מירי פרנק מעולם לא נתנה לאתגרים לעצור אותה. היא בת 36, אם יחידנית לשלושה ילדים, ובמובנים רבים - אלופה של החיים. חצי המרתון הראשון שלה לא היה רק יעד ספורטיבי, אלא גם נקודת מפנה אישית. רגע אחרי שחצתה את קו הסיום במרתון ירושלים לפני כמה שנים, היא הרגישה את העוצמה הפיזית והנפשית שנבנתה בה - והבינה שזה הזמן לקחת את האתגר הבא: להפוך לאם.
"הריצות עם העגלה הן דווקא הכי טובות", היא מחייכת. "אני רואה ומרגישה שאני מממשת את עצמי, אבל גם משתפת את הילדים שלי בחוויה הזו - כי הריצה היא מה שהתחיל את הסיפור שלנו ביחד".
לקראת מרתון ירושלים שיערך ביום שישי הקרוב, מירי חוזרת למסלול המוכר - הפעם עם מטרה ברורה לסגור מעגל. היא בנתה תוכנית אימונים מסודרת, תיאמה לוגיסטיקה עם הילדים, והקפידה על שלוש ריצות בשבוע: שלישי בערב עם בייביסיטר, שישי בבוקר כשהילדים במסגרות, ושבת - עם עגלת התאומים.
אם בעבר היה לה קל לצאת לריצה, כיום היא נאלצת להתאים את עצמה למציאות החדשה. "פעם פשוט קמתי מוקדם ויצאתי לרוץ. היום, כל ריצה דורשת תכנון: בייביסיטר, זמנים, לדעת בדיוק כמה קילומטרים אני מתכננת לרוץ - כי אין מקום לאלתורים".
אם מישהו מחפש הוכחה שריצה היא הרבה מעבר לפעילות גופנית - הנה היא לפניכם.
אבל כמו כל רצה מנוסה, מירי יודעת שלא כל מקצה הולך חלק. בהריון הראשון שלה, שהיה בסיכון, היא נאלצה לעצור את הריצה. עם זאת, המטרה שלה הייתה ברורה. "ידעתי שזו עצירה זמנית, ושאחרי הלידה אני חוזרת למסלול - לא משנה מה", היא מספרת.
ואכן מיד אחרי לידת בנה שחר, מירי שבה לרוץ. התסריט חזר על עצמו גם אחרי לידת התאומים, אופק ומעיין. שישה שבועות אחרי הלידה - מירי חזרה לרוץ. החזרה לאימונים לא הייתה מובנת מאליה, אלא תוצאה של נחישות, משמעת - והבנה עמוקה של הגוף שלה.
על פי ד"ר איתן לויטס, מומחה ברפואת נשים ואסתטיקה במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום, יש גם הסבר מדעי לעוצמה שמירי מרגישה כשהיא חוזרת לרוץ אחרי לידה.
"הגוף של האישה ההרה עובר מספר רב של שינויים פיזיולוגיים בכדי לתמוך בתהליך ההריון. התהליך הזה הוא מעמסה עצומה על הגוף, ונדרשות התאמות משמעותיות בכדי להצליח בתהלחך ההריון והלידה".
אחד השינויים הבולטים הוא עלייה בנפח הדם, מה שמביא גם ליתרון משמעותי בסיבולת: "במהלך ההריון, נפח הדם בגוף האישה עולה בכ-30-50%. העלייה הזו נועדה להבטיח אספקת חמצן ומזון לעובר, אך גם יוצרת עומס על הלב - מה שגורם לו להתחזק ולהתרחב. לאחר הלידה, הלב חוזר בהדרגה למצבו הרגיל, אבל בינתיים - קיבלנו סוג של גיבורת על".
ואיך כל זה קשור למרתון?
"חקרו ובדקו את יכולת הסיבולת והביצועים של נשים ספורטאיות לאחר לידה. מה גילו? 50 אחוז שיפרו את השיא האישי בפעילות לאחר הלידה".
יחד עם זאת, ד"ר לויטס מדגיש: זה לא תמיד פשוט, וחשוב להיזהר. "לאחר לידה יש לחלק מהנשים קשיים אורתופדיים וכאבים באגן, וזאת מבלי למנות את הסובלות מסימפיזיוליסיס. כמו כן במקרים נדירים, קיימת תסמונת מסוכנת שנקראת 'תסמונת הלב לאחר הלידה', בה נגרמת ירידה בתפקוד הלב אחרי הלידה, שעלולה להוביל לאי ספיקת לב. לכן חשוב מאוד שמי שחוותה הריון תמשיך במעקב רפואי גם לאחר הלידה, על מנת לוודא שהתסמינים חולפים ושלא נגרם נזק בלתי הפיך".
ההמלצה שלו לנשים שרוצות לחזור לפעילות: "כשישה שבועות לאחר הלידה, יש לגשת לרופא נשים ולבצע בדיקה. במידה וזו תקינה - ניתן על פי המלצת הרופא לחזור לפעילות מלאה".
ב-4 באפריל 2025, מירי תעמוד על קו הזינוק של מרתון ירושלים, מוקפת ברצים, אבל עם סיפור שאין שני לו. סיפור של ריצה, אימהות, של התמודדות - ושל אהבה בלתי מתפשרת לספורט.