הגיל הממוצע של ה-11 של פריז סן ז'רמן בגמר ליגת האלופות היה 25 ו-96 ימים. זה גיל ממוצע צעיר ב-5 שנים ו-146 יום מאשר הגיל הממוצע של ההרכב של אינטר (30 ו-242 ימים). זה גם פער הגילאים הגדול ביותר בהיסטוריה בגמר ליגת האלופות. אפשר היה לראות את הפער הזה בגמר עצמו. הסייחים הצעירים של פריז היו נמרצים, אגרסיביים, חזקים ומהירים הרבה יותר מהסוסים הוותיקים של סימונה אינזגי.
פריז סן ז'רמן, אחרי הניסיונות הכושלים לבנות קבוצת גלאקטיקוס עם ליאו מסי, ניימאר וקיליאן אמבפה, נבנתה בצורה שונה מאוד עבור לואיס אנריקה. הסגל התמלא בשחקנים הצעירים הכי איכותיים שכסף יכול לקנות וכתוצאה מכך הגיל הממוצע בסגל של המאמן הספרדי הוא הנמוך ביותר מבין כל הזוכות בליגת האלופות בהיסטוריה: 23.6 בסך הכל.
הפעם האחרונה שקבוצה עם גיל ממוצע כל כך צעיר זכתה בגביע אירופה היתה אייאקס ב-1995 שעם גיל ממוצע של 24.81 (הגיל הממוצע של כל הזוכות בליגת האלופות מאז גדול מ-25.5) ניצחה את מילאן 0:1. בסגל של אייאקס אז היו שחקנים כגון פטריק קלייברט, אדווין ואן דר סאר, רונלד דה בור, פרנק דה בור, פינידי ג'ורג', אדגר דוידס, קלרנס סיידורף, נוואנקוו קאנו ומארק אוברמארס. רובם גדלו באקדמיה שלה. כמעט כולם הפכו לשחקנים מרכזיים בכדורגל האירופאי בעשור שאחרי. כולם נמכרו או עזבו בשנתיים אחרי הזכייה של אייאקס כי חוק בוסמן החדש לא איפשר לשוק בו הקבוצה תפקדה להחזיק בהם.
זה קרה לעוד אלופות אירופה שאינן משתי הליגות הגדולות בעולם (הפרמיירליג ולה ליגה). פורטו שזכתה בליגת האלופות ב-2004, למשל, איבדה יותר מ-15 שחקנים בשנתיים אחרי הזכייה. ואפילו קבוצות שגדלו ביחד בצורה אורגנית והעפילו לגמר ליגת האלופות אבל לא זכו, לא הצליחו להחזיק את הסגל שלהן לאורך זמן. ע"ע דורטמונד שב-2013 הפסידה בגמר לבאיירן מינכן ובשנתיים שאחרי איבדה 5 שחקני הרכב מרכזיים.
אין שום חשש שפריז סן ז'רמן של לואיס אנריקה תתפרק כמו אייאקס של לואיס ואן חאל או דורטמונד של יורגן קלופ. בפרפרזה לדבריו של וולטר ווייט, פריז סן ז'רמן לא תאבד אף אחד בגלל כוחות השוק. היא כוחות השוק בעצמה. עם כסף מלוכלך מקטאר, פרויקט מכבסת התדמית הראשי שלה בכדורגל האירופאי, בנה קבוצה ב-2 מיליארד יורו לפחות. הרבה יותר מאשר כל קבוצה אחרת ב-15 השנים האחרונות. גם יותר מאשר מנצ'סטר סיטי, פרויקט הספורטס-וושינג של אבו דאבי.
כמה שזה מרגיז, לפריז סן ז'רמן יש גם יתרון מובנה בשוק העברות השחקנים. ב-15 השנים האחרונות ההוצאה נטו על רכש של סן ז'רמן עומדת על 770 מיליון ליש"ט, סכום נמוך מאשר מנצ'סטר יונייטד (915 מיליון ליש"ט) ומנצ'סטר סיטי (950 מיליון ליש"ט) אבל גבוה בהרבה מכל קבוצה אחרת (ארסנל במקום הרביעי עם 550 מיליון ליש"ט, ברצלונה חמישית עם 470 מיליון ליש"ט). זה סכום נמוך בהרבה גם כי מנהלי פ.ס.ז' יכולים לרכוש שחקנים מצרפת בזול בגלל שיש להם כמה יתרונות על פני היריבות האנגליות:
א': הם מכירים את הכישרונות בצרפת טוב יותר בגלל הקירבה אליהם.
ב': הם יכולים לרכוש אותם במחיר מציאה, מאחר שהמודל הכלכלי של הקבוצות הצרפתיות קרסו בגלל חוסר התחרותיות בליגה, שהפכה את זכויות השידור של הליגה לשוות פחות מאשר זכויות השידור של הליגה הטורקית הבכירה.
ג': אף אחד אחר לא יכול להוציא את הסכומים שפ.ס.ז' הוציאה על שחקנים צעירים כל כך כ"הימור".
דזירה דואה, למשל, אינו שחקן בית של פ.ס.ז'. הוא נרכש מראן ב-50 מיליון יורו כשהיריבות על שירותיו לא היו מוכנות להשקיע סכום כזה גבוה עבור שחקן בן 18. אותו סיפור עם בראדלי בארקולה, שנרכש על ידי פריז סן ז'רמן מליון עבור סכום של כ-45 מיליון יורו בגיל 20.
אלו סכומים קטנים, מיקרוסקופים, עבור מדינה עם תמ"ג של יותר מ-230 מיליארד דולר. מלבד סיטי של אבו-דאבי וניוקאסל של ערב הסעודית, אין אף קבוצה עם בעלים או מספר בעלים שיכולים בכלל להתחרות בסכומים האלה. בטח לא על שחקנים בני עשרה מהליגה הצרפתית.
ומשהו מקצועי לחלוטין שאיפשר לפריז סן ז'רמן והסגל הגדול שלה להגיע בכושר הכי טוב לשלבים האחרונים של ליגת האלופות. היריבות שלה באירופה היו צריכות לשחק 15-16 את המשחקים החשובים ביותר שלהן ב-6 השבועות האחרונים של העונה. פריז סן ז'רמן, לעומת זאת, הבטיחה את הזכייה באליפות 57 ימים לפני גמר ליגת האלופות. החולשה של הליגה הצרפתית בעצם איפשרה לפ.ס.ז' להשתמש בסגל הרחב (והצעיר שלה) כדי לשחק עם הרכב משני במשחקים האחרונים של העונה בצרפת ולהביא את ההרכב הראשון במצב הגופני האידיאלי לגמר.
אינטר, לעומת זאת, לא בעלת העומק האיכותי של פ.ס.ז' והגיעה לגמר כששחקניה המבוגרים סחוטים מעייפות אחרי משחקים מכריעים בגביע ובליגה. האם במצב הנוכחי של הכדורגל האירופי, פריז סן ז'רמן יכולה לקנות דומיננטיות לאורך שנים בליגת האלופות אחרי הזכייה העונה?
לא בטוח. כשברצלונה זכו באליפות אירופה ב-2011 עם תצוגה מופלאה נגד מנצ'סטר יונייטד, אמרו שעם הסגל הזה היא יכולה לזכות בעוד 5-6 גביעי אירופה. אבל האמת היא שמאז ברצלונה העפילה רק עוד פעם אחת לגמר הצ'מפיונס ליג. אבל עם היתרונות הכלכליים המובנים של פרויקט כיבוס תדמית של קטאר, אין סכנה שפ.ס.ז' תיכנס לחובות עתק כדי לשמר את הסגל הטוב בהיסטוריה שלה - כמו שקרה לברצלונה. אין סכנה גם שההנהלה תשתנה בבחירות כמו שקרה לברצלונה הגדולה. לואיס קמפוס, המנהל הספורטיבי המבריק של פ.ס.ז', צפוי להשתמש בקשרים שלו כדי להמשיך לתחזק בצורה הנכונה ביותר את הסגל של לואיס אנריקה עוד שנים רבות.
הדיבור בפריז עכשיו הוא שהקבוצה של קטאר תרכוש את אחד מהכישרונות הגדולים ביותר בדרום אמריקה, פרנקו מסטנטואונו - ארגנטינאי בן 17 שמוביל כבר עכשיו את ריבר פלייט. גם אנדרייה מקסימוביץ', הקשר המבריק בן ה-18 של הכוכב האדום בלגרד מועמד לסן ז'רמן, שלבטח במצב הטוב ביותר מבין כל היריבות שלה בליגת האלופות לתחזק את הסגל הצעיר והעוצמתי גם ככה.
במשחק EAFC (לשעבר פיפ"א) יש אפשרות להתחיל קריירת מנג'ר עם "צ'יט" שמאפשר לך לבנות את הקבוצה שלך ב-1 מיליארד יורו ולא להתחשב בכלל בכוחות השוק שפועלים על כל שאר הקבוצות. זה בדיוק המצב של פריז סן ז'רמן. הם במוד צ'יט. ולכן, בניגוד לאייאקס 1995 או ברצלונה 2011, הם במצב "האידיאלי" להישאר הכוח הדומיננטי ביותר בכדורגל האירופאי.