בסוף שנות השישים אנשי העסקים הפריזאים - גי קריסנט, פייר-אטיין גויו והנרי פארטל - התחילו בהקמת קבוצת כדורגל גדולה בעיר. מבחינתם זה היה בלתי מתקבל על הדעת שכל הכדורגל הצרפתי שוחק מחוץ לבירה. התוכניות לא קרמו עור וגידים בגלל בעיות מימון עד שנפגשו עם אחד - נשיא ריאל מדריד, סנטיאגו ברנבאו - שהציע להם פתרון: "למכור מניות" של הקבוצה שלא נוסדה עדיין.
"אתם יכולים אך ורק לסמוך על אהבתם של הפריזאים לכדורגל" אמר להם הנשיא האגדי. וכך היה. השלושה התחילו בקמפיין גיוס המונים בבירה הצרפתית וב-12 באוגוסט 1970 מועדון הכדורגל פריז סן ז'רמן הוקם, בזכות אהבתם לכדורגל של 20 אלף פריזאים שהיו מוכנים לממן את הקמת המועדון, שבשלוש השנים הראשונות לקיומו היה - בעצם - מועדון בבעלות אוהדים. כל בעל מניה שילם בין 25 ל-40 פרנק בשנה (כיום כ-4-6 יורו) כדי להיות חבר שיכול להעניק, בהצבעה, את המנדט לניהול הקבוצה לאנשי עסקים ומנהלים מקומיים.
המודל הכלכלי לא היה טוב כי מלבד אלו שהיו מוכנים לשלם על המועדון, הוא לא באמת עורר עניין בבירה. פריז סן ז'רמן נכנסה לחובות והתחילה לעבור בין מולטי-מיליונרים מקומיים ואף הגיעה לידי חברת תקשורת. המועדון כן תפס מספיק פופולריות כדי להיות המועדון הגדול בפריז, אבל גם כשנרכש ב-2006 על ידי חברת השקעות אמריקאית, קולוני קפיטל, לא באמת נתפס כמועדון רציני - והקבוצה הותירה חותם רציני על עונת הכדורגל בצרפת לעיתים נדירות.
בעונות שלפני הבעלים הקטארים, הקבוצה הכניסה סכומים שנעים בין 70 מיליון יורו לעונה ל-100 מיליון יורו לעונה - תלוי הישגים בטורנירים של אופ"א. לשתי היריבות הגדולות - מארסיי וליון - היו הכנסות גדולות יותר ב-30% עד 50%. בקיצור, פ.ס.ז' לא היתה קבוצה שיכולה אפילו להתקרב למעמד של אלופת אירופה - בטח לא בעידן הפייר פליי הפיננסי, הרגולציה שמגבילה את ההוצאות לפי כמות ההכנסות העצמאיות. שימו סימנייה כי נחזור לפייר פליי.
לפני שהקטארים השמידו את המודל הכלכלי של כל היריבות הצרפתיות שלהן, ליון היתה המודל לחיקוי לכל מועדון צרפתי. זו היתה קבוצה שהתנהלה כמועדון למופת, שמתבסס על עסקים מקומיים, מפתח תרבות אוהדים חזקים מתוך הקהילה המקומית ובעל אקדמיה משובחת.
הקטארים - שהמוטיבציה שלהם להשקיע בכדורגל היא להסתיר את הדברים הנוראיים שהם עושים ומממנים, מעבדות, דרך זיהום הפלנטה ועד מימון טרור - ניפחו את פ.ס.ז' למימדים כל כך הרבה יותר גדולים ממה שהיתה אמורה להיות והם עשו זאת בצורה לא חוקית. לגמר ליגת האלופות - השני שלהם בעשור הנוכחי - הם הגיעו אך ורק בגלל רמאות.
כיום פריז סן ז'רמן היא קבוצה שמכניסה 800 מיליון יורו ורק 2-3 מועדונים באירופה מכניסים יותר ממנה בשנה. וההכנסות לא צמחו ככה בגלל שלפתע פתאום ליג1 חתמה על הסכם שידורים עצום - ממש לא, ההפך, שווי השידורים בצרפת קרס. בסביבות 600 מיליון יורו מההכנסות של פריז סן ז'רמן (כ-75%) מגיעים לפ.ס.ז' מ"הכנסות מסחריות" כביכול. זה שקר.
קודם כל, בפריז סן ז'רמן מתהדרים בהכנסה של 170 מיליון יורו מ"ימי משחק". כלומר, הפעילות הכלכלית בפארק דה פרינס הקטן (פחות מ-50 אלף מושבים) - כולל רכישת כרטיסים ומנויים לתאי צפייה - מכניסה למועדון יותר כסף מאשר כל קבוצה אחרת מלבד ריאל מדריד (247 מיליון יורו).
הקטארים רוצים שנאמין שפריז סן ז'רמן מכניסה יותר מימי משחק באצטדיון שלה מאשר מנ'צסטר יונייטד, ברצלונה, באיירן מינכן, ליברפול, ארסנל, טוטנהאם, דורטמונד ועוד ועוד קבוצות, שמארחות הרבה יותר אנשים מדי משחק ויש לחלקן אצטדיונים גדולים יותר וחדישים הרבה יותר. פארדון מיי פרנץ', זה בולשיט.
לא מפתיע שהקטארים מנפחים מספרים. בגלל חוקי הפייר פליי הפיננסי של אופ"א, חוקים שנועדו למנוע השקעות כמו של הקטארים בפריז סן ז'רמן - המועדון היה חייב לנפח את ההכנסות העצמאיות שלו (ימי משחק, חסויות, זכויות שידור, מכירת שחקנים) בשביל לתחזק "באופן חוקי" סגל שיכול לזכות בליגת האלופות.
אז הם "מוכרים" לשייח'ים קטארים ועסקים קטארים תאי צפייה במחירים מוטרפים לחלוטין והנה, הופ, פתאום הם מכניסים יותר כסף מ-4,860 מושבים בתאי הכבוד שלהם מאשר 7,139 המושבים בתאי הכבוד באצטדיון האמירייטס של ארסנל. מה זה אם לא רמאות?
ובכלל אין מה לדבר על רכישת מלאגה ובראגה על ידי פריז סן ז'רמן. קבוצות שיהיו בית גידול לשחקנים צעירים של פ.ס.ז', ובמקרה הצורך מקום שאפשר להשית עליו הוצאות, כמו שמנצ'סטר סיטי עושה עם כל המועדונים מתחת למטריית CFG.
פריז סן ז'רמן נקנסה מספר פעמים על ידי אופ"א בגלל שעברה את חוקי הפייר פליי הפיננסי - חוקים שקבוצות גדולות בהרבה מפריז סן ז'רמן - מוגבלות בגללם ובגללן לא יכולות לרכוש את כל מי שהן רוצות. אלו חוקים שהם בעצם סוג של תקרת שכר שמגבילה את יכולות בניית הקבוצה. אז בפריז פשוט לא סופרים את תקרת השכר הזו. מה זה אם לא רמאות?
הקנס האחרון שהטילה אופ"א על על קטאר סן ז'רמן היה ב-2022 - 10 מיליון יורו - על כך שלא עמדו בתנאי "הברייק-איבן" (השוואת הכנסות להוצאות). בנוסף, וועדת המשמעת של אופ"א הטילה על סן ז'רמן קנס של 55 מיליון יורו על תנאי - אם הקבוצה לא תעמוד בתנאי הברייק-איבן בשלוש העונות הבאות.
נחשו מה? זה לא מזיז לקטאר, שמכניסה 100 מיליארד דולר בשנה רק ממכירת גז טבעי. מה זה 65 מיליון יורו קנס עבור הקטארים? זה כלום. בטח אם זה עוזר לתחזק קבוצה ב-800 מיליון יורו בעונה. עכשיו, למרות שבפריז סן ז'רמן מרמים ומנפחים את ההכנסות - הקבוצה עדיין רשמה הפסדים על הנייר של יותר מ-600 מיליון יורו מאז 2019. בגדול, כל הפייר פליי הפיננסי נועד לכך שלא יהיו הפסדים כאלו ושקבוצות יחיו לפי יכולותיהן הטבעיות.
אז ההפרה הבוטה הזו של החוק אמורה היתה להביא לכך שפריז סן ז'רמן תזרק מליגת האלופות. נחשו מה, היא הגיעה ל"עסקית טיעון" עם אופ"א. שילמה קנס (כמה מיליונים בודדים מבחינתה) והמשיכה הלאה. סביר להניח שכל קנס עתידי ירד (כפי שקרה ב-2014 כאשר המועדון נקנס ב-60 מיליון יורו ואופ"א עשתה לו הנחה של 40 מיליון יורו).
ולמה ירד? אולי בגלל "הקשרים" הנפלאים שיש לקטאר עם אופ"א. קטאר איירווייז, חברת התעופה של האמיר, משלמת, על פי הדיווחים (אין שקיפות מלאה כמובן) כ-500 מיליון יורו על חסות למשחקי ליגת האלופות לשש עונות. ואולי זה בגלל שנשיא אופ"א לשעבר, מישל פלאטיני, ונשיא פיפ"א כיום (ומזכ"ל אופ"א לשעבר), ג'יאני אינפנטינו עזרו לפריז סן ז'רמן לכסות על עבירות הפייר פליי הפיננסי שלה (כך לפחות לפי תחקיר של Mediapart והדלפות של "פוטבול ליקס").
ולמה שפלאטיני ואינפנטינו יעזרו לקטאר? אנחנו יודעים הרי למה עסקני הכדורגל עזרו לקטאר להשיג את מונדיאל 2022. זה נקרא *שיעול* *שיעול* שוחד. אז כדי שלא יעיפו אותם מליגת האלופות ויאפשרו להם לבנות קבוצה שראויה לזכות בליגת האלופות, פריז סן ז'רמן היתה צריכה לשלם הרבה כסף לאופ"א, חלקו - כך נראה - פרופר שוחד. מה זה אם לא רמאות?
בוא נשים רגע את משקפיי רואה החשבון שלנו ונראה כמה כסף השקיעה קטאר במכונת כביסת התדמית שלה בפריז. ב-2011 חברת ההשקעות בספורט של קטאר (OSI) רכשה את מרבית האחוזים של פ.ס.ז' עבור סכום של 70 מיליון יורו. אחרי שרכשו את כל המניות, הערכות הן שקטאר השקיעה כ-100 מיליון יורו בקניית הקבוצה. מאז הבעלים הקטארים, הוציאו יותר מ-1 מיליארד יורו על רכישת שחקנים בלבד - לא כולל שכרם. וכיום, לפי הערכות של פירמות חשבונאיות, המועדון שווה כ-4 מיליארד יורו.
אוקיי, עד כאן הכל נשמע כמו השקעה מעולה. אבל כמובן שהקטארים היו צריכים לרמות את הרגולטורים כדי להשקיע את כל הכספים האלה כ"הכנסות עצמאיות". ב-2012 "רשות התיירות הקטארית" (QTA) חתמה על "הסכם חסות" בשווי של 200 מיליון יורו בעונה. הסכמי תיירות לא אף פעם לא שווים יותר מ-10 מיליון יורו בעונה וכשהם במחיר של 10 מיליון יורו בעונה, אז הם מזכים את המדינה המשלמת בפרסום על שרוול הקבוצות.
רוב ההסכמים האלה שווים בסביבות 1 מיליון יורו בעונה ונותנים למדינה המארחת פרסומות בלדים שמופיעה מספר פעמים במהלך משחק. הסכם החסות הקטארי הוא מופרך באופן קיצוני כמובן - אבל רשויות הכדורגל איפשרו לקיים את חלקו הגדול ואיפשרו, בעצם, לבעלים הקטארים של פ.ס.ז' להעביר כסף לקבוצה באופן שנוגד את רוח הפייר פליי. מה זה אם לא רמאות?
ב-2020 קטאר אירווייז, חברת התעופה הקטארית, חתמה על הסכם "שותף פרמיום" שמשלם בין 5 מיליון יורו ל-10 מיליון יורו בעונה לקבוצה שקיבלה באותה העת - ועוד לפני הרכישה הקטארית - חסות מאמירייטס, חברת התעופה של האמירויות. החברה מדובאי שילמה סכום של שנע בין 15 ל-30 מיליון יורו בעונה עבור החסות הראשית של פריז סן ז'רמן. סכום מכובד למדי עבור קבוצה מסדר גודל שהיתה לפני הגעתם של הקטארים.
ב-2022 שודרגה קטאר איירווייז לעמדת הספונסרית הראשית עבור סכום של 70 מיליון יורו. בין לבין חברת Accor, רשת מלונות שאחת המשקיעות הגדולות בה היא קטאר, חתמה על הסכם ראשי חסות עם פ.ס.ז' בשווי 60 מיליון יורו. לשם השוואה, אמירייטס משלמת כ-70 מיליון יורו בעונה לריאל מדריד. חוץ מברצלונה ומנצ'סטר יונייטד - בין שלושת המועדונים הפופולריים ביותר בעולם - אף קבוצה לא מקבלת יותר מ-65 מיליון יורו בעונה על חסות חולצה.
פריז סן ז'רמן מקבלת חסות גם מהבנק הלאומי של קטאר (QNB) וחברת הטלקומניקציה הקטארית Ooredoo גם חברת התקשורת הקטארית beIN וחברת Aspetar הקטארית משלמת, כל אחת, כ-10 מיליון יורו בשנה כדי להיות "שותפות" של פ.ס.ז'.
מועדונים אחרים ואף ליגות אחרות (הבולטת שביניהן היא לה ליגה הספרדית) האשימו את קטאר בהפרת חוקי הפייר פליי - אבל הכל, בסופו של דבר, עובר. כמובן. בסך הכל, ב-14 השנים האחרונות, קטאר השקיעה הרבה מעל 2 מיליארד יורו בפריז סן ז'רמן. סכום שאף משקיע - מלבד מדינות - יכול לשים על קבוצת כדורגל בפחות מעשור וחצי.
הסכום הזה חיסל לחלוטין את הערך של הליגה הצרפתית, שלפני עשור הסכם זכויות השידור שלה היה שווה יותר מ-600 מיליון יורו בעונה וכיום שווה פחות מ-500 מיליון (ובעלי הזכויות מתלוננים שגם מה ששילמו לא משתלם להן). ומאחר שהקטארים ניפחו את מחירי השחקנים ומשכורות השחקנים למימדים לא סבירים, העלויות של תחזוק קבוצות בכל אירופה עלו במיליארדים: רק במשכורות כדורגלנים היתה עלייה של יותר מ-5 מיליארד יורו בעשור האחרון ומחירי כדורגלנים עלה ב-10% בשנה בממוצע מאז 2015.
ולכן גם עלו מחירי הכדורגל לצרכנים, שמשלמים הרבה יותר על כרטיסים (שמחירם עלה ב-5% עד 10% בשנה), ערוצי ספורט (מחירם באירופה הוכפל בעשור האחרון) ומרצ'נדייז (קבוצות מסוימות העלו את המחירים של המרצ'נדייז שלהן בעד 70% בעשור האחרון).
העניין הוא שהכדורגל לא היה צריך את הכסף הקטארי. לפני פריצתם לזירה, הפופולריות של המשחק עלתה, ההכנסות צמחו, האצטדיונים התמלאו והמשחק התפתח יפה מאוד גם בלי הזרקת הכסף הקטארי לתוכו. הרמאות הקטארית רק ניפחה את העסק בצורה לא טבעית, פגעה בתחרותיות ופגעה בכיסים של כל אוהדי הכדורגל בעולם.
לקראת גמר ליגת האלופות מול אינטר בשבת צריך לזכור שהקבוצה של לואיס אנריקה מעולה. השחקנים של פריז סן ז'רמן נורא חמודים אבל בוא לא נשכח מה העבודה שלהם - להסתיר את הפשעים שהקטארים עושים: עבדות, זיהום, טרור.