הסטורי של אוסקר גלוך היה ברור. מרים ידיים למעלה, מודה לכוח עליון ומוסיף לב להודיה. באינסטגרם שלו, גלוך ביטא את מה שרבים מאוהדי אייאקס חשו כשהמועדון הוציא את ההודעה הרשמית על פיטוריו של ג'וני הייטינחה. חמישה ניצחונות ב-15 משחקים, 0 מ-4 בליגת האלופות, אבל בעיקר כדורגל חסר השראה, חוסר התקדמות אחרי שלושה חודשים בתפקיד ואיבוד תקווה שהוא האיש שיוכל לשנות את המצב - הביאו לפיטוריו של שחקן העבר האהוב, אבל המאמן הלא מוערך בהווה.
זו הייתה שאלה של זמן. כבר לפני כחודשיים ישב מרקו ואן באסטן זקוף סביב השולחן בתכנית הטלוויזיה רונדו. "אם אתה כמאמן לא משתף שחקן כזה מיד כשהוא מגיע לקבוצה, אתה לא לגמרי בסדר בראש שלך", אמר חלוץ העבר האגדי ותמה, יחד עם הקולגות לצידו, מדוע הייטינחה מספסל את גלוך. זה היה בסוף ספטמבר, מאז שותף גלוך יותר ואף כבש כמה שערים חשובים - אבל שלושה חודשים מאז פתיחת העונה, והסיפור של גלוך באייאקס הוא, עדיין, ממש לא הצלחה.
למה בעצם? מה עובר על מועדון הפאר ההולנדי, זה שזכה בארבעה גביעי אירופה לאלופות ולפני שש שנים הגיע לחצי גמר הצ'מפיונס? המשבר החל עם פיטוריו של המנהל המקצועי, מארק אוברמארס, לאחר שנחשף שהטריד מינית עובדות במועדון. אנשי מקצוע עזבו, גם בהנהלה התחלפו לא מעט אנשים. המינויים החדשים היו אנשי מקצוע לא מספיק טובים ולצד אינטרסים סותרים בין אנשי הכדורגל לאנשי המנהלה, המועדון החל להידרדר.
בעונה שעברה מינויו של פרנצ'סקו פאריולי עצר את ההידרדרות. האיטלקי הצעיר הוביל את אייאקס למקום השני, אך כמו תמיד באמסטרדם, הציפיה מהקבוצה הייתה לא רק לרוץ בצמרת אלא גם לשחק כדורגל התקפי ומהנה. והנאה לא הייתה בתקופת פאריולי. הוא הטמיע באייאקס כדורגל איטלקי של שנות התשעים, מאד הגנתי, שאומנם הביא תוצאות אך הקהל לא התחבר.
ולא רק הקהל: עוד גורם משמעותי שמקיף את המועדון הוא התקשורת. היא מחוברת מאד, וכמו בערים מסוימות בישראל, עיתונאים רבים חיים מהמועדון ובתוכו. הם פחות התחברו לצוות הזר שלא ידע ולא הכיר את יחסי הכוחות, ועם הרבה ארס הם הביאו לסילוקו של פאריולי. בינתיים הוא בפורטו מוביל את הטבלה בפורטוגל, ובאמסטרדם צעדו שוב אחורה.
מינויו של ג'וני הייטינחה בקיץ העלה לא מעט סימני שאלה. כשחקן מעולם לא סומן כמאמן עתידי, ועיקר ניסיונו היה כעוזר באייאקס ובשנה שעברה בליברפול. אחרי הכדורגל ההגנתי רצו באייאקס לחזור לכדורגל שמאפיין את המועדון. אז הם חלמו על מיכלס, קרויף וואן חאל, ובפועל קיבלו מאמן שעוד לא מוכן לתפקיד, חסר את הידע, המנהיגות והכריזמה הדרושים למאמן אייאקס. חסר את היכולת להסביר מה הרעיונות שלו, באיזה כדורגל הוא מאמין, לדבר אל הקהל בשפתו. הייטינחה כמובן דובר הולנדית, והוא שיחק שנים רבות באייאקס, אבל הוא לא דובר את השפה שמאמן אייאקס אמור לשלוט בה.
הייטינחה הוא כל כולו אייאקס. גדל במועדון מגיל צעיר, שיחק בה שנים רבות. מהילדים שישבו ביציעים ואחר כך הפכו לשחקנים מובילים שלה. זה שחלם להצליח איתה כשחקן וגם כמאמן. אבל זה לא עבד. כי לחלום ולהיות עם DNA של אייאקס זה לא מספיק. כמאמן אייאקס אתה צריך להיות בעל רעיונות חדשניים והרפתקניים. להיות בעל יכולת לתרגם את הרעיונות האלה למילים ברורות, כלפי השחקנים שלך, האוהדים והתקשורת.
הייטינחה לא הביא איתו את הכדורגל שהקהל ייחל לו. יכול להיות שזה לא רק חוסר ההתאמה שלו ושאין לו את השחקנים המתאימים, אבל זו הייתה הציפיה. כדורגל התקפי, שמח וכוכב אחד שיזהר, שיענה לדרישה הבסיסית משחקן אייאקס: תעוזה, יצירתיות, אומץ, טכניקה. מאז שטאדיץ' עזב אין לאייאקס שחקן כזה. אחד שהחולצות שלו נחטפות מהמדפים, זה שילדים במגרש מדמיינים שהם משחקים כמוהו, זה שהאוהדים מזילים ריר בכל פעם שאומרים את שמו. או בקיצור, מספר 10 של אייאקס.
לא במקרה כשגלוך הוצג באייאקס השוו אותו לקודמיו למספר ולתפקיד. ברגקאמפ, ליטמאנן, האחים לאודרופ, ואן דר וארט, סניידר, אריקסן, טאדיץ'. זה מה שהאוהדים והפרשנים דמיינו, זה מה שהם רצו לראות. ובמועדונים גדולים אין סבלנות, אין זמן התאקלמות. רצו קסם ורצו אותו מיד. אבל להייטינחה לקח זמן להאמין באוסקר, רק במחזור השלישי העלה אותו בהרכב, במחזור הרביעי הוחלף במחצית (תיקו מביש בוולנדאם) ונגד זוולה החל על הספסל. הייטינחה לא השתכנע לתת לאוסקר מקום בהרכב, וכשזה כבר קרה לא פעם ולא פעמיים היה המוחלף הראשון.
בקרב האוהדים התחושה הייתה שלא מדובר בהחלטות מקצועיות, אלא במלחמות פנימיות על זהות שחקני הרכש שהמנהל המקצועי אלכס קרוס החליט להביא. וכאן מתחיל בעצם הסיפור על הבלגן במועדון, ואיך יד ימין עושה דברים שיד שמאל לא יודעת, לא מסכימה או לא רוצה להשלים איתם. הייטינחה רצה שחקנים בתפקידים מסוימים, ובחלק מהדברים הצדק עימו. כך איבדה אייאקס בקיץ את הקפטן והמנהיג שלה, ג'ורדן הנדרסון, כדי לחסוך את משכורתו הגבוהה. התכנית הייתה להביא לו מחליף מנוסה אך זה לא הגיע, וביום האחרון של חלון ההעברות הגיע ג'יימס מקונל, בחור אנגלי צעיר וחסר ניסיון, שהייטינחה הכיר מליברפול.
אייאקס צריכה הייתה מגן שמאלי, יש לה רק את אואן ויינדל. אף מגן נוסף לא הגיע. אחת העמדות הבעייתיות בשנתיים האחרונות היה מצד ימין של ההגנה, אך גם בעמדה זו הקבוצה לא התחזקה. במקום זה הגיעו שחקנים בפרופיל אחר: גלוך וראול מורו למשל. מורו, שחקן כנף ספרדי שאייאקס רצתה עוד בחלון של ינואר, סופסל גם הוא במשחקיו הראשונים. גלוך ומורו דומים במבנה הגוף היחסית קטן שלהם, פחות מתאימים לסגנון שהייטינחה רצה להנחיל.
הייטינחה היה המאמן וככזה הוא היה האחראי על ההרכב במשחקים, אך לא על הרכש. זה הנושא עליו מופקד אלכס קרוס: איש עסקים מצליח, שעברו הקים וניהל סוכנות שחקנים גדולה, עם ניסיון ניהולי בגו אהד איגלס ובאלקמאר הקטנות יותר. אבל לא אחד שעבר במועדון גדול ולחוץ, אחד שבו אתה נמדד בהישגים של הקבוצה וצריך לנצח בכל משחק, כמו אייאקס. והחזון של שני אנשי המקצוע הבכירים התנגש: קרוס רצה את השחקנים היצירתיים, הייטינחה רצה גוף, כוח, פיזיות.
וכך, עוד מההכנה, דברים לא עבדו. מדי משחק אייאקס ספגה בקלות מקרנות ומנייחים. היא התקשתה לשמור על רשת נקיה (ב-21 משחקים העונה בכל המסגרות כולל משחקי הכנה - רק פעמיים). הייטינחה לא החליט באיזו שיטה הוא מאמין, והחליף אותה מדי משחק. הקבוצה המשיכה לספוג מנייחים שערים קלים מדי, והתחושה היא שהצוות המקצועי לא ידע בכלל איך לגשת לבעיה הזו. תוסיפו לזה את המאזן המשוגע של 8 פנדלים לחובתה של אייאקס ב-8 משחקיה האחרונים. קבוצה חסרת בטחון וחסרת משמעת שמתפרקת בקלות.
חוסר הניסיון וחוסר הבטחון של הייטינחה בלטו במיוחד בשבוע אחד בסוף ספטמבר. הוא עלה למשחק חוץ במארסיי במערך פתוח ומופקר ובדקה ה-26 היה בפיגור 3-0. כעבור ארבעה ימים במשחק ליגה מול ספרטה רוטרדם הקטנה הוא עלה בהרכב הגנתי, נסוג ומגיב. אייאקס לא אמורה לשחק בליגה מול קבוצות התחתית עם מחשבה כזו. בשום מצב. המשחק הסתיים בתיקו 3:3. בעיקר בלטו חוסר היכולת להבין באיזה משחק לבחור בגישה הנכונה, והתוצאות גרמו ללחץ נוסף.
מעבר לשינוי השיטה והדרך, גם שחקנים לא משחקים באותה עמדה כמה משחקים רצוף. כך שותף גלוך כחלוץ מזויף, כנף שמאל, כנף ימין, 10 שמושך שמאלה ו-10 שמושך ימינה. בכל משחק בעמדה אחרת. שחקנים מתקשים להבין את מקומם, וכקבוצה לא מפתחים אוטומטיות בפעולות שלהם. זה נכון גם לשחקנים אחרים: פעם ברחהאוס באמצע ופעם מימין. קלאסן יכול לשחק כקשר האחורי, במשחק הבא הוא ב-10. וכשאין המשכיות ובכל משחק שחקנים בעמדות אחרות, התוצאות בהתאם.
עבור גלוך עצמו ההגעה לאייאקס דרשה הרבה התאמות, מעל הכל מנטאליות. מבחור צעיר עם פוטנציאל גדול שמחכים לפריצה שלו במכבי תל אביב, שבה יש לחץ רב אבל גם סבלנות כלפי היהלום שצמח בבית, דרך זלצבורג, המועדון העשיר באוסטריה אך ללא התקשורת המסקרת כל צעד וכל נשימה - הוא הגיע למקום שמבחינה תקשורתית אין בו רגע של הפסקה. עשרות האתרים, תכניות האולפן והפודקסטים עסוקים קודם כל באייאקס. במיוחד כשהיא כושלת. והעיניים נעוצות לעבר הרכש היקר, זה שקיבל את המספר 10 והגיע כקוסם שאמור ללהטט.
הביקורת העיקרית הייתה כלפי המאמן והמנהל המקצועי, על חוסר התפקוד של ההנהלה, אך כמובן גם על אחריות השחקנים. הציפייה הייתה שגלוך יהיה יותר דומיננטי במשחקים ויבקש יותר את הכדור. אלה דברים שהשתפרו משמעותית בשבועות האחרונים, מאז שגלוך הפך לשחקן הרכב קבוע. נגד הרנביין, משחק בו השלים 90 דקות, רשם גלוך 25 איבודי כדור, הכי הרבה לשחקן אייאקס העונה. גלוך הוא שחקן שלוקח הרבה סיכון במשחק שלו, עם הדריבלים ומסירות העומק, אך זהו מספר גבוה מדי.
אוהדי אייאקס רואים מה היתרון של גלוך, היצירתיות שאין לאף שחקן אחר בסגל. אבל הבעיה הגדולה של גלוך, כפי שפרשנים בהולנד מצביעים עליה לא פעם, היא הסיוע שלו למשחק ההגנה של הקבוצה. תזמון היציאה שלו ללחץ, שלא מתיישר עם המשחק המבוקר של שאר השחקנים. אייאקס חסרת בטחון ומשחקת נמוך, נמוך מאד ביחס לאייאקס. זה לא מתאים לה ולא מתאים לגלוך. אבל ההתנגשות הזו מדי משחק, היציאה של גלוך קדימה ואי ההצטרפות של חבריו, יוצרת בורות גדולים. זה בלט מול טוונטה, במחצית הראשונה אייאקס לא הייתה בכלל בעניינים.
גלוך הוא שחקן שזקוק לקבוצה שבנויה סביבו, נותנת לו בטחון ומאמינה בו. קבוצה שמאפשרת לו לשחק ולחשוב לעומק, ועם שחקנים שעושים תנועה סביבו כדי לקבל את המסירות שלו. אבל כדי לייצר את התנועה הזו, ולהגביר את הבטחון של השחקנים מסביב צריך קבוצה מאומנת ותקשורת טובה בין השחקנים לבין עצמם ועם המאמן. כל עוד זה לא המצב באייאקס, דברים לא ישתנו.
השער נגד פ.ס.וו בדקה ה-88, שהשווה ל-2:2 מול הקבוצה החזקה בליגה, והשער הנפלא מול טוונטה היו רגעי השיא של גלוך עד כה. לצידם היו לא מעט רגעים של אכזבה, עם החילופים המוקדמים מול צ'לסי וולנדאם בראשם. מבחינת גלוך ההמשך ברור: לנשוך שפתיים ולחכות, אולי לחילופי מאמנים. זו עדיין אייאקס, והצלחה במועדון כזה, מבחינה קבוצתית ו/או אישית, פותחת את הדלת למועדונים גדולים יותר. תשאלו את אנטוני ומוחמד קודוס, או אפילו את ג'ורג' מיקאוטדזה, דיוויין רנש או בראיין ברובי שהתקדמו למרות תקופה רעה של המועדון.
אחרי עוד הופעה כושלת בליגת האלופות עם תבוסה ביתית לגלאטסראיי, אייאקס כבר עם 4 הפסדים בארבעה משחקים. ביום ראשון היא תתארח אצל אוטרכט (13:15, ספורט4), שעבורה המשחק הזה הוא המשחק הגדול של השנה. על הקווים יעמוד המאמן הזמני פרד חרים, שצורף כעוזר לצוות לפני כחודש. הוא ימלא את התפקיד עד מינויו של מאמן קבוע. מי זה יהיה? כרגע עוד לא ברור. טן האח הוא השם המובן מאליו, אבל נראה שלו יש יותר מה להפסיד בחזרה לאייאקס. צ'אבי, איניגו פרס מראיו וייאקנו ושייטיל קנוטסן מבודה גלימט הם שמות שעלו כבר בעבר. פטריק קלייברט, פסקל יאנסן, אלכס פסטור או אולי מינוי משוגע של מארק ואן בומל הם ההולנדים המועמדים.
עבור גלוך יהיה מענין לראות מי המאמן שיידע להוציא ממנו את המיטב. עבור אייאקס העתיד לא ברור: המנהל המקצועי קרוס הציע אף הוא לסיים את תפקידו אך התבקש להשאר, בכל מקרה זה רק עד סוף העונה כי חוזהו מסתיים והוא לא יחודש. האם נכון לאפשר לו למנות את המאמן הבא כשידוע שהוא לא ימשיך? הבעיות של אייאקס ממש לא נפתרות עם לכתו של הייטינחה, אך בחלקת האלוהים הקטנה של אוסקר דברים עשויים להשתנות לטובה כבר מיום ראשון הקרוב.
ההצלחה של אייאקס ושל גלוך בתקופה הקרובה תלויה גם בו. אוסקר יצטרך להתעלות מעל הבינוניות וחוסר הנוחות של מועדון במשבר ולמצוא את הדרך לקחת את אייאקס קדימה. כי באמסטרדם לא מסתכלים רק על המספרים של הישראלי, אלא האם הוא יכול להוביל אותה קדימה ולשפר את השחקנים שסביבו. כמו שעשו ליטמאנן, טאדיץ' וברגקאמפ, מספרי 10 קודמים במועדון.