בעונת 2012/13, הכנסות הפרמיירליג עמדו על כ-3 מיליארד יורו - יותר מאשר כל ארבע הליגות הגדולות האחרות, אבל רק בין 1 ל-1.5 מיליארד יורו יותר מכל אחת מהן.
את העונה שעברה כבר סיימה הפרמיירליג עם הכנסות של 7.15 מיליארד יורו, לפחות 3.5 מיליארד יורו יותר מאשר לה ליגה הספרדית (3.65 מיליארד יורו) והבונדסליגה הגרמנית (3.62 מיליארד יורו) והרבה-הרבה-הרבה יותר מהסרייה A האיטלקית (2.88 מיליארד יורו) וליג1 הצרפתית (2.37 מיליארד יורו). הפרמיירליג מכניסה בעונה בערך את מה שלה ליגה והבונדסליגה מכניסות ביחד.
פתיחת הפער הבלתי נתפס הזה בין ה-"NBA של הכדורגל", לבין שאר הליגות לא נוצר בזכות צמיחה יוצאת דופן של כלכלת הבריטניה בעקבות הברקזיט. ההפך הוא הנכון. מאז 2012 הכלכלה הבריטית צמחה ב-8.7% - כמו הכלכלה הגרמנית ופחות מהכלכלה הצרפתית (11.4%). איטליה צמחה רק ב-6.2% וספרד צמחה ב-34.5% (!) אבל הליגה הספרדית התרחקה מבחינה כלכלית מאשר מפלצת המזומנים באנגליה.
אז מה הסיבה שהפרמיירליג תפסה כזה פער עצום משאר הליגות? כנראה שזה קשור למודל חלוקת ההכנסות של הליגה האנגלית הבכירה.
הסכומים הכבירים שנכנסים מהסכמי זכויות השידור (10.5 מיליארד ליש"ט בין 2022 ל-2025 ו-12.25 מיליארד ליש"ט נוספים עד 2028) והחסויות של הליגה עצמה (עוד מעט ניכנס לזה) מחולקים בשוויוניות, שהקבוצות הגדולות בליגות הגדולות האחרות פשוט לא אפשרו לקיים במדינות האחרות.
כך יוצא שהאלופה מקבלת סכום של כ-175 מיליון ליש"ט מהפרמיירליג והקבוצה שמקבלת את הסכום הנמוך ביותר בליגה, מקבלת משהו בסביבות 120 מיליון ליש"ט. בספרד, לשם השוואה, ברצלונה וריאל מדריד מקבלות בערך 160 מיליון יורו כל אחת ואתלטיקו מדריד בערך 120 מיליון יורו, ואז כל שאר הקבוצות מקבלות פחות מ-80 מיליון יורו, כאשר הקבוצות הקטנות מקבלות בסביבות 40 מיליון יורו.
הפערים הכלכליים שכן נפתחים בין הקבוצות האנגליות קשורים יותר לפעילות המסחרית והעסקית של כל מועדון בנפרד. מכירת כרטיסים, מכירת שחקנים ומכירת שטחי פרסום באצטדיון ועל חולצת המועדון. ועדיין, בזכות מודל חלוקת ההכנסות של הפרמיירליג, קבוצות קטנות ובינוניות באנגליה יכולות לבנות קבוצות איכותיות ממיטב השחקנים הבכירים של קבוצות מעמד הביניים בליגות הבכירות האחרות.
ברנטפורד שכזו יכולה לרכוש שחקן מבטיח מפיינורד (אנטוני מילאמבו) או את המגן הימני הצעיר והמעולה של פיורנטינה (מייקל קאיודה); אברטון יכולה לגנוב את החלוץ של ויאריאל (תיירנו בארי); וולבס יכולה לרוקן את סלטה ויגו מכישרונות התקפיים ואפילו סנדרלנד יכולה לרכוש קשר שרק לפני עונה זכה באליפות בגרמניה עם לברקוזן (גרניט ג'אקה).
גם בעמדת המאמנים, היתרון הכלכלי של קבוצות הפרמיירליג מסייע להן לשאוב מקבוצות מעמד הביניים ביבשת את המאמנים המוכשרים ביותר. אנדוני איראולה עושה עבודה מעולה בבורנמות' ולא נמצא כיום בסביליה, ולנסיה או קבוצת פאר ספרדית אחרת; פביאן הורצלר, הדבר הגדול הבא מתורת האימון הגרמנית החדשה, עובד בברייטון; אוליבר גלאסנר, מאמן של איינטרכט פרנקפורט ומעלה בבונדסליגה, מאמן את קריסטל פאלאס ואונאי אמרי, המלך של הליגה האירופית, באסטון וילה.
האיכות הזו, שיש בכמעט כל קבוצה בפרמיירליג, הופכת כל משחק של הקבוצות הגדולות למשחק מאתגר, מעניין ומותח עבור הצופה הממוצע בכדורגל.
אמנם חלה ירידה קלה ברייטינג של הפרמיירליג בבריטניה אבל הליגה משודרת ב-900 מיליון בתים ב-189 מדינות ברחבי העולם - והיא עוגן שידורים במקומות כמו סקנדינביה ואפילו ארה"ב (המשחקים של שבת וראשון משוחקים לפני משחקי הפוטבול - מה שמעלה להם את הרייטינג והופך אותם לנכס בשווי מאות מיליוני דולרים לחברות תקשורת כמו NBC).
הפופולריות הגלובלית של המוצר שהפרמיירליג מוכרת באה לידי ביטוי גם בהכנסות מוגברות מחסויות.
לעונת 2025/26 הפרמיירליג מגיעה עם שבע שותפות (נותנות חסות) מרכזיות וחמישה שותפים מסחריים. בנק בארקליס שילם 500 מיליון ליש"ט להסכם בין 2023 ל-2029. חברת הגיימינג EA sports גם כן משלמת בסביבות 500 מיליון ליש"ט על ההסכם שלה עם הפרמיירליג (488 מיליון ליש"ט) וחברות כגון קוקה קולה, גינס או Sorare משלמות בין 13 ל-30 מיליון ליש"ט כדי לעבוד לצד הפרמיירליג ולפרסם במשחקיה. חברות כגון פומה או Adobe מספקות שירותים וציוד בהרבה מאוד כסף כדי להיות "שותפות רשמיות". כל הכסף הזה, כאמור, מחולק שווה בשווה עם כל קבוצות הליגה.
כאמור, הפופולריות של הפרמיירליג בכל העולם מאפשרת לכל קבוצה כמעט לפנות לנותנות חסות גלובליות שרוצות גישה לעיניים של מיליוני צופים ברחבי העולם. וכך, לפי ניתוח של חברת Ampere Analysis הכנסות של קבוצות הפרמיירליג מחסויות עלו ב-9% ביחס לעונה שעברה (1.58 מיליארד ליש"ט).
בקיצור, הדומיננטיות הכלכלית של הפרמיירליג לא הולכת להפסיק בקרוב - אפילו אם כלכלת בריטניה תקרוס.