הליגה ספרדית עשתה כותרת השבוע כאשר רק ברגע האחרון בוטלה ההחלטה לקיים את משחקה של ויאריאל נגד ברצלונה במיאמי העונה. הסיבה לכך שלה ליגה ניסתה לשלוח משחק צמרת לארה"ב היא כלכלית לחלוטין. בליגה הספרדית רואים את המשחק הזה כבוננזה אפשרית אבל גם בלה ליגה עצמה שזה מהלך נואש בניסיון חסר הסיכוי בעצם, לתפוס כלכלית את הפרמיירליג. למרות שלפי כל מדד - ספורטיבי, כלכלי, תרבותי, חברתי, מה שתרצו - הפרמיירליג כבר מזמן הליגה העשירה והטובה בעולם הכדורגל, חאבייר טבאס, נשיא מנהלת הליגה הספרדית, התעקש תמיד שהליגה הספרדית נותנת לה תחרות.
לאחרונה טבאס הבין שזה קרב אבוד ובאירוע של תעשיית הספורט שנערך במדריד לפני כחודש, חשף את טיעוניו החדשים נגד הפרמיירליג. "כשמשקיעים בצורה לא נכונה את הכסף, זה יכול להוביל להרס, וזה בדיוק מה שקורה בפרמיירליג" הכריז. "אנחנו תמיד משווים את עצמנו אליהם אבל אנחנו צריכים להסתכל על הבונדסליגה. אני רוצה להראות שהמספרים של הפרמיירליג הם מתעתעים. לה ליגה והבונדסליגה בעלות הכנסה דומה. בערך 4 מיליארד יורו. הפרמיירליג לא מרוויחה כפול מאיתנו אלא בערך פי 1.8 מאיתנו. בשביל הטיעון נגיד פי 2. אז אם לה ליגה מוציאה 700 מיליון יורו, הפרמיירליג צריכה להוציא 1.4 מיליארד יורו אבל בשבע השנים האחרונות, הפרמיירליג הוציאה הרבה הרבה יותר. לא 1.4 מיליארד אלא 4 מיליארד. מאיפה הגיעו ה-2.5 מיליארד יורו האלה? אלו הפסדים. ומה קורה בגללם? אינפלציה. וזה מייצר אינפלציה בשכר ומשפיע עלינו בגלל שהשוק היום הוא גלובלי".
טבאס המשיך בהשחרת הפרמיירליג: "יש הרבה עיתונאים שאומרים 'לה ליגה לא רוכשת שחקנים, לא מחתימה שחקנים' ואלו הם אותם אלו שאומרים 'למועדון הזה יש חוב כבד'. היום הפרמיירליג תחת שליטה ממשלתית (היא לא תחת שליטה ממשלתית אבל הפרלמנט הבריטי הצביע בעד שיהיה רגולטור עצמאי שישגיח על הפרמיירליג ועל הכדורגל האנגלי - א.ד) בגלל שהם מודאגים ממה שקורה בכדורגל האנגלי. בשנה שעברה הכדורגל האנגלי הפסיד 1.2 מיליארד יורו".
הוא סיכם כשהוא אומר "לה ליגה לא מפסידה כסף. המועדונים שלנו תחרותיים ויציבים פיננסית. מה שאנחנו עושים בכדורגל הספרדי הוא מאוד חשוב". טבאס, שקצת התעלם מכך ש-30% מהקבוצות בלה ליגה הפסידו כסף בעונת 2024/25, אמר שהסיבה להצלחה הפיננסית הספרדית קשורה לתקרת השכר דה פקטו שיש בליגה שהוא מנהל.
קבוצות לה ליגה חייבות להגיש דו"ח מפורט על הכנסות והוצאות לשנים קדימה ואז יש גוף עצמאי שעושה חישובים ואומר לכל קבוצה כמה כסף היא יכולה להוציא על רכש ושכר שחקנים. על פניו, השיטה הזו אכן הובילה ליציבות כלכלית רבה יותר אבל מדובר גם על מגבלות שמקשות מאוד על בניית קבוצות איכותיות.
יותר מזה, תקרת השכר שתלויה בהכנסות, פשוט מייצרת פערים מקצועיים שקשה מאוד לגשר עליהם - בטח כשיש בליגה את שתיים מחמש הקבוצות הכי מכניסות בעולם (ברצלונה וריאל מדריד) וכמעט כל הקבוצות האחרות מכניסות פחות מסנדרלנד או ברנלי. הבעיה נובעת מכך שחלוקת ההכנסות מזכויות שידור בליגה הספרדית לא שוויונית בשום צורה.
ברצלונה היא הקבוצה שסובלת הכי הרבה מההגבלות האלה הרבה בגלל החובות שהיא מתקשה להתמודד איתן מבלי למכור נכסיה והכנסות עתידיות. הקבוצה בקושי הצליחה לאשר את ההרשמה של מרכוס רשפורד בהשאלה ואת רכישת ז'ואן גרסיה - וזאת למרות הכנסות שצפויות לשבור את מחסום ה-1 מיליארד יורו העונה. אבל לא רק ברצלונה סובלת מההגבלות האלה כמובן. יותר מ-100 שחקנים שהיו אמורים לחתום בקבוצות הליגה הראשונה או השנייה לא נרשמו בגלל שלא היו לקבוצות שהחתימו אותם את הערבויות המתאימות.
טבאס מגן על החוקים האלה שלו, שהוא בעצם דחף אליהם מאז 2013 - אז הפך להיות נשיא לה ליגה. לזכותו יאמר שהוא אכן צמצם את החוב של הליגה הספרדית בזמנו, שעמד על 2 מיליארד יורו, כולל 750 מיליון יורו לרשויות המס בספרד. ב-2011 כמעט חצי מהמועדונים בשתי הליגות הבכירות נכנסו להליכים של כינוס נכסים. כיום החוב הכללי של הקבוצות הספרדיות עומד על כ-1.337 מיליארד יורו וקבוצות מכל הרמות משבחות את טבאס על כך שהצליח "לשים סוף לכאוס הפיננסי".
ואולם, אימוץ החוקים הפיננסים הנוקשים האלה מקשה על קבוצות לעשות השקעות בסגלים שלהן. והשקעות הן לעיתים קרובות שחקני רכש צעירים, שאפשר למכור ברווח גבוה אחרי כמה עונות מוצלחות. בזכות ההשקעות האלה הפרמיירליג הפכה את עצמה למעניינת הרבה יותר ברמה הגלובלית (וגם המקומית) - מה שהגדיל את ההכנסות שלה בקצב גדול בהרבה מזה של הליגה הספרדית.
עד כמה ההגבלות הפיננסיות פוגעות ביכולת של הקבוצות הספרדיות לבצע רכש? לבאנטה, אלצ'ה וריאל אוביידו - הוציאו ביחד כ-16 מיליון יורו על שחקנים חדשים כעולות החדשות ללה ליגה. סנדרלנד, לידס וברנלי, העולות החדשות לפרמיירליג, השקיעו בעצמן כ-300 מיליון יורו. חלק מהשחקנים שרכשו ימכרו ברווח משמעותי - בין אם יישארו בליגה או לא. זה רווח שפשוט לא יהיה שם ללבאנטה, אלצ'ה ואוביידו.
ומגמה מטרידה עוד יותר. בשביל לעמוד בתנאים הפיננסים בליגה, שבעצם לא מצליחה לגדול מבחינה פיננסית, קבוצות צריכות למכור את הכישרונות הצעירים שלהן ל... קבוצות פרמיירליג. ירמי פינו, למשל, נמכר על ידי ויאריאל בגיל 24 לקריסטל פאלאס, שתהנה ממנו ומהשיא שלו. אותו דבר נכון יהיה נכון להגיד על כריסטיאן מוסקרה, בן ה-21, שנמכר על ידי ולנסיה לארסנל. חטאפה היתה צריכה למכור את שני השחקנים הצעירים הכי טובים שלה (עומאר אלדרטה וכריסטנטוס אוצ'ה) כדי להתחיל את העונה שלה עם שישה שחקנים זולים יותר ואיכותיים פחות שהחתימה בקיץ.
בזמן שקבוצות אנגליות נהנות מהשקעות מחוץ לבריטניה והרייטינג הגבוה של הליגה האנגלית מביא להן עוד ועוד חסויות מרחבי העולם, קבוצות ספרדיות הבכירות צריכות למכור שמונה שחקנים בקיץ, לקצץ את תקציב השכר ב-3 מיליון יורו ורק אז, אולי, יצליחו להחתים את השחקן שישדרג להן את ההרכב.
נכון, הכדורגל הספרדי שולט באירופה. שחקנים ומאמנים ספרדים נמצאים בכל מקום שמכבד את עצמו. הנבחרת הספרדית היא כנראה הנבחרת הכי טובה בעולם בשנים האחרונות וריאל מדריד עדיין הקבוצה שכולם רוצים לשחק במדיה, אבל בלה ליגה הכל מרגיש קצת עבש.