כשיורגן קלופ נשאל איך הוא משכנע את מוחמד סלאח, סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו לעשות הגנה מקדימה וללחוץ על שחקני היריבה בחצי שלהם הוא צחק וענה: "אמרתי לכולם שכל עוד הם לא ליאו מסי, הם חייבים להגן". בסך הכל עבד לו טוב. המאמן הגרמני היה מי שהביא את "הגגנפרסינג" - שיטת הלחץ הגרמנית לפרמיירליג.
השיטה - שהמקורות שלה מגוונים, מהטוטאל פוטבול ההולנדי ומהכדורגל של דינמו קייב בשנות השמונים והתשעים - מתבססת על יצירת לחץ קולקטיבי על שחקני ההגנה מיד אחרי אובדן הכדור בהתקפה. השיטה מכריחה את שחקני ההתקפה להיות אגרסיביים בלחץ שלהם על שחקני ההגנה.
את "האגרסיביות" מודדים בקבוצות בכמה זמן לוקח להם להחזיר את הכדור, כשהמטרה היא לרדת מחמש שניות. השיטה שמחייבת את שחקני ההתקפה לעשות הרבה מאוד ספרינטים מסונכרנים ללא הכדור, וכפי שקלופ הגדיר: "זו שיטה שמייצרת 10 הזדמנויות הבקעה במשחק אם עושים אותה נכון".
בשנים הראשונות שלה בגרמניה הגגנפרסינג התפתחה בעיקר בליגות הנמוכות ונחשבה לשיטה שמתאימה לקבוצות נטולות כישרונות התקפיים. קלופ היה זה שהצליח איתה ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל הגרמני והאירופאי עם דורטמונד והראה שגם שחקנים כישרוניים יכולים להבקיע הרבה יותר אם יהיו חלק ממכונת לחץ גבוה. פפ גווארדיולה, שפיתח שיטת לחץ דומה בברצלונה ושכלל את האימונים שלו על הלחץ הגבוה בבאיירן מינכן, גם כן הנחיל בקבוצה האנגלית שלו לחץ גבוה וקולקטיבי של שחקנים מוכשרים.
ההצלחות של ליברפול של קלופ וסיטי של פפ הובילו לכך שיותר ויותר קבוצות באנגליה אימצו את "הגגנפרסינג" ומה שאפשר לראות בנתונים של Opta שחלה עליה של 30% בספרינטים בפרמיירליג מאז שקלופ הגיע לליברפול. העלייה הזו של 30% היא חלק מעלייה של 80% בספרינטים מאז 2008. מאז 2006 מספר הספרינטים במשחק פרמיירליג צמח ב-100%.
מה שעוד רואים במספרים זה שמספר הקילומטרים ששחקנים רצים נשאר בערך אותו דבר ואפילו ירד במעט מאז 2000 אבל עכשיו לא עושים 10-11 ק"מ בריצה קלה והליכה אלא הרבה מאוד בספרינטים של 20-30 מטרים. המשמעות של המספרים הללו היא ברורה. המשחקים הרבה יותר אינטנסיביים, הפעולות הרבה יותר מהירות, העוצמות שמופעלות על הגוף של הכדורגלן הרבה יותר גדולות. וזה לא בהכרח מסתדר עם לוח השנה המסורתי של הכדורגל העולמי בכלל והכדורגל האנגלי בפרט.
העונה, מה-20 בדצמבר עד הסיבוב השלישי של הגביע ב-10-11 בינואר, קבוצת פרמיירליג תשחק 6-7 משחקים ב-20-21 ימים. מחזורי כריסמס קיימים באנגליה מאז 1889 אבל מאז עד שנות ה-2000 המוקדמות, ריבוי משחקים על פני 20 ימים חגיגיים היה משהו שאפשר לשרוד. בכל זאת, שחקנים לרוב התהלכו על המגרש ועד 2006 עשו 10-20 ספרינטים במשחק. היום, כאמור, שחקנים יכולים לעשות בין 70 ל-80 ספרינטים במשחק. מבחינת עומס פיזיולוגי המשחק שונה לחלוטין. רפואית, פיזיולוגית, מקצועית זה באמת לא הגיוני לשחק כל שלושה ימים וחצי בכדורגל המודרני של היום.
וזה לא רק עניין של שרירים, גידים ורצועות שנשחקים עד דק מסגנון המשחק שמבוסס על ספרינטים רבים. אנשי מקצוע מדגישים את הצורך של השחקנים למנוחה גם כדי "להטעין את הבטריות" שלהם. הבטריה של מערכת העצבים, הבטריה של הקוגניציה והבטריה המנטלית.
יש לומר, הקבוצות היום מכינות את הסגלים שלהן לעומס של דצמבר-ינואר ואלו שמצליחות לצאת לחודש השני של השנה החדשה בלי מכת פציעות נהנות מיותר הצלחה מקצועית. לפי "טבלת הפציעות" של הפרמיירליג, האלופות בדרך כלל סובלות מ-30%-50% פחות פציעות מאשר הקבוצות האנגליות שסובלות מהכי הרבה פציעות. בראיון לאתלטיק קלופ אמר מה שלדעתו צריך לעשות כדי להוריד את הלחץ הגופני על השחקנים, שנוצר - כאמור - הרבה בגלל שיטת המשחק שאפיינה את הקבוצות שלו.
"אני יודע מה אני ציפיתי מהשחקנים שלי, ומה רמת האינטנסיביות באימונים, אנחנו תמיד מבקשים יותר מהם.... אבל בנקודה מסוימת צריך להתחיל לדאוג לאנשים המועטים שבלעדיהם אין את המשחק הזה: השחקנים. אין פתרון לבעיה, אלא אם נפסיק להמציא טורנירים חדשים בכל קיץ וכולם ישבו וידברו על איך פותרים את הבעיה הזו - מועדונים, שחקנים, מאמנים. כולם רוצים להרוויח הרבה כסף אבל לא מדברים על איך אפשר לייצר כדורגל טוב יותר". למה? "כי לדבר עם רשויות הכדורגל זה כמו לדבר למיקרוגל".
יום אחד ראשי הכדורגל יבינו שבסופו של דבר לוחות הזמנים של הכדורגל פוגעים בעיקר במוצר שהם מייצרים איתו כל כך הרבה כסף. זה לא יקרה בחג המולד הזה. וכנראה שגם לא בחג המולד הבא. אבל שינוי כלשהו, דרמטי, חייב לבוא. אי אפשר באמת להמשיך ככה.