לוני ווקר עזב רשמית את מכבי תל אביב וחתם בדנבר נאגטס, אחרי עונה אחת מלאת עליות וירידות בשורות הצהובים. מחד, כמו בז'לגיריס קובנה, הוא נראה לפרקים כאחד הסקוררים הקטלניים ביבשת; מאידך, מכבי תל אביב לעתים נראתה טובה יותר בלעדיו ולראייה, בגמר הפלייאוף מול הפועל תל אביב כלל לא שותף.
אז מה לא עבד? זה מה שניסו לבדוק באתר "באסקטניוז", שם ציטטו סקאוט מה-NBA כאומר: "זו בעיה שהייתה לו, במובנים מסוימים, גם ב-NBA. היכולות ההתקפיות שלו אינן מוטלות בספק, אבל ההתמקדות שלו בהן כל כך גדולה, עד ששאר חלקי המשחק נדחקים הצידה".
באתר ציננו כי "השילוב בין דמי השחרור לבין החיסכון בשכרו היה מאפשר למועדון לחלק מחדש את המשאבים ולבנות סגל מאוזן יותר. אף אחד לא דחף אותו החוצה, אבל באותה מידה אף אחד גם לא באמת נלחם כדי להשאיר אותו לעונה הבאה... בסופו של דבר, החוויה האירופית של ווקר בקובנה ובתל אביב מותירה טעם מעט מר. הוא מעולם לא ביסס את עצמו כשחקן שמניע את הקבוצה להצלחה. כתוצאה מכך, העזיבות שלו התקבלו לא פעם בתחושה שקטה של הקלה".
במובנים רבים, הקדנציה הקצרה בתל אביב הזכירה את זו בקובנה: "הסגל שם התקשה להסתגל לסגנון המשחק האינדיבידואלי שלו, שהתנגש עם פילוסופיית שיתוף הכדור שחבריו לקבוצה כבר גיבשו. כתוצאה מכך, התקופה של ווקר בז'לגיריס הייתה קצרה למדי. עם עזיבתו הייתה תחושה שהפרידה ממנו עשויה למעשה להועיל לז'לגיריס. התחושה הזו נבעה פחות מדמי השחרור ויותר מהעובדה שלמרות היכולת האישית המרשימה, ווקר לא שיפר באופן משמעותי את המשחק הקבוצתי".