שחקני ארסנל חגגו הערב (שלישי) במשך דקות ארוכות את ההעפלה לגמר ליגת האלופות - השנייה בתולדות המועדון והראשונה מאז 2006. 20 שנה אחרי ההפסד לברצלונה במשחק על התואר, התותחנים חולמים על זכייה במפעל הקבוצות היוקרתי. הם יפגשו בגמר את באיירן מינכן או פריז סן ז'רמן, ב-30 במאי בבודפשט.
ת'יאו וולקוט שהגיע לארסנל כשלושה חודשים אחרי אותו גמר ב-2006 ושיחק במדיה 12 שנה, אמר: "סצנות מדהימות, מעולם לא ראיתי את אצטדיון האמירויות ככה, את החיבור הזה עם האוהדים שאנחנו תמיד מדברים עליו. יש כאן אנשים שאפילו לא נולדו בפעם האחרונה שהקבוצה הגיעה לגמר, ועכשיו עולה השאלה: 'האם הם יכולים ללכת את הצעד הנוסף?' אולי זו הקבוצה שתצליח לעשות את זה השנה".
שחקן העבר מת'יו אפסון, ששיחק במדי התותחנים בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 הוסיף: "זה היה משחק שבו אף קבוצה לא הייתה מוכנה לוותר על סנטימטר. מדברים על לבנות משהו לאורך זמן וארסנל עושה עוד צעד קדימה בכל פעם. הם רוצים את הפרמיירליג, אבל הם גם רוצים את זה ליגת האלופות בטירוף. איזה ערב לאוהדים".
אלן שירר ניתח: "זו לא הייתה הופעה קלאסית של ארסנל, אבל היא גם לא הייתה צריכה להיות כזו - היא הייתה צריכה להיות הופעה שמעלה אותה שלב, וזה בדיוק מה שקרה. הם היו צריכים להילחם, לגרד ולהיאבק על כל כדור, וכשהגיעה ההזדמנות לעלות ל-0:1 הם ניצלו אותה. הם הקריבו וזה הספיק כדי לשלוח אותם לבודפשט".
דניאל סטארידג' אמר: "הדרייב והנחישות של שחקני ארסנל הרשימו אותי יותר מהכל. מיילס לואיס-סקלי היה מבריק, שלט בקצב ובמשחק, אבל מבחינתי יוקרס היה השחקן הטוב ביותר הערב. הוא הוריד כל כך הרבה לחץ מההגנה: כשאתה שולח כדור ארוך למעלה, אתה שואל את עצמך אם החלוץ שלך יוכל להחזיק אותו בשביל הקבוצה, והערב יוקרס עשה הכול עבורם. אלה ההופעות שמגדירות שחקנים גדולים".