קרב חפירות: המאבק האמיתי בין רן קוז'וך לברק יצחקי | מסכמים מחזור

לאורך רוב שלבי העונה, בית"ר ירושלים היא זו שידעה למקסם את הקיים בסגל שלה. ברק יצחקי שלף כל פעם שפן אחר והוציא יותר מכפי שמישהו דמיין משחקנים שאף אחד לא באמת ציפה מהם. ירדן כהן הדיח מגן זר, הפך לנשק התקפי והגיע עד הנבחרת. טימו מוזי וזיו בן שימול תרמו שערים מכריעים, ג'ונבוסקו קאלו המציא עצמו מחדש כשחקן כנף ואפילו שוער המשנה יהונתן עוזר תרם את חלקו כאשר מיגל סילבה נעדר. כל שינוי עבד, גם כשעומר אצילי או ירדן שועה לא היו.

רק לשחקן אחד אין מחליף בסגל הזה. קוראים לו לוקה גדראני. ארבעה הפסדים יש לבית"ר ירושלים העונה, שלושה מהם במשחקים ללא הבלם הגאורגי. הפעם היחידה בה הוא שיחק והקבוצה בכל זאת הפסידה, הייתה ב-2:1 בטרנר במחזור ה-22. כשהוא לא נמצא על הדשא, אין מפקד לחוליה האחורית ובריאן קרבאלי נראה אבוד כפי שהיה במחזורי הפתיחה. התוצאה? התבוסה הראשונה של בית"ר העונה.

לקראת משחק העונה האחרון של 2025/26, רן קוז'וך חפר בסגל שלו וגילה שיש שם עומק. נכון, נגד מכבי תל אביב זה פחות עבד (מבחינת התוצאה, לא היכולת) ואלמלא ההיעדרות של דן ביטון וקצב המשחקים המסחרר שנגרם כתוצאה מפגרת המלחמה, פעולת החפירה אולי כלל לא הייתה מבוצעת. אבל הניסיון הזה הצליח והפועל באר שבע קיבלה זריקת מרץ מהספסל שלה, בדיוק כשהייתה כבר על הקרשים.

ג'בון איסט הציל את מאבק האליפות עם שער הניצחון בחיפה והחזיר את הקבוצה לפסגה עם שלושער בפתח תקוה, אופיר מרציאנו תפס את המקום בין הקורות, מוחמד אבו רומי מבשל וגם רועי לוי תורם בעמדות קדמיות אחרי שכבר הוצא מהסגל ונראה בדרך החוצה. נותרו לקרב החפירות הזה בין קוז'וך ליצחקי עוד 360 דקות אחרונות. מי מהשניים ימצא את המטמון?

אחרי התבוסה המחפירה 4:0 בבלומפילד מול הפועל תל אביב, תהינו כאן אם יש מי שיכול להציל מעט מהכבוד של מכבי חיפה עד לסיום העונה. בהיעדר מנהיג אמיתי, סרט הקפטן המשיך לנדוד ובמשחק הבא הונח לראשונה על זרועו של קני סייף. הכלבויניק של הירוקים השווה מול הפועל פתח תקוה בדרך למהפך, כיוון את חבורת הצעירים גם במשחק המפוספס מול הפועל באר שבע ובעיקר לא הפסיק לרוץ, להילחם ולהשקיע.

במוצאי שבת כבר לא היה עם הסרט והוחלף אחרי כשעה (אחרי שהשלים לראשונה העונה שני משחקים מלאים), אבל האחרים כבר נדבקו ברצון העז וברוח הלחימה שלו. הצעירים, בראשם נבות רטנר, זכו לשבחים אחרי ה-0:3 הביתי על בית"ר ירושלים, דולב חזיזה הזכיר נשכחות ופיטר אגבה רשם את ההופעה הטובה ביותר שלו בישראל, אבל במקום להיסחף מהתעלות מקרית בעונה איומה - כדאי לחשוב על העתיד. ואבן היסוד בבניית הקבוצה הבאה היא סייף.

ההרכב שהביס את בית"ר היה מאולתר לגמרי. שמונה מבין ה-11 לא יועדו בכלל לעמדה הזו בתחילת העונה, מה שמעיד יותר מכל על הכישלון בבניית הקבוצה. גם אף אחד מהצעירים לא סומן כמי שעתיד לפרוץ ב-2025/26. הם הוקפצו כי אחרים אכזבו/הושבתו. סייף, לעומת זאת, היה מראש שחקן משלים, גם אם הגיע אחרי קריירה יפה בבלגיה. אחד ללא עמדה מוגדרת, אבל כזה שלא מתלונן, עט על כל הזדמנות שצצה בדרך ומשאיר הכול על המגרש. משחקן כזה, שיודע איך לבנות עצמו מלמטה ובעיקר מבין את מהות המועדון, הכישרונות העולים בירוק צריכים ללמוד.

אל מול הפארסה העונה לשם בני סכנין, שמחלקת נקודות לכל דורש בלי להניד עפעף, אי אפשר שלא לפרגן לעירוני קרית שמונה. בעונה שעברה היא הייתה השטיח של הפלייאוף התחתון, עם שישה הפסדים שהכתימו את ההצלחה במהלך הליגה הסדירה. הפעם הלקח נלמד. גם אחרי שהבטיחה הישארות, החבורה של שי ברדה סיבכה את הפועל חיפה והורידה מעשית את בני ריינה. כך נראית קבוצה שמכבדת את עצמה ואת הליגה.

שני המשחקים הללו שמו חותמת על עונה מרשימה. באמצע הליגה, קרית שמונה נראתה אובדת עצות. העזיבה של סקו בנגורה הותירה בור עצום במרכז השדה, הקבוצה נקלעה למשבר לא פשוט (שתי נקודות מ-21 אפשריות) ואז גם אבו רומי נמכר. וכל זה, כזכור, בשנה שלישית בלי בית. אבל הקריה ידעה לקום, ניצחה במפגשים הישירים עם היריבות לתחתית והגיעה רגועה למחזורי הסיום, בהם אולי גם תזכה להכתיר את מלך השערים הבא של ליגת העל.

הפועל פתח תקוה הייתה המרעננת הרשמית של הליגה במהלך העונה הסדירה. היא הייתה היחידה שלא הפסידה להפועל באר שבע, לקחה נקודה למכבי תל אביב וניצחה את מכבי חיפה בחוץ לראשונה מאז ינואר 2004. היא נתנה את כל הסיבות להאמין שתוכל לעשות צרות גם בפלייאוף העליון. אלא שמאז שהבטיחה את המיקום הכי גבוה שלה בליגת העל מאז 2001/02, היא רק מפסידה ובעיקר מתבטלת בפני היריבות לצמרת. עד כדי כך שהיא מאיימת ברצינות על תואר "הקבוצה הכי גרועה שהייתה בפלייאוף".

מאז שהפלייאוף העליון משוחק בשיטה של שני סיבובים ו-10 מחזורים, רק שתי קבוצות צברו בו פחות משבע נקודות: הפועל רעננה ב-2015/16 והפועל ניר רמת השרון ב-2012/13. לרעננה היו שלוש תוצאות תיקו וניצחון בודד (בבית על מכבי חיפה) ואילו רמת השרון הסתפקה בשלוש נקודות בלבד, אבל לפחות ניצחה פעם אחת (בבית את מכבי חיפה, כמובן). היו לה אז תשעה הפסדים בפלייאוף, מתוכם שבעה רצופים עד אותו ניצחון אחד ויחיד שמנע פלייאוף מאופס.

הפועל פתח תקוה מגיעה לבלומפילד עם חשש מהפסד שביעי רצוף שישווה שיא שלילי של המועדון. אם גם תנפץ את השפל השרוני, העונה המרשימה כבר תואר באור אחר לגמרי.