89 שנים לא היה אלוף גרמני ברולאן גארוס. ב-1937 עשה את זה הנר הנקל והערב (ראשון) הלך בדרכו סשה זברב. לפני שנתיים הוא הפסיד בחמש מערכות בגמר בפריז לקרלוס אלקראס, אך הפעם השיג תיקון ובגמר הגרנד סלאם הרביעי בקריירה שלו, ניצח 1:6, 6:4, 4:6, 7:6 (5) 1:6 את פלאביו קובולי במותחן שנמשך 4:19 שעות וזכה לראשונה בקריירה בתואר גדול. התואר ה-25 בקריירה של הגרמני בן ה-29 (3 בעולם), אך רגע השיא ללא ספק, אחרי שנים רבות של פספוסים ואכזבות.
זברב פרגן לסגן בנאומו: "קודם כל, אני רוצה לברך את פלאביו. שבועיים מדהימים. להגיע לגמר גרנד סלאם ראשון ולשחק כך בגמר הגרנד סלאם הראשון שלך, זה פשוט יוצא מן הכלל. לא הרבה שחקנים מצליחים לעשות את זה. באמת, מכל הלב, אני מקווה שתחזיק בקרוב מאוד אחד מהגביעים האלה. אני גם רוצה לברך את הצוות שלך, כי מבחינתי זה אחד הצוותים הנחמדים ביותר בסבב. פאפא (סטפנו קובולי), אתה אחד האנשים הטובים ביותר בסבב. תמיד יש לנו שיחות נהדרות, ואני נהנה להיות בסביבתכם. לכן אתם ראויים לזה בעתיד. אני בטוח שתזכו באחד כזה".
האלוף המשיך: "אני רוצה להודות לצוות שלי. זה מצחיק, כי כנראה יש לי את הצוות היציב ביותר בעולם הטניס. יש לי את המאמן שנמצא איתי הכי הרבה זמן - אבא שלי. אני לא יכול להיפטר ממנו. הוא כאן כבר 29 שנים. גם אחי איתי כבר 29 שנים. גם ממנו אני לא מצליח להיפטר. יש לי את מאמן הכושר שלי, שאנחנו עובדים יחד מאז 2014, מאז שהייתי בן 16. זו כנראה גם אחת ממערכות היחסים הארוכות ביותר בסבב. אני רוצה להודות גם לו.
"החבר הכי טוב שלי נמצא בתא שלי כבר יותר מעשור. הוא אחד האנשים החשובים ביותר עבורי, כי הוא מצליח לשמח אותי - וזה לא דבר פשוט לעשות. סרגיי (המנהל שלי), אנחנו עובדים יחד כבר יותר מעשור. תודה רבה שנשארת איתי. זו הייתה דרך נהדרת. הפיזיותרפיסט חדש - הוא כאן בערך שבועיים, אז זו התחלה נהדרת למערכת היחסים. כל הכבוד! רק אל תבקש בונוס עכשיו. אין לזה שום קשר אליך".
זברב המשיך והודה לאנשי הצוות שליוו אותו לאורך הקריירה: "אני רוצה לומר תודה לכולם. עברנו יחד כל כך הרבה. עברנו פציעות, אכזבות ושברונות לב, הפסדים, והיינו בצד המפסיד ברגעים החשובים ביותר. אבל בסופו של דבר, היום אנחנו אלופי גרנד סלאם - וזה מה שחשוב".
לאחר מכן פנה לקהל ביציעים: "אני באמת רוצה להודות לקהל. המגרש הזה כל כך מיוחד עבורי בכל כך הרבה מובנים. כאן חוויתי את הרגעים היפים ביותר בחיי, וגם את הרגע הקשה ביותר בחיי. לפני ארבע שנים שכבתי בפינה ההיא עם שבע רצועות קרועות ושני שברים בעצמות. לפני שנתיים הפסדתי כאן בגמר. אבל עכשיו, סוף סוף, זה נגמר עם סוף שמח".
"לא קל עבורי לדבר כרגע, אבל אתחיל בברכה לזברב", פתח הסגן קובולי (14 בעולם) את דבריו. "אם מישהו היה שואל מי הכי ראוי לתואר, הייתי אומר שזה אתה. הייתי קרוב ויכולתי לעשות את זה. עכשיו כשהגשמת את החלום שלך, תן לי להגשים את החלום שלי בפעם הבאה. אני עדיין צעיר. מבחינתי זה לא נגמר, אלא רק מתחיל. אני רוצה ליהנות מכל רגע בקריירה שלי".