פבלו טורה, תחקירן הספורט, הטיל השבוע פצצה. לפי תחקיר שלו, קוואי לאונרד, כוכב לוס אנג'לס קליפרס, חתם על הסכם חסות פיקטיבי עם חברה לשתילת עצים וזו היתה הדרך של סטיב באלמר, הבעלים של הקליפרס ואחד האנשים העשירים בעולם, לשלם לו מתחת לשולחן.
כחלק מהסכם, שחשיפתו היא הישג עיתונאי כביר של טורה, לאונרד קיבל 28 מיליון דולר מהחברה בבעלות חבר של באלמר כדי לעקוף את חוקי תקרת השכר הנוקשים של הליגה. בהסכם בין הצדדים אף נכתב שהוא תקף רק אם לאונרד ממשיך לשחק בקליפרס. לאונרד לא קידם את החברה שהעניקה לו חסות ולו פעם אחת - מה שמוסיף לחשד כי מדובר על חוזה פיקטיבי.
ה-NBA כמובן חייבת לחקור את הנושא, וסביר להניח שהחקירה, כמו כל החקירות של הליגה, תיקח זמן. אבל כבר עכשיו ברור שהעונש על עבירה כזו צריך להיות חסר תקדים. כל המודל הכלכלי של הליגה תלוי ביכולת של הליגה לאכוף את חוקי תקרת השכר במסגרת הסכם השכר הקולקטיבי עם השחקנים (CBA) - בטח כשהיא מתמודדת מול יותר מ-30 מיליארדרים שמחזיקים בקבוצות הליגה.
האם יש תקדים לעבירה כזו? לא בדיוק אבל די דומה. ג'ו סמית' היה בחירה מספר 1 בדראפט 1995. הוא נבחר על ידי גולדן סטייט ווריירס, ואחרי כמה שנים באוקלנד ותקופה קצרה בפילדלפיה הגיע לעונת 1999/20 למינסוטה כפרי-אייג'נט. שם הבטיחו לו גלן טיילור הבעלים והג'נרל מנג'ר קווין מקהייל, שאם יחתום עם הקבוצה על חוזה מתחת לשווי השוק שלו, זה יאפשר לקבוצה להביא עוד שחקנים ולהכניס אותם מתחת לתקרת השכר.
סמית', שהיה אמור לחתום על חוזה בשווי 86 מיליון דולר לכמה שנים, חתם במקום על שלושה חוזים קטנים במקום: 1.75 מיליון דולר לשנה כחוזה הראשון, 2.1 מיליון דולר בחוזה השני לשנה ו-3.6 מיליון דולר בחוזה השלישי. החוזים הללו היו לא חוקיים. ובנוסף, טיילור הבטיח לסמית' חוזה לשבע שנים בשווי 86 מיליון דולר אחרי עונת 2001/02. הצדדים חתמו על חוזים הסודיים הללו ולא הסתפקו בסיכום עקרוני על העבירה.
הסוף לתרגיל הגיע בסוף העונה הראשונה של סמית' כשחקן טימברוולבס. אנדרו מילר, הסוכן של סמית', עזב את הסוכנות של אריק פליישר עם שני לקוחותיו הגדולים - סמית' וקווין גארנט. פליישר תבע אותו וכחלק מהתביעה נחשפו ההסכמים הלא חוקיים. דיוויד סטרן, הקומישינר של הליגה בזמנו, דרש עונשים חריפים. הקבוצה נקנסה ב-3.5 מיליון דולר ובוטלו כל ההסכמים עם סמית'. הבעלים הושעה לשנה מפעילות וגם קווין מקהייל היה צריך לצאת לשנת שבתון ללא תשלום. העונש הכי כבד היה שמינסוטה היתה צריכה לוותר על חמש בחירות דראפט (2001, 2002, 2003, 2004 ו-2005). הבחירות ב-2003 ו-2005 הוחזרו למינסוטה בסופו של דבר.
זה ברור לכולם שהעונש על מה שבאלמר וקוואי עשו כביכול, צריך להיות קשה במיוחד. המינימום המתבקש הוא לבטל בחירות דראפט ואת ההסכם עם קוואי. אחד מהעונשים שמדברים עליהם בארה"ב זה ביטול החוזה של קוואי. הלילה (בין חמישי לשישי) באלמר הכחיש את הטענות בריאיון עם רמונה שלבורן ב-ESPN, וטען שהוא לא פוחד מחקירה.
הליגה שינתה את חוקי תקרת השכר והוסיפה את "הסינרים", שמקשים מאוד על בניית קבוצה, הרבה בגלל באלמר, ששווה כ-155 מיליארד דולר ויכול להתגבר על כל "מס יוקרה" רגיל. אם אכן באלמר, בשביל להבטיח את שירותיו של קוואי, שילם לו מתחת לשולחן בצורה כזו או אחרת, והליגה לא תעניש אותו ואת הארגון שלו בחומרה - זה יהיה בעצם אישור לבעלים אחרים שאפשר לעקוף את החוקים בצורה בוטה - בטח אם אתה מולטי-מיליארדר שלא אכפת לו לעקוף את החוקים.
אדם סילבר גם צריך לשלוח מסר ברור לשחקנים אחרים, שלא יעזו אפילו לחשוב לעוות את חוקי השכר ולחתום עבור מי שישלם להם הכי הרבה דרך חברות קש. החשיפה של טורה עשויה להיות החשיפה המשמעותית ביותר לליגה מאז שב-2014 TMZ פרסמן את ההקלטות של דונלד סטרלינג מתגזען על מג'יק ג'ונסון.
זה הוביל לכך שהליגה הכריחה את סטרלינג למכור את הקליפרס שלו ובעצם המכירה הזו במחיר שיא לקבוצה ספורט בזמנו - 2 מיליארד דולר - היוותה את נקודת הזינוק למיליארדרים אחרים שרצו להיכנס כמשקיעים לקבוצות NBA. התחושה היא שהפעם הסיפור שנחשף לא ייגמר כל כך טוב לליגה.