נבחרת הנשים של איראן בכדורגל חזרה ממשחקי גביע אסיה ב-19 במרץ אל מציאות של מלחמה ועתיד לא ברור, בעקבות מה שנתפס כמעשי מחאה במהלך הטורניר. מאז חזרתן, המשטר האיראני, שאולי היה עסוק בפגיעה הקשה בצבא, בצי, ביכולות הרחפנים ובתוכנית הגרעין בעקבות פעולות ארה"ב וישראל, כמעט שלא נגע בשחקניות, אך גורמים מעריכים כי הן נמצאות תחת פיקוח הדוק.
"נראה שהן בסדר", אמר מקור ששוחח עם מרבית שחקניות הנבחרת השבוע ל"ניו יורק פוסט", "עכשיו כשיש הפסקת אש, הן סיפרו שהן חוזרות לאימונים, יוצאות לבתי קפה. הן גם מפרסמות ברשתות החברתיות, אבל נזהרות מאוד במה שהן כותבות".
לצד זאת, עריקה לשעבר מהמדינה טוענת כי המשטר, שביצע הוצאות להורג של ספורטאים שלא צייתו לו גם מאז תחילת המלחמה ב-28 בפברואר, צפוי להפעיל לחץ על השחקניות ועל בני משפחותיהן. "אני לא חושבת שמישהי באמת מאמינה שהחיים חזרו למסלולם", אמרה זוהרה עבדולחאני, לשעבר בנבחרת הטיפוס של איראן, שערקה והקימה את ארגון Human Rights for Sport שבסיסו באוסלו. "אנחנו יכולים להניח שכל תקשורת שלהן נמצאת תחת מעקב, ושבני המשפחה הגברים שלהן נתונים ללחצים. זה מה שקרה בעבר וסביר שזה קורה גם עכשיו".
המסע של נבחרת הנשים לאליפות אסיה באוסטרליה החל בסערה, כאשר השחקניות סירבו לשיר את ההמנון הלאומי לפני משחק הפתיחה נגד דרום קוריאה ב-2 במרץ. הסירוב נתפס כהבעת סולידריות עם קורבנות הדיכוי במדינה, והוביל לכך שהטלוויזיה הממלכתית באיראן כינתה אותן בתחילה "בוגדות בזמן מלחמה".
לאחר שהודחו מהטורניר אחרי שלושה משחקים, חמש שחקניות ביקשו מקלט מדיני באוסטרליה וקיבלו אשרות הומניטריות. בהמשך הצטרפו אליהן שחקנית נוספת ואיש צוות, כך שמספר המבקשים הגיע לשבעה. עם זאת, עד שהנבחרת עזבה את אוסטרליה ב-10 במרץ, חמש מהשחקניות חזרו בהן מהבקשה למקלט ושבו לאיראן, לאחר שהמשטר איים על בני משפחותיהן במדינה.
שתי השחקניות שנותרו באוסטרליה, פאטמה פסנדידה ואתפה רמזאניזאדה, מתחילות כעת את חייהן החדשים, אך עדיין אינן מוכנות להתראיין בפומבי, כך לפי גורמים המקורבים אליהן.
מאז חזרת הנבחרת לאיראן ניתן רק ראיון אחד, כאשר שתי שחקניות שוחחו עם רשת אל ג'זירה. שחקנית הנבחרת מונה חמודי סיפרה כי מרגע הגעתן לאוסטרליה הופעל עליהן לחץ מצד מתנגדי המשטר, שדרשו מהן לנקוט עמדה נגד הממשלה האיראנית.
"הדילמה הזו גרמה לי לחרדה מתמשכת, כי לכל בחירה היו השלכות על החיים שלי, על המשפחה שלי ועל הקריירה הספורטיבית שלי", אמרה חמודי. "הבנתי יותר את הלחצים החברתיים והפוליטיים סביבי, והבנתי את החשיבות של תמיכת המשפחה והמחויבות הלאומית בהתמודדות עם משברים".
זהרה סרבלי, שגם היא חזרה בה מבקשת המקלט, דיברה על "ההטרדות והמעקב המתמיד מצד התקשורת והרשתות החברתיות, הציפיות והלחץ מהקהילה האיראנית באוסטרליה".
עם חזרתן לאיראן, השחקניות זכו לקבלת פנים חגיגית, שכללה קבלת פרחים מול קהל גדול שהניף דגלים והריע להן, כפי שתועד בסרטונים שפורסמו באל ג'זירה. עם זאת, מתנגדי המשטר טוענים כי השחקניות ובני משפחותיהן ימשיכו להיות תחת מעקב ולחצים כבדים, במיוחד לקראת משחקיהן הבאים.
עבדולחאני, שארגונה מתעד פגיעות בספורטאים איראנים, התייחסה גם למקרה של בנימין נאגדי, אלוף קיקבוקסינג בן 26, שנמצא בסכנה מיידית להוצאה להורג לאחר שהתנגד למעצר במהלך הפגנות נגד המשטר מוקדם יותר השנה. לדבריה, "הודאה כפויה" שלו שודרה בטלוויזיה האיראנית, ומשפחתו התבקשה לאסוף את חפציו מהכלא.
למרות הפסקת האש בת השבועיים, עבדולחאני אינה מאמינה שתהיה לכך השפעה על ספורטאים הכלואים במדינה, שעומדים בפני עינויים ואף מוות. "הפסקת האש היא בין ישראל, איראן וארה"ב", אמרה. "היא לא בין העם האיראני למשטר האיסלאמי".
בחודש שעבר הוציאו להורג באיראן את המתאבק סאלח מוחמדי בן ה 19 בתלייה פומבית. לפי עבדולחאני, יותר מ-200 ספורטאים איראנים נרצחו השנה על ידי המשטר השנה בעקבות השתתפותם במחאות נגדו.