקבוצה בכל הליגה, וציינו שהיכולת לקבל "תפוקה ברמת אולסטאר" משחקן שמרוויח פחות מה-Mid-Level Exception מעניקה לפורטלנד גמישות משמעותית בבניית הסגל. "זה מרגיש כמו רמאות", נכתב.
אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה. חוקי ה-NBA מגבילים את השכר שאפשר להציע במסגרת הארכת חוזה רגילה. במקרה של אבדיה, השנה הראשונה בחוזה חדש יכולה להתחיל לכל היותר ב-140 אחוז מהשכר שלו בעונה האחרונה בחוזה הנוכחי, או ב-140 אחוז מהשכר הממוצע בליגה - בהתאם למסלול שבו משתמשים. בשני המקרים, לפי הניתוח, הסכום יהיה נמוך משמעותית משווי השוק הצפוי של הישראלי ולכן קשה לראות אותו מסכים להאריך בתנאים כאלה.
תיאורטית קיימת דרך נוספת: פורטלנד יכולה לפתוח מחדש את החוזה, להעלות את השכר של אבדיה ורק לאחר מכן להאריך אותו. אלא שגם האפשרות הזאת נראית כרגע לא מציאותית. כדי לעשות זאת הבלייזרס יצטרכו ליצור עשרות מיליוני דולרים של מקום מתחת לתקרת השכר, בזמן שהם נמצאים הרחק מעליה. משמעות הדבר עשויה להיות העברת כמה מהשחקנים היקרים ביותר שלהם תמורת חוזים מסתיימים - מהלך שעלול להחליש את הסגל ואף לחייב את המועדון לוותר על נכסי דראפט. לפי הניתוח, גם מבחינת אבדיה לא ברור מה יהיה ההיגיון במהלך שיפגע ביכולת הקבוצה להעמיד סגל מנצח.
גם מסלול ה"סופרמקס" (חוזה המקסימום הגבוה ביותר ב-NBA, שמאפשר לשחקן שעומד בתנאים מסוימים לקבל עד 35% מתקרת השכר של הקבוצה) אינו פתוח בפני אבדיה. אפילו אם הישראלי ייבחר בעתיד לאחת מחמישיות העונה ויעמוד בתנאים המקצועיים הנדרשים, הוא אינו יכול לקבל סופרמקס מפורטלנד משום שהועבר בטרייד במהלך החוזה השני שלו. על פי חוקי הליגה הרלוונטיים, שחקן שהועבר בטרייד יכול לשמור על הזכאות הזאת רק אם המעבר התרחש בתקופת חוזה הרוקי שלו. אבדיה, כזכור, הגיע לפורטלנד מוושינגטון אחרי שכבר חתם אצל הוויזארדס על הארכת חוזה.
לפורטלנד עדיין יהיה יתרון מסוים אם אבדיה יגיע לשוק החופשי: היא תוכל להציע לו חמש שנים והעלאה שנתית של שמונה אחוזים, בעוד שקבוצות אחרות יוכלו להציע לכל היותר ארבע שנים עם העלאות של חמישה אחוזים. אלא שב"בלייזרס אדג'" מסבירים שגם היתרון הזה עשוי להיות הרבה פחות משמעותי מכפי שנדמה.
הסיבה היא הוותק של אבדיה. כשחוזהו הנוכחי יסתיים הוא יהיה שחקן עם שמונה שנות ניסיון ב-NBA, ולכן תקרת חוזה המקסימום שיוכל לקבל תהיה 30 אחוז מתקרת השכר. ברגע שיגיע לעשר שנות ותק, המקסימום האפשרי יעלה ל-35 אחוז מהתקרה. משום כך, אם המטרה של אבדיה תהיה למקסם את הכנסותיו, באתר מעריכים שהמהלך הכלכלי ההגיוני ביותר מבחינתו עשוי להיות לחתום בקיץ 2028 דווקא על חוזה לשנתיים - כזה שיביא אותו לשוק החופשי שוב לאחר עונתו העשירית. בתרחיש כזה, היתרון של פורטלנד באפשרות להציע חוזה לחמש שנים כמעט מאבד מחשיבותו.
במקביל, בניתוח הצביעו גם על בניית הסגל של פורטלנד כרמז לכך שהמועדון שומר לעצמו אפשרות לבצע שינוי גדול בקיץ 2028. נכון לעכשיו, מעט מאוד חוזים מובטחים בסגל נמשכים מעבר לעונת 2027/28. שיידון שארפ וטומאני קמארה נמנים עם השחקנים שמחויבים לטווח ארוך יותר, וגם חוזהו של רוברט וויליאמס יכול להימשך מעבר לכך בכפוף לעמידה בתנאים. הבלייזרס יצטרכו לקבל בנוסף החלטות בנוגע לחוזי הרוקי של סקוט הנדרסון ודונובן קלינגן ולאופציות על יאנג הנסן, אבל מעבר לכך ספרי השכר שלהם לעונת 2028/29 נקיים יחסית.
בבלוג הזכירו כי פורטלנד נקטה אסטרטגיה דומה לקראת סיום חוזהו של למרכוס אולדרידג' ב-2015. גם אז המועדון נמנע מהתחייבויות רבות לשנים שלאחר תום חוזה הכוכב, כדי לאפשר בנייה מחדש במקרה שיעזוב. ג'ו קרונין, כיום הג'נרל מנג'ר של הבלייזרס, כבר היה אז חלק מהמערכת. אין בכך הוכחה שפורטלנד מצפה שאבדיה יעזוב, אבל לפי הניתוח היא לפחות שומרת לעצמה את הגמישות הדרושה למקרה כזה.
המסקנה בארה"ב בשלב הזה פשוטה: עוד מוקדם מאוד לדעת היכן ישחק אבדיה אחרי 2028, אבל דווקא החוזה שהפך אותו לנכס יוצא דופן עבור פורטלנד יוצר קושי ממשי בדרך להארכה מוקדמת. בשנתיים הקרובות, נטען, הבלייזרס יצטרכו לנצל עד כמה שניתן את החלון שבו אבדיה מעניק להם תמורה עצומה ביחס לשכרו - ובמקביל להשאיר לעצמם מספיק גמישות לקראת הרגע שבו יצטרכו להתמודד עם עתידו.