הג'ודוקא הישראלית רז הרשקו רשמה היום (ראשון) עוד הישג אדיר כאשר קטפה מדליית זהב באליפות אירופה הנערכת בטביליסי. בראיון שהעניקה לתכנית הספורט ב-103FM סיפרה בין היתר על הדרך לפסגה, שגרת האימונים התובענית, וההקדשה המרגשת לחברה לנבחרת שנפל בקרב.
במהלך השיחה, תיארה הרשקו את תחושותיה לאחר ניצחונה המהיר בגמר מול יריבה צרפתייה קשה. "הייתי מול יריבה קשה שנפגשנו בדיוק לפני חודש באותו מזרן, באותה תחרות פה בטביליסי, והצלחתי גם לנצח אותה אז", שחזרה. "מבחינתי זה פשוט היה רגע מטורף עבורי לבוא ולהפיל אותה שוב בצורה שהפלתי אותה".
כאשר נשאלה על הרגע שבו הבינה שניצחה באיפון בתוך דקה אחת בלבד, הודתה כי הופתעה מהמהירות אך לא מהתוצאה הסופית. "הייתי בשוק", שיתפה הרשקו. "ידעתי שאני הולכת לעשות זהב. הרגשתי את זה מהרגע שיצאתי מהארץ לטביליסי. ידעתי שלא משנה מה ילך או מה לא ילך, אני הולכת לצאת מפה עם זהב. אבל בצורה שזה קרה ככה - זה היה שוק מבחינתי בצורה חיובית. לסמן את זה ככה יחסית מהר ובאיפון ולזכות בזהב זה מטורף".
במבט קדימה אל עבר המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, הסבירה הספורטאית את הפילוסופיה המנחה אותה ביומיום. "זו המטרה הגדולה, אבל אם מתמקדים במטרה גדולה, נופלים ומאבדים את עצמנו בדרך", ציינה. "יש מטרות קטנות כמו התחרות היום. מבחינתי כל יום שאני קמה אני רוצה להיות יותר טובה ממה שהייתי אתמול, ולהצליח לנצח ניצחונות קטנים או גדולים. פשוט לבנות את עצמי מחדש ויותר חזק ויותר טוב, בשביל שבאמת בסוף החלום הכי גדול יתגשם".
כדי להגיע לרמות הללו, חשפה הרשקו כי היא מבלה כ-9 שעות ביום במתחם האימונים, הכוללות שני אימונים ארוכים וטיפולים משלימים.
לצד ההצלחה האישית, התייחסה הרשקו לדור העתיד של הג'ודו הישראלי, ושיבחה את יצחק אשפיז בן ה-18 שזכה במדליית ארד. עבור נערות צעירות החולמות ללכת בעקבותיה, היה לה מסר ברור - "חוץ מעבודה קשה ללא פשרות, אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה האמונה העצמית. ללכת בכל הכוח גם כשלא הולך ויש ימים לא טובים ותקופות פחות יפות. לא הכל נוצץ ויש פציעות, אבל כשאתה מאמין בעצמך ובדרך שלך והולך בכל הכוח אחרי חלום - צריך ללכת אליו בכל הכוח".
את הרגע המרגש ביותר בראיון סיפקה הרשקו כאשר דיברה על סגן יונתן גותין ז"ל, חברה לנבחרת ישראל בג'ודו שנפל בקרבות ב-7 באוקטובר, לו הקדישה את המדליה. "כל מדליה שעשיתי ואעשה היא באמת לזכרו ולמען המשפחה שלו", אמרה. "המשפחה שלו והמשפחה שלנו כבר הפכה למשפחה אחת. מבחינתי לבוא ולהילחם על המזרן זה משהו שהוא לא מובן מאליו, כי כמו יונתן יש עוד אלפים גיבורים שנפלו בשביל שאנחנו נמשיך לחיות פה. יש עוד עדיין גיבורים ששומרים עלינו בגבולות בשביל שאנחנו נמשיך לחיות, לטוס, להילחם ולייצג את המדינה. החלום האישי הפך לסוג של חלום לאומי, ואם אני יכולה לדבר את יונתן - זה הכבוד שהוא כולו שלי".