יאניק וילדסחוט סיים חוזה באקסטר האנגלית ומקווה למצוא קבוצה חדשה בהולנד כדי להאריך עוד קצת את הקריירה שלו. בינתיים, אקס מכבי חיפה התפנה לסכם את מה שחווה עד כה, בגיל 33, ובריאיון בהולנד התייחס גם לשתי העונות שלו בישראל.
"היו לי הרפתקאות משוגעות, במכבי חיפה לא ידעתי בדיוק למה לצפות", סיפר. המצב באזור הוא מסובך, כידוע. בכל זאת, זו הייתה תקופה נפלאה ככדורגלן. האצטדיון היה מלא ב-25 אלף צופים משוגעים, ואז לצערנו הגיעה הקורונה. הצבא היה ברחובות עם טנקים כדי לאכוף את הסגר. אבל הכדורגל נמשך לאחר מכן והפכנו לאלופים (בעונה השנייה)".
על ימיו בבולגריה: "צסק"א סופיה? על זה אפשר לכתוב ספר. מועדון ענק, מדינה יפה, אבל האוהדים - חוליגנים אמיתיים. כשהיינו במקום השני, הם זרקו עלינו אבנים וגזעים. היינו אחרי מחנה אימון של 31 יום בטורקיה, בלי כדור, רק ריצה. כולם חזרו גמורים. הם האשימו את הזרים ואיימו לפגוע בנו. חוויתי גזענות בבולגריה. חלק מהחוליגנים קעקעו צלבי קרס על הגוף וכתובות 'white pride'. אני אמנם לבן, אבל ממוצא סורינאמי. מאז ששיחקתי בנבחרת סורינאם, שמעתי הערות גזעניות. האוהדים קראו לשבור לי את הרגל. גם קיבלתי איומי מוות באינסטגרם. המשטרה התערבה והכריחה אותם להתנצל. כבשתי מול רומא בקונפרנס ליג, אבל עבדתי תחת חמישה מאמנים בשנה. האחרון פשוט העיף את כל הזרים. קנו לי את החוזה והבטיחו לשלם, אבל נלחמתי על הכסף שנה וחצי עד שפיפ"א התערבה".
על הכסף ככדורגלן: "בליגת המשנה באנגליה אפשר להרוויח טוב. כשעברתי מהירנביין למידלסברו, השכר שלי הוכפל - ועדיין הייתי המשתכר הנמוך בקבוצה. בהמשך תיקנתי את זה. בליגה השנייה באנגליה מרוויחים כמו בשלוש הגדולות של הליגה ההולנדית. עם הזמן גם התחלתי לנהל את עצמי בלי סוכן, ואז יכולתי לקחת לעצמי את העמלה. היום אני שחקן חופשי. אם יבוא סוכן עם הצעה, אלך איתו, אבל בינתיים אני מחפש מועדון בהולנד לסיום הקריירה. עם כל מה שעברתי, אני יכול להיות נכס לכל מועדון בליגה מתחת לשש הבכירות, או בליגת המשנה".