"ה-סיפור של הגמר": מה באמת קרה באיבוד המכריע של וומבניאמה

הסיום הדרמטי של משחק 2 בגמר ה-NBA לא היה רק עוד רגע קלאץ' שהוכרע על חודה של נקודה. הוא היה מיקרוקוסמוס של כל מה שקורה לסן אנטוניו בסדרה: ויקטור וומבניאמה גדול, דומיננטי, לפעמים כמעט בלתי עציר, אבל הספרס עדיין לא מספיק בשלים, לא מספיק מדויקים, ובעיקר לא מצליחים לייצר התקפה יציבה מול ההגנה של הניקס. על פי זאק קראם, פרשן ESPN, המהלכים האחרונים של ויקטור וומבניאמה "ממחישים מיהי סן אנטוניו הנוכחית, ומה קסמה של ניו יורק ניקס".

קראם כתב כי וומבניאמה "היה סיבה מרכזית לכך שהספרס בכלל היו בעמדה לנצח את משחק 2 בדקה האחרונה", אחרי מחצית ראשונה חלשה יותר ועם שיפור באגרסיביות אחרי ההפסקה. הוא סיים עם 29 נקודות, 9 ריבאונדים, 4 חסימות ו־2 חטיפות, והספרס היו בפלוס 6 בדקות שלו על הפרקט.

עוד בנושא
הניקס על סף היסטוריה, וומבי על סף תהום: מספרי הלילה
וומבניאמה קיבל "בעיטה בתחת" ולקח אחריות: "צריך לשחק עם יותר קור רוח"
הניקס לוהטים: "יכולנו להרים ידיים כמה פעמים, אבל החבר'ה המשיכו להילחם"

הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה

אבל דווקא משום כך, טוען קראם, צריך למדוד אותו אחרת: "בפלייאוף הזה, הסנטר בן ה־22 מציב את עצמו כמועמד לשחקן הטוב בעולם, וזה מחייב להציב לו רף גבוה יותר". לדבריו, את האיבוד אפשר להסביר בחוסר תיאום ובחוסר ניסיון, אבל שתי זריקות חצי המרחק שהחטיא בסיום "לא היו קלות, אבל גם לא היו זריקות רעות".

הרגע שייזכר הגיע 13 שניות לסיום. וומבניאמה לקח ריבאונד אחרי החטאה של ג'יילן ברונסון, הספרס בחרו לא לקחת פסק זמן, ואז הגיעה אי ההבנה עם סטפון קאסל: "וומבניאמה וקאסל לא היו באותו ראש", כתב קראם. "הסנטר זרק מסירת אאוטלט לגארד שלו, קאסל סובב את הראש כדי לרוץ קדימה, והכדור פגע בגבו ונחת בידיים של ברונסון". ההילוכים החוזרים מראים כי קאסל סימן לו להרגיע את המשחק, אבל וומבי כנראה לא זיהה את הסימון, ומסר לו לגב.

וומבניאמה עצמו הודה לאחר המשחק: "במצבים כאלה, התוצאות חשובות יותר מהתהליך. אני צריך לקלוע". על האיבוד אמר: "זרקתי את זה לפח. פישלתי".

אבל לפי קראם, האיבוד היה רק קצה הקרחון. "אותה תחושה יכולה להתאים גם לקבוצה שלו באופן רחב יותר", כתב. "ההחטאות המאוחרות של וומבניאמה היו רק הביטוי הדרמטי ביותר לקשיי הקליעה של הספרס לאורך כל הסדרה".

הבעיה האמיתית של סן אנטוניו, לפי הניתוח, היא התקפה תקועה: אחרי רייטינג התקפי של 96.0 במשחק 1, הספרס הגיעו ל־105.1 במשחק 2 — שיפור, אבל כזה שהיה מדרג אותם במקום האחרון ב־NBA בעונה הסדירה. קראם הוסיף כי הספרס "נראו לפרקים עייפים, מרושלים ופשוט לא מסוגלים לפרק את ההגנה המלוכדת של הניקס".

לכן הכדור שפגע בגבו של קאסל הוא לא רק טעות אחת. הוא סמל. אם הספרס יפסידו את הסדרה, כתב קראם, "האיבוד הזה ייחקק הרבה זמן בזיכרון של סן אנטוניו".

מהצד השני, הניקס נראים כמו קבוצה שמבינה איך מנצחים סדרות גמר. הם לא מושלמים - ברונסון קלע באחוזים רעים במשחק 2 - אבל הם עמוקים יותר, רגועים יותר, ומקבלים תרומות קריטיות מטאונס, ברידג'ס, הספסל וההגנה. "זו גם הסיבה שה־0:2 לא מספר רק על שתי גניבות של משחקי חוץ", טוען הפרשן, "הוא מספר על פער עמוק יותר: הניקס יודעים מי הם ברגעים המכריעים. הספרס עדיין מחפשים את זה".

גם הבלוגר ופרשן ה־NBA הפופולרי רוב פרז ("WorldWideWob") סבור שהטעות של וומבניאמה הייתה עמוקה הרבה יותר מאיבוד כדור בודד. לדבריו, עוד לפני המסירה עצמה היה ברור ששחקני הספרס נערכים להתקפת מעבר ללא פסק זמן: דווין ואסל, דילן הארפר וסטפון קאסל כבר רצו לנתיבים שנקבעו מראש, בעוד דיארון פוקס אמור היה להיות מוביל הכדור. "זו פרקטיקה סטנדרטית של ריווח המגרש", כתב פרז, והסביר כי קאסל אמנם הביט לאחור לרגע, אך מיד לאחר מכן הפנה את ראשו קדימה כדי לרוץ למיקום שנקבע לו. "המסירה הזאת לא אמורה לצאת לעולם לשחקן שרץ על קו החוץ".

פרז הוסיף כי גם אם קאסל היה מצליח איכשהו להשתלט על הכדור, המהלך עדיין היה בעייתי. הגארד רץ בכל המהירות במורד המגרש כשהוא מביט לאחור, מבלי לדעת מה מחכה לו מלפנים. לדבריו, מי שהמתין באזור היה ג'יילן ברונסון - אחד השחקנים הטובים בליגה בסחיטת עבירות תוקף - כך שגם תרחיש שבו המסירה מגיעה ליעדה לא בהכרח היה מסתיים במהלך חיובי עבור הספרס.

אבל מבחינת פרז, הטעות הגדולה ביותר הגיעה דווקא אחרי האיבוד. וומבניאמה ניסה מיד לתקן את השגיאה, רדף אחרי ברונסון והתנגש בו על קו החוץ. "האיבוד אולי החזיר את הכדור לניקס, אבל לא הייתה שום ודאות שהוא יוביל לנקודות", כתב. "באותו רגע עדיין הייתה אפשרות שהמשחק ייגרר להארכה. העבירה של וומבניאמה הפכה טעות אחת לפצע שהספרס גרמו לעצמם במו ידיהם".

על פי כתב "ספורטס אילוסטרייטד" טום דירברגר, ייתכן שהספרס משלמים עכשיו גם את מחיר הדרך שעברו עד הגמר. בעוד ניו יורק הגיעה רעננה אחרי שתי סדרות חלקות מול פילדלפיה וקליבלנד, סן אנטוניו נאלצה לעבור סדרת גמר מערב מתישה בת שבעה משחקים מול אוקלהומה סיטי, האלופה היוצאת.

"וומבניאמה והספרס עדיין לא נראו במיטבם מול הניקס", כתב דירברגר. "ייתכן שמדובר בעייפות פיזית, מנטלית או רגשית מהקרב שלהם מול הת'אנדר בגמר המערב, או בשילוב של שלושת הדברים". דירברגר הזכיר כי מאז 1971 היו שבעה מפגשי גמר שבהם קבוצה אחת הגיעה אחרי סוויפ בגמר האזורי והשנייה אחרי סדרה של שבעה משחקים; בחמישה מהם, הקבוצה שנחה יותר גם זכתה באליפות.