בני משפחה, חברים ורבים מעולם התקשורת והספורט ליוו היום (רביעי) את אבי מלר בדרכו האחרונה, אחרי שאמש השדר, העיתונאי והפרשן הלך לעולמו בגיל 72. מלר היה אחד הקולות המזוהים ביותר עם שידורי הכדורגל בישראל, מהמצטרפים הראשונים לערוץ הספורט בתחילת שנות ה-90 ומאז ונחשב לאחד מאבות הכדורגל האנגלי בישראל. הוא מובא למנוחות בבית העלמין החדש ברעננה.
בנו של מלר, ישי, ספד לו: "האהבה שלך מהעשייה, ההתלהבות. כל כך נהנית מהעבודה שלך. היית מייבש אותנו שעות במדור הספורט של מעריב. עופר שלח היה מתחרפן מאיתנו. היינו מחכים שתיקח אותנו לדוכן של המלבי ליד גשר מעריב. התמדה, חריצות ואיזו מסירות לעבודה. ועד שסוף סוף אנחנו יוצאים למלבי, אז האכפתיות והאהבה לאנשים. החבר'ה הזכירו לי שלחבר'ה במזנון ולמטה בדפוס, ובדסק החדשות. נגעת בכולם. בכל אוהד, בכל חובב ספורט. בכל אחד שרק רצה להגיד משהו - התייחסת אליו. תודה שנתת לי לראות את זה.
"חשוב לי שישמעו את זה. היה לי חבר שחובב שעונים וראה את השעון של פויול. הוא חלה בסרטן באותה תקופה. אתה לא חשבת פעמיים ונתת לו את השעון. הם לא שוכחים את זה עד היום שמסמל הכל. נלחמת במחלה בנחישות ותמיד בחיוך. כמות הפעמים שהיית בבית חולים ספורות. האמונה שלך, לא יודע אם זה שידרת החוצה, אבל תמיד היית איש מאמין וזה היה שם בפנים. והנכדות - מקור ומושא האהבה שלך. למדתי לתת לבנות שלי את המקום שלהן להתפתח בדרכן. הזכרתי לאשתי את העוצמה שברגשות וההקשבה להן - שזה מקור הצמיחה. ולצד כל זה האהבה האינסופית שלך. למדתי להתמקד בענווה, באהבה לעצמי ולאנשים, לכל מי שמסביב. אני אוהב אותך אבא. תודה שזכיתי במשך 46 שנים לחוות את האור שלך".
העיתונאי משה גורלי: "אפשר לתאר אותו דרך כמה תכונות. הוא היה אולד סקול מענטש. בעל נדיבות אין קץ לאנשים במצוקה. היה צרכן אובססיבי של תרבות, כולל תצוגות המשחק במערכונים של ערוץ הספורט. והאחרונה היא אהבה. יש התאמה בין מידת האהבה שאדם מקבל לזו שנתן. אפשר להבין מהאהבה שמקבל עד כמה אהבה הוא חילק. אני רוצה להוסיף תכונה נוספת - אבי היה איש פוליטי במובן הטוב של המילה. סיפור שארצה לספר לכם שמתאר את מלר - עיתון מעריב נדרש לקדם את המשחק בין ישראל לארגנטינה. במהלך ערב עריכה אפור ומשמים, כשהוא אחראי על דסק החוץ, והוא קבל ידיעה ומוציא אותה עם הכותרת הבאה "מראדונה בספק למשחק מול ישראל בגלל פציעה". מי שמבין בזה, מבין שזה "פיגוע" במאמצי העיתון להביא את מראדונה. נקראנו למשרדו של המו"ל בעקבות כך. אבל האתיקה שלו הייתה מעל הכל".
בן דודו של אבי מלר: "מלר אהוב יקר שלי, איך אסביר כמה אני אוהב אותך. אתה מצווה לכולנו חיים מלאי סקרנות. לא היית צריך ללכת כדי להבין איזה קונצנזוס היית. אתה איש יקר ושלום, נזכור אותך תמיד".
מנכ"ל ערוץ הספורט תומר תורג'מן: "היית קודם כל בן אדם. חבר ואיש טוב. אהבת ספורט בכל ליבך, ספורט אמיתי, של הפתעות. אהבת מילים, סיפור טוב ותרבות. תמיד היה חשוב לך איך אנחנו אומרים את הדברים. לימדת אותנו שאפשר להיות מקצועניים לצד שמירה על אנושיות. שיחות על קולנוע תמיד הגיעו עם המלצה, זה היה חלק ממך לא פחות מהשידור. ראית בספורט ובתאטרון את אותו הדבר. השארת חותם של אמת".
בת זוגו, טלי: "הכרנו לפני 10 שנים. מסתבר שבדברים החשובים אנחנו דומים מאוד. אני הייתי אומרת לך כמה אני קשורה אליך. אהבתי להיות האוזן הקשבת שלי. זכיתי להיות בת הזוג של הבן אדם הכי לא שגרתי, הכי מכיל בעולם, העולם פחות טוב ממה שהיה עד אתמול. היית כל כך צנוע, תמיד עונה באדיבות, שואל לשלומו. הרגשת תמיד בשליחות. נסעת לפני שבועיים באמצע הסערה להרצות למילואימניקים ברמת הגולן. שבוע שעבר הלכת לחוג כדורגל של ילדים בני 5 רק כדי שיתרגשו. כמה סיפוק נתת מהמעשים, כמה אהבה ונתינה בבן אדם אחד. אתה לעד חלק ממי שאני. נאלצת לחבק את הצער".
בתו של מלר, גלית מלר לוי: "היית איש של אהבה. בא לי להראות לך את כל מה שכתבו עליך, כמה סיפורים. כמה אנשים אמרו שהיית משמעותי עבורם גם אם לא הכירו אותך. ראיתי תמונה שלך באיזה גסטהאוס בדרום אמריקה ואיך התרגשו כשאמרתי שאני הבת שלך. לימדת אותי לחיות את הרגע, ועכשיו אנסה אפילו יותר. לימדת אותי מה זה אומץ ושאין חשוב יותר מהמשפחה. אני מחכה שתתקשר ותגיד שיש לך כרטיסים להצגה. יש פה חמש בנות שהיית עבורן הסבא הכי טוב שיכלו לבקש. מבטיחה לעשות הכל כדי לשמר את שמחת החיים שכה אפיינה אותך, לבוא מאהבה וממקום של נדיבות. זכינו. בטוחה שכבר התחלת להרכיב פרלמנט עם החברים שאיבדת כמו מודי ואחרים".